אני חייבת לצאת מכאן.
המחשבה הראשונה שעולה במוחי כאשר אני מתעוררת.
הצמיד של אדריאן על מפרק ידי מכאיב לליבי. עד עכשיו נאלצתי לדחוק את מחשבותי עליו, אבל אין עוד מוצא לבריחה.
אני כל כך מפחדת.
אני מפחדת שקרה לו משהו, אני מפחדת שהמורדים השטלתו על הכס, אני מפחדת על משפחתי, אני מפחדת על העם שלי ועל אהובי.
רק עכשיו התחתנו, היינו אמורים לנסוע לירח דבש בעיר הבירה של ארצנו. ובמקום זה אני שבויה והוא שם נלחם או לא יודעת מה.
אני יודעת שאני חייבת לצאת מכאן לא משנה מה. לא בשביל עצמי אלה בשביל ארצי. אנשים זקוקים לי על הכס אני צריכה להיות שם. אני מנסה לשחרר את ידיי הכבולות ללא הצלחה.
נעמת רוגז פורצת מבין שפתיי, לעזאזל.
ואז ניזכרתי בסיכות שבשעריי.. אם אני אצליחה להוריד את אחת הסיכות לידיי הכבולות אצליח להשתחרר!
בכתפי גירדתי את מקום הסיכה, הסיכה נפלה בחבטה רכה על המיטה.
ניהנעתי את גופי עד כמה שיכולי וניסיתי להוביל אותה לידיי. ברגע שהסיכה הייתה קרובה מספיק תפסתי אותה בין האצבעות וניסיתי לפרוץ את מנעול האזיקים מבפנים.
כשסוף סוף שמעתי את צליל הנקישה של האזיק הנפתח אנחה רווחה נפלטה מפי.
נ.מ אדריאן-
דהרנו על הסוסים במשך שעות עד שראינו צריך קטן ונטוש בשום משום. ירדנו מן הסוסים ודפקנו על הדלת. גבר גבוה ושרירי פתח אותה. תחקרנו אותו אבל משהו בו אמר לי שהוא לא מי שהוא מציג.
לבסוף הקפטן סגר את הדלת ואמר לי שהוא לא יודע כלום ונמשיך לחפש. הם פנו ללכת אבל אז ראיתי חץ, בין העשבים . החץ היה מעץ וקצעו מפלדה ועל הקצה יש רעל ירקרק עם ריח חריף.
הקפטן הריח את הריח "חומר הרדמה סם הלילה" .
היחידים שמשתמשים בסם הלילה הם המורדים. דיאנה מוחזקת בידהם.
אשתי מוחזקת ביידי אויבי. הלב שלי דפק במהירות. אני חייב לראות אותה, להרגיש אותה.
לעזאזל אני חייב שהיא תהיה בסדר.
כי כרגע אני מאוד לא בסדר
אחד החיילים פצע את פיו "אולי היא ברחה עם איזה מישהו והחץ זה רק סיפור כיסוי, אולי בכלל יש לה מאה-" קטעתי אותו בנהמת זעם "תיזהר באיך שאתה מדבר על אישתי! ועל מלכתך.." הוא הרכין את ראשו וצעד אחורנית.
הזעם ביעבע בוורידי, אני חייב למצוא אותה. לעזאזל אני חייב אותה כאן איתי ברגע זה ליפני שאשתגע!
ואז שמענו את אחד החיילים שלנו צועק
"המורדים לקחו אותה למגדל האדום"
נ.מ דיאנה-
הצלחתי להשתחרר סוף סוף! ירדתי מן המטה המחליאה והסתובבתי בחדר אין לי מושג איפה אני לעזאזל אבל יש פה ריח מוזר. ניגשתי אל הדלת וניסיתי לפתוח אותה אבל היא הייתה נעולה. לקחתי את הסיכה ממקודם וניסיתי לפרוץ אותה ללא הצלחה. אנחת תסכול בקעה משפתיי לעזאזל!
אני חייבת לצאת מכאן לפני שמישהו יבוא לכאן.
ואז ראיתי עוד דלת ליד פסנתר כחול. הדלת נפתחה בנקישה קלה. מבעד לדלת היה מערה קטנה ואפלולית אלץך ריקה לחלוטין מאיש. צעדתי בשקט והתחלתי ללכת דרך המארה הנטושה.
הלכתי בערך כ20 דקות עד שהגעתי לעוד דלת עץ. אך היא הייתה נעולה, לעזאזל!
דפקתי על הדלת וניסיתי לפתוח אותה אני חייבת לצאת מכאן לעזאזל.
"הצילו" צעקתי חייב להיות שם מישהו.. נו בבקשה!
"דיאנה!"
נ.מ אדריאן-
המגדל האדום הוא מגדל נטוש שחיו שם מלפני המון שנים פליטים מהצפון. כששאלתי את החייל איך הוא יודע הוא אמר שהיו שמועות ששם המורדים מתחבאים ושם אולי נמצאת המלכה.. דיאנה.
התגנבנו בקט אל המגדל האדום שנראה שקט ונטוש מבחוץ. צעדו באיטיות לחזית המגדל. ואז פתאום שמענו רשרוש של משהו.
הלכנו חעבג הרעש שהתגבר עם כל צעד. עד שראינו בחזית המגדל דלת עץ ישנה שמישהו מרעיד אותה. ואז שמעתי את קולה "הצילו!" אוי ה'
"דיאנה!" צעקתי.
ניגשתי אל הדלת וניסיתי לפתוח אותה ללא הצלחה, "אדריאן? אדריאן זה אתה?" קולה המתוק של אהובתי נשמע המום מבעד לדלת. "כן זה אני מתוקה תתרחקי מהדלת אנחנו נפרוץ אותה" הלכתי קמה צעדים לאחור אוז רצתי התנגשתי בדלת והיא נשברה ונפתחה.
ידיה של אישתי עטפו את צווארי בחוזקה. שעפתי את ריחה המהפנט. "כל כך דאגתי" לחשתי כנגד צווארה. היא נישקה את לחיי ואחזה בעורפי,
"גם אני אדריאן..גם אני"
לעזאזל.. אני הולך להרוג את מי שחטף אותה.
...............................................................
מקווה שאהבתם❤
אוואו אחרי הרבה זמן שלא.. התגעגעתי רצח! נו מה אתם חושבים? סוף סוף דיאנה נמצאה והאיחוד המרגש הזה..
מה יקרה כשהם יחזרו לארמון?😁
מילים 668
תגיבו ותצביעו!
אוהבת אתכם💘
YOU ARE READING
משפחה מלכותית👑/גמור
Romanceדיאנה מיגפולד היא נסיכה יורשת הכתר. יש לה 2 אחיות ואח אחד.. היא בת 17 והיא צריכה להתחתן.. קבעו לה בשידוח להתחתן עם הנער הכי שחצן יהיר ומעצבן... דיאנה מגלה הרבה שקרים ובגידות בארמון! האם היא תצליח להתגבר על הכל ולשלוט בכס המלכות? תדעו רק עם תקראו! אד...
