♤ פרק 32 ♤

7.3K 155 862
                                    

"ליאם...!!".

דלת חדרי נפתחת בחדות, עניים ירוקות, מבוהלות ומותשות מביטות בי בהבעה חסרת מנוחה.

לואיס. הוא קם מסיוט.

הבוקר עלה לפני דקות בודדות אבל אף אחד מאיתנו לא ישן, ניקולאס עזר לאימי לנקות את הזגוגיות המנופצות, כתמי הדם ולחסום את החלון והדלת עד שבעל מקצוע יגיע במהלך היום ויטפל בהם.
אני לא יודע איך הם העבירו את השעות הבודדות שנשארו ללילה הזה כי מה שאני בעיקר עשיתי היה להחזיק חזק באליוט מבלי להיות מסוגל להרים את ראשי מחזהו ולהביט בעניים של אימי... עד שהיא מעצמה שלחה אותו לקחת אותי למעלה לחדר.

ועכשו... כשעל פני השטח הכול נרגע ולואיס הקשיב לאימנו נכנס לחדרו לנסות לתפוס תנומה בזמן שאני מתנחם בחיבוק של אליוט על המיטה, מסרב לתת לו ללכת למרות שאני זוכר מה לואיס אמר, עכשו הוא קם מהסיוט שלו.

"לואיס, מה קרה...?"- אני שואל ומביט בחשש במבט המבוהל שבעיניו.
אני יודע מה קרה, הוא שתה את הדם של אליוט, הוא היה אמור לחלום עליו... אליוט אמר שבפעם הראשונה שאנושי שותה דם של ערפד הוא יחלום עליו, החלום יתבטא במה שהאנושי מרגיש כלפי הערפד ויראה את זה בצורה פרועה וקיצונית- אני פחדתי מאליוט ונמשכתי אליו אז החלום שלי התחיל כמו סיוט בו אני מנסה לברוח ממנו ונגמר ב... פנטזיה מינית.
ולואיס... לואיס שונא את אליוט ומפחד שהוא יפגע בי.

העניים המבוהלת שלו סוקרות אותנו, המבט שלו נהפך לרצחני כשעיניו נחות על אליוט, הזרוע השרירית שלו נשענת על הדלת שהוא פתח בחדות, החזה שלו עולה ויורד בקצב מפחיד והשיניים שלו נחרקות, הוא קם מסיוט.

"כלום"- הוא עונה בקול קר "פשוט הבן זוג שלך בדיוק ערף לך את הראש בחלום שלי, ליאם".

הוא עוזב את החדר בטריקת דלת ואליוט נאנח באפלוליות ליידי.

אני יודע את זה, שום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה...

◇◇◇

לואיס תמיד היה שונה ממני.
פחות רגש, יותר חזק ויודע איך להתמודד עם כול סיטואציה, כשאבא נפטר אומנם היינו ילדים קטנים אבל כול אחד מאיתנו לקח את זה שונה, בעוד אני אהבתי להפגין עם הזמן שאני חזק ובסדר כשבפנים עדיין נשארתי הילד הקטן והפחדן- לואיס היה חזק באמת... והוא לקח על עצמו את התפקיד להיות הגבר של הבית.

לא ראיתי את זה בהתחלה אבל במבט לאחור הוא תמיד היה שם כשהייתי צריך 'אבא'.
הוא לימד אותי לשחות בברכה המרכזית של בוסטון- ניסה לפחות... הייתי פחדן ועקשן והוא יותר הציל אותי מלשקוע מאשר לימד אותי לשחות, הוא גם לימד אותי לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר, למרות שהוא היה ילד בעצמו- אבל ילד בוגר כמו שאמא תמיד אמרה.
הוא זה שעודד אותה להתפתח עם הלימודים שלה, לשכור את הקליניקה ולעבוד במה שהיא אוהבת מבלי להתמקד רק בנו.

Close to the dark sideWhere stories live. Discover now