Close to the dark side

♤ פרק 16 ♤

מסך הפלזמה הענקי שמולי פועל על תוכנית כלשהיא.
גופי זרוק על המיטה הגדולה, השלט בידי ואני מדפדף בערוצים בלא הרבה חשק.
עני נעוצות במסך אבל מוחי במקום אחר לגמרי...

התחננתי שוב לאליוט שיתן לי לחזור הביתה אבל זה נגמר באצבע שלו על שפתי ובמבט מזהיר בעיניו האפלות שגרם לי לסתום.

באופן לא מפליא כשהגיע שעת הצהרים, הדפוס המייאש הזה בו אני נגרר אחריו למטבח הענקי חזר על עצמו... רק שהפעם זו היתה ארוחת צהרים מפוארת שהייתה ערוכה על שולחן האי...
ושוב הוא הושיב אותי לאכול בעוד עיניו האפלות סוקרות אותי במבט חודר שהרס כול טיפת תאבון שהיתה לי לפני...
אני בטוח שייש לו איזה עוזרת בית שמבשלת את כול האוכל הזה... רק שאני לא הבחנתי בה...

כשסיימתי לאכול זה נגמר בזה שהוא פקד עלי לעלות לאותו חדר בו התעוררתי ובאופן מפליא גיליתי שהמיטה מסודרת, לא כמו שהשארתי אותה.
הוא השאיר אותי בחדר המפואר לא לפני שהצביע על מיקומו של השלט שאמור להנעים את זמני- כך זה נראה...
הוא עזב את החדר לא לפני שהזהיר אותי בקול האפל ופרצוף קשוח לא לצאת מהחדר בטוענה שייש לי כאן כול מה שאני צריך...
סביר להניח שהוא התכוון לשירותים שנמצאים מעבר לדלת שבפינת החדר ולמסך הענקי שברגע זה אמור להפוך לחברי הטוב מפיג השעמום...

ועכשו אני מוצא את עצמי שוכב על בטני במיטה הגדולה, רגלי מתנדנדות בשעמום והורסות את הצורה המשורטטת בה השמיכה פרוסה על המיטה.
אני מחבק ספק מועך את הכרית הקרובה, אצבעותיי לוחצות על הכפתורים בשלט בלא כוונה מיוחדת, המסך הענקי שמולי מחליף ערוצים בצורה מסחררת...
אבל זה לא מה שמפריע לי...

אני כול כך מתוסכל עד שייש לי חשק לנפץ את השלט על הקיר הקרוב...

אני שונא להיות כאן...
אמנם אליוט לא מחסיר ממני דברים כמו אוכל ומקלחת אבל הערפד המטורף הזה לוכד אותי פה...!
אני שונא את החוסר אונים הזה שאני מרגיש כשאני יודע שאין לי סיכוי מולו...

עוד לא עיכלתי את מאורעות הלילה ואין משהו שאני צריך עכשו כמו שאני צריך להיות בחדר שלי, בבית, בסביבה הרגילה שלי...
אבל לצערי אני לכוד בתוך הטירה האפלה של אליוט...

אני מרים את מבטי, מחפש שעון על קירות החדר.
כשאני מוצא אחד כזה תלוי על הקיר מימין אני בוהה בו ביאוש, עושה חישוב מתי אחי הגדול צריך לחזור הביתה.
בהתחשב בזה שאתמול הוא עבד משמרת ערב סביר להניח שהיום הוא התחיל לעבוד יותר מאוחר מה שאומר שהוא גם יחזור הביתה יותר מאוחר...
יש לי עוד מספר שעות טובות עד שהוא יחזור ואני מקווה להיות בבית עד אז...

אני נוטש את השלט האומלל על המיטה ואני מתרומם ממנה, מתמתח ומביט סביבי בשרבוב שפתיים מתוסכל.
עני נעצרות על וילון מפואר שמסתיר מאחוריו חלון ענקי באחד מקירות החדר.