שמיי לילה זרועי כוכבים מקדמים את פני, קולות דיבור וצחוק של שאר התלמידים שכמוני נמלטו מאולם הספורט של התיכון ברגע בו נמאס להם מנאומה הארוך של המנהלת בטקס הזה.
הרוח פורעת את שיערי ואני פושט את הג'קט כדי להנות ממנה, קושר אותו סביב מותני ומתיישב על ספסל פנוי לא רחוק מחבורה של נערים ונערות מהכתה הגדולה שעסוקים בלצפות בסרטון במכשיר של אחד מהם ולצחוק בקול.
סיימון אמר שהוא יצטרף אלי תכף והנחתי לו להמשיך להשתתף בכנס עם שאר הכיתה, הוא לא אשם שאני תמיד מאבד סבלנות בפעילויות ובטקסים של הבית ספר- במיוחד באלה שנערכים מחוץ לשעות הלימודים כמו עכשו.
אני מפהק בעייפות בעודי מוציא את מכשיר הפאלפון מכיסי, אצבעותי מחליקות על המסך ובאופן אובססבי עני מקוות בנואשות לראות שייש הודעות חוזרות מהבחור שמעסיק את הלב שלי.
כף יד גדולה נחה לפתע על שיערי ואני מרים את ראשי לבחור הגבוה השזוף בעל השיער הבלונדיני.
יוס.
ליבי מנתר בזינוק נרגש לשמיים והוא מחייך את החיוך השחצן שלו "היי מלאך".
לצידו שני החברים שכמעט תמיד מבלים איתו- ניק וקודי, חסונים כמוהו, הם תמיד שלושתם יחד, בחדר כושר, על המגרש בכדורסל וביציאות בהן הוא לא לוקח אותי איתו.
מעולם לא אמרתי את זה ליוס אבל אני לא מחבב אותם בכלל... הם מניאקים רציניים כשזה נוגע ליחס שלהם לתלמידים אחרים.
"יוס"- אני מחייך באושר, ברור שהוא יאחר לטקס, גם כי הוא שנה אחרונה והוא מרשה לעצמו במעמד המקובל שלו וגם כי חוקי הבית ספר מעולם לא באמת היו קיימים בשבילו.
הוא מגחך לחיוך שלי ורוכן לשפתי.
הנשיקות שלו תמיד תובעניות- או שאני פשוט עדיין דיי חדש בזה... ואני חושש לומר לו שאני רוצה שיהיה יותר רוך במגע שלו, הוא אומנם בחור צעיר אבל הוא גבר חזק ואולי פשוט ככה זה אמור להיות...
הוא מנשק אותי עכשו אבל הוא לא ענה לי יומיים, לא בראשון החופשי שלנו ולא אתמול כשהוא בכלל לא הגיע לתיכון, התקשרתי ושלחתי הודעות אבל הוא לא ענה...
הוא עושה את זה מידי פעם, נעלם, אני לא דפוק, אני יודע שהוא יוצא למסיבות עם חברים שלו, הם מדברים על זה ליידי ולפעמים הוא גם חוזר יום אחרי עם האנגאובר רציני והוא עצבני, תוקפני ודרשן והכי בטיחותי פשוט לציית לו.
אני שונא שהוא נעלם ככה ולא עונה לי אבל אני לא בטוח עם זה בסדר לדרוש ממנו ליידע אותי לאן הוא יוצא כשאנחנו יחד פחות מחודש... אולי הוא עדיין צריך את הפרטיות והמרחב שלו.
"למה אתה לא בפנים...?"- הוא שואל, הבל פיו החם נפלט על שפתי כשהוא מתעניין בטבעיות כאילו הוא לא מסנן אותי כבר יומיים.
"כי משעמם בפנים, המנהלת מדברת יותר מידי..."- אני עונה חסר נשימה, מרוגש כולי מהמגע שלו.
הוא מגחך, כול העניים עלינו, אני מרגיש את זה, הבחורים מהכיתה שלו שמקודם צחקו מסרטון כולשהו מביטים בנו עכשו.
התשומת לב שאני מקבל מאז שהבחור הכי מקובל בתיכון התחיל להראות התעניינות בי- היא עצומה, ואני לא יודה בזה בקול אבל אני אוהב את זה... אני אוהב את ההרגשה שהוא נותן לי כשכול השכבה שלו יודעים שאני שייך לבחור הכי מקובל שם.
ולמרות שהוא מתנהג באופן הפכפך כשהוא חוזר ככה ופתאום מביע חיבה כלפי מול כול החברים שלו כשביומיים האחרונים זה הרגיש כאילו אני לא קיים בשבילו, עדיין טוב לי ואני מאוהב עד מעל הראש למרות שאנחנו רק בתחילתו של קשר.
YOU ARE READING
Close to the dark side
Vampireליאם - בחור בן 19, מלצר במסעדת יוקרה. יש לו משכורת טובה, רכב ומשפחה חמימה. הוא חיי את חייוו השקטים כפי רצונו, לא נותן לאף אחד לנהל אותו ותמיד שומר על השליטה ביידוו... אליוט - יצור על טבעי בן מעל 700 שנה, קטלני, מסוכן, חזק וחסר רגש... הוא השולט... ה...
