משפחה מלכותית👑/גמור

פרק:13-היורשת הבאה.

דמעות..ודמעות..ויבבות, זה כל מה שעבר עליי במהלך כל היומיים הבאים,

אמרתי לקאסיה ונוהל שיגידו לכולם שאני חולה ושהן מטפלות בי, הן ניסו להתנגד אבל אני אמרתי להן שזאת פקודה.

החדר היה נעול וסגור ורק הבכי שלי נשמע בכלל חדרי, הייתי שבורה, עדיין קשה לי להכל שאני מתחתנת עם ..אחד שלא יכול לשמור את עצמו במכנסיים שלו, זה מגעיל ומטונף.

לא אכלתי, בקבוק המים שהיה לצידי היה חצי ריק..

לא התקלחתי ולבשתי אך ורק חלוק מסטן סגול..
שונאת את הבד הסטן הזה אבל לא היה אכפת לי מכלום.

דפיקות נשמעו מדלת חדרי, התעלמתי "דיאנה" שמעתי את קולה של אמי קוראת לי , התעלמתי "דיאנה תפתחי עכשיו זאת פקודה" צחקקתי לא מעניין אותי פקודה אני הבת שלה והנסיכה היא לא יכולה לפקוד עליי "דיאנה אני יפרוץ את הדלת!" לא אכפת לי "אני יקרא לאדריאן שיפתח את הדלת" פאק!

"אחת!" היא צעקה ואני קמתי מהמיטה ונפלתי בבהלה
"שתיים! יש לך עוד שלוש שניות!" פאק! רצתי בכל כוחי
"שלו-.." פתחתי את הדלת
היא פערה את עניה ונכנסה מהר לחדרי סוגרת את הדלת אחריה , שמה את כפות ידיה על לחיי "אוי אלוהיי דיאנה!" היא הייתה בהלם..

ואני יסביר למה, לא הקלחתי ועברו יומיים. האיפור נמרח בשל הבכי שלי והתייבש על פניי בגלים שחורים של מסקרה בשילוב דמעות, העניים שלי היו אדומות ונפוחות עם סקיות מתחתן כי העברתי את הלילה בבכי, שערי היה פרוע בשל כל הפעמים שהכנסתי את הצבעותיי עליו, הייתי חיוורת.

והיא בחיים לא ראתה אותי כך. כן כן אמא שלי לא ראתה אותי כך.

"ילדה את לא חולה נכון, מה קרה? אדריאן עשה משהו?" התחלתי לבכות

היא חיבקה אותי "אוי מאמי שלי" היא אמרה..

היא לקחה את ידי והובילה אותי לפינה בחדר שלי עם כורסא,"ספרי" אמרה ופרקתי הכל..

היא צקצקה "אוי ילדונת" היא צחקקה, הסתכלתי עליה בבלבלול "עם הוא פוגע בך את לא תשבי ותייללי עליו כל הזמן, זה מראה על הניצחון שלו לפגוע בך!" אמרה.. היא צודקת מה חשבתי לעצמי? לתת לו ככה לפגוע בי!?

"תנגבי את הדמעות ילדה, ותתחילי להפעיל את גלגלי המוח הנשיים שלך, כל אישה אבל כל אישה יש בה צד קטן וזדוני את יודעת מה אומרים על נשים? נשים הן כמו שק נחשים..תוציאי את הנחש שבך ותוציאי את אדריאן מדעתו" חייכתי כמרוצה..

אוי אדריאן אתה לא יודע מה מחכה לך.

קאסיה ונוהל נכנסו לחדרי בחיוכים ובמבטי דאגה ושמחה..

"אני רוצה להיראות כמו מלכה, עניינית, על תשימו לי בגדים ורדרדים ותקלעו לי צמות בשער, שימו לי בגדים יפים ותשאירו את שערי פרוע כאילו יצאה מן המלחמה, כתר גדול עם מלא יעלומים, ואיפור יפה וטבעי לא אודם ורדרד." הן חיכו ורצו לעשות ..