משפחה מלכותית👑/גמור

אפילוג!

"שון תיזהר!" צעקתי לשון שתיפס על העץ, הילד שלי יצא בידוק כמו אבא שלו. לא מפסיק להשתולל. אדריאן צחק והניף בזרועותיו את מירנדה הקטנה והמצחקקת בזרועות אביה.

חייכתי וליטפתי את בטני ההולכת וגדלה, יש לי עוד בן.. אנחנו נקרא לו על שמו של אביו של אדריאן, כמו שקראנו למירנדה על שמה של אמי המנוחה.

עברו להם 9 שנים מאז ההכתרה. מאז הספקתי גם להביא לעולם את מירנדה בת החמש. עם שער בלונדיני ועיניים כחולות, דומה לי באופן חמוד.

ועכשיו אני בהריון עם ראז, והילד הקטן לא מפסיק לבעוט בי. אני חודש שביעי להריוני, ואדריאן מתנהג אליי בזהירות ועדינות.

אני מאושרת כל כך שיש לי את משפחתי. את הממלכה. אני צופה בשון שעוזר למירנדה לבעוט בכדור.

ישבתי על קצה הספסל, ליטפתי את בטני. אדריאן לכד את מבטי בעיניו, הבנו זה את זה בלי לאמר מילה. הוא הסתכל עליי באופן שאומר-'אל תעייפי את עצמך, את צריכה לנוח.'

חייכתי לדאגתו, 'בסדר לחוץ אחד' השבתי במבטי.

"אמא, תראייי!" שון צעק לעברי והושיט לי את הסלסלה המלאה באוכמניות שקטף. חייכתי "אוואו שון! כל הכבוד, לך תיתן את זה לקיאה היא תעשה לנו מחר ארוחת בוקר נהדרת עם פאי אוכמניות" שון חייך בהתרגשות ורץ במהרה אל הטבחית של הארמון.

מירנדה התיישבה על השמיכות והכריות שהיו פזורים על הדשא , לקחה את הבובה שלה והתחילה לשחק בשקט.

האופי של מירנדה היה יותר שלו משל שון, היא יותר שקטה ועדינה. ממש נסיכה קטנה.

"בואי לכאן" אמר אדריאן ולקח את ידי. הלכתי איתו והתיישבנו בכריות ליד ביתנו הקטנה.

"את יודעת, עם כל יום שעובר אני מתאהב בך יותר ויותר..אם זה בכלל אפשרי." צחקתי למשמע ההתחנפויות שלו "זה לא יעזור ,אהובי, אמרתי לך שום אהבה לא תתקים בזמן הקרוב עד הלידה, אני בקושי יכולה לזוז!" הוא גנח בייאוש "חודשים זה מלא זמן!" צחקתי לתחינות שלו..

"טוב..אולי אם תתנהג יפה תקבל משהו היום" עיניו נדלקו והוא נישק את שפתיי ולחיי, "את אישה מדהימה, יקירתי." צחקתי והתענגתי על תשומת ליבו המופרזת עליי.

"אני גם אוהבת אותך" אמרתי בחיוך רחב וליטפתי את פניו,הוא נישק את כף ידי.

"בדקת היום מה עם קלריס?" הוא הנהן, "היא עדיין בחווה, היא כל כך מאושרת שם עם ברון" חייכתי.

אחרי ההתקפה לפני תשע שנים, קלריס נכנסה לבית החולים ושם הכירה את בעלה,ברון. יש להם שני ילדים ביחד והם עברו לחווה ליד הארמון.

רייבן לא התאהב מאז מות אמי, אך הוא מאושר ביותר. כרגע עם הנכדים שלו, ועם התאומות שנהפכו למתבגרות חסרות סבלנות.

אחי ותיאו התחתנו שנתיים אחרי שאני ואדריאן התחתנו. הם מאושרים עד הגג, טום הוא יד ימיני, היועץ שלי וחברי הטוב. ותיאו הוא יושב מועצת המלוכה, הוא אחראי על תפקוד הארמון.

יש להם ילדה קטנה, הם אימצו אותה .. נטשו את התינוקת בכנסייה בפאטי העיר, הם לקחו אותה תחת חסותם. בתם ביאטריס בת ה-7 יפייפיה אמיתית! יש לה עיניים כחולות מהממות ושער חום בהיר. היא ושון משחקים מלא, אני כל כך שמחה שהילדים שלנו התחברו.

קאסיה התחתנה גם היא, ועכשיו היא גבירה וכבר לא העוזרת שלי. היא חיה בארמון ומעצבת את כל שמלותיי, היא תמיד הייתה איתי ותמיד תישאר חברתי הטובה ביותר. גם לה יש ילדים, תאומים, רן ולואיז. רן בן 8 כל כך חמוד, ממש ג'נטלמן קטן, אך גם שובב וחנפן. ולואיז בת ה 8 היפה עם השער האדמוני ולהחיים הורודות.

פתאום שמעתי את הבכי של בתי, אדריאן הריםא אותה בזרועותיו "מה קרה ,קטנטונת?" דמעות נפלו מריסיה אל פניה האדומות. "דרכתי על קוץ" היא מלמלה, אדריאן הרים את רגלה ונגלה שם קוץ קטנטן, הוא הוציא את הקוץ בזהירות. מירנדה בכתה חזק יותר. נאנחתי.

"היי ,מתוקה. תסתכלי עליי" מירנדה הסתכלה על אדריאן בעיניים דומעות. "את יודעת מה אומרים על הכאב?" היא הגיבה בשלילה, הוא חייך ונישק את ראשה "הוא מכשל אותנו, מתוקה.." היא מימלה בבכי, אדרחאן ניגב את דמעותיה. "את תהיי נסיכה חזקה יום אחד, ושום דבר לא ישבור אותך כי אני אחיך ואמך נשמור עלייך." היא הביטה בנו והדמעות פסקו להם בבת אחת. היא הבינה.

החזקתי בידו של אדריאן, והוא הביט בי, ואני בו. מצאתי את הבית שלי, את המקום שלי, את האושר שלי. והכי חשוב מצאתי את אהבתי-משפחתי.

......................................................................
מקווה שאהבתם!
אוןאוואוואוואו😁
מצטערת שאפילוג קצר אבל אני מקווה שהוא מספק! אני לא מאמינה שזה נגמר❤😞

תגיבו ותצביעו!

אוהבת אתכם💘