פרק:29-כאב האובדן

1K 64 37
                                    

נ.מ דיאנה-

זרועותיו של אדריאן אחזו בי בזמן שהתפרקתי עליו. "אני הולך להרוג את מי שחטף אותך" חייכתי לנימת קולו הזועמת , לעזאזל התגעגעתי אליו כל כך! "זה אבא שלי, מי שחטף אותי זה צ'ארלס, הוא מנהיג המורדים" מצחו של אדריאן התקמט בריכוז, "הוא עשה לך משהו?" עיניו החלו לשוטט על גופי מיד. "לא ,לא !הוא לא עשה לי כלום ,באמת!" עיניו הדואגות חיפשו סימן כלשהו אך לא מצאו. "אדריאן ,בוא נצא מהמקום הדוחה הזה.. " הוא הנהן ונתל את ידי. "מצאו את כל מי שהסתתר כאן והחזיקו אותם בשבי." הוא פקד על החיילים.

בדרך לארמון השענתי את ראשי על כתפו של אדריאן. "אני מצטער.. אני צריך לספר לך משהו, אמא-" קטעתי אותו, הדמעות שבו לעיניי "אני כבר יודעת אדריאן. " הוא נאנח וליטף את שערי. "אני כל כך מצטער ,אהובתי. גם אבי.. גם אבא שלי לא שרד" קולו נשבר.

התרוממתי מכתפו וחיבקתי אותו, מצאתי נחמה בחיבוק וגם נתתי. "אנחנו נשרוד את זה, אני מבטיח." הוא לחש באוזני. ליבי היה כאוב, אך התקווה לעולם לא תעזוב אותי. היא מה שמחזיקה אותי, התקווה וגם אהבתי אליו וחובתי לממלכה.

כשהגענו, תשואות נשמעו."הכלה בסדר! הנסיכה שלנו בסדר!" ו "תודה לאלים על כך!" , "יחי המלך והמלכה החדשים!" וגם "משתתפים בצערכם." אדריאן אחזיק אותי חזק.

נכנסנו לארמון, מיליון משרתים ניגשו אלינו עם אוכל,מגבות חמות,מים,שמיכות.

אדריאן עטף את גופי בשמיכת פרווה כחולה. נזכרתי בשמלת הכלה ההרוסה שלי. שקעתי במחשבות אבל אז קולו של אחי מילא את אוזניי.

"דיאנה!" הוא צעק .
הוא רץ לעברי, עיניו נראו אדומות מבכי וחוסר שינה, שערו פרוע וגם בגדיו. הוא חיבק אותי בבחוזקה. הרגשתי נחמה ובטוחה בזרועותיו של אחי. הרגשתי שחזרתי לבית.

"לעזאזל דיאנה, את בסדר?" הוא הסתכל בפניי, "כן, כן." אמרתי במהירות והוא נישק את לחיי.

לאחר מכן גם תיאו שב לחבק אותי וגם אחיותיי הקטנות. קלריס הייתה אצל דודתה ותישאר שם כל תקופת ההחלמה שלה, מסתבר שהיא נדקרה בבטנה .

יותר מאוחר קאסיה פרצה לחדרי ועטפה אותי בחיבוק שלה. "אני משתתפת בצערך דיאנה" אמרה בקול שבור ונישקה את לחיי. "אני כל כך שמחה שאת בסדר!" חייכתי למראה, "גם אני שמחה שאת בסדר קאסיה. " היא התבוננה בשמלת הכלה ההרוסה שלי.

"בואי מתוקה, בואי נוציא אותך ממנה."

המים החמימים של האמבטיה ניחמו אותי. שרירי סוף סוף התרפו. ואז לרגע אחד היה מוחי שלו. רק לרגע קל. לפני שהזיכרונות צפו מחדש.

אמא.. אמא שלי. האישה שגידלה אותי, האישה שהערצתי. היא לא הספיקה לראות את נכדי, לראות אותי לוקחת את הממלכה ומוכתרת למלכה. היא לא הספיקה.

משפחה מלכותית👑/גמורWhere stories live. Discover now