Close to the dark side

♤ פרק 39 ♤

חצי קרח ננעצים בליבי ואני ניצב קפוא אבל רועד, בוהה בו דומם.

שני דברים מעסיקים אותי מלבד הפחד, הראשון זה החרטה למה לא נכנסתי ישירות למקלחת ורק אז הייתי נכנס לכאן אחרי שהייתי מסיר את ריח הסיגריות בו אני נודף כרגע, זה בטוח היה קצת פחות גרוע... השני זה המחשבה על כך שזאת הפעם הראשונה שאליוט הפר את ההסכמה לתנאי שלי לפני שנהיינו זוג- בלי הופעות פתאומיות.

"אליוט..."- אני ממלמל בשקט, הנה הרגע שחששתי ממנו הגיע.
הוא לוקח צעד לעברי, הנוכחות שלו משתלטת על החדר עד שאני לא רואה דבר מלבדו.
אפלה סמיכה מקיפה אותנו והוא נראה עצום יותר מתמיד כשהוא פוסע אלי.

"ידעתי אבל הכרחתי את עצמי לא לדעת..."- הוא מתקרב אלי, ידו שוב מקפיצה את החפיסה באויר וכשהיא נוחתת ונלכדת שוב בידו אני מרגיש כאילו זה הלב שלי שנעול בכף ידו הגדולה, הכיתוב מטשטש מול עני 'מרלבורו טאץ'.
"היה לך ריח של סיגריות, לא רציתי להעיק עליך עם האובססיה והחשדנות שלי כשאתה במצב רגיש בגלל אמא לכן עצרתי את עצמי מלהגיב כמו שאני רגיל וסיפרתי לעצמי שזה ריח שנדבק בך מהעבודה- תמיד יכולתי להריח עליך את הסיגריות של ג'יקוב או פול...".
הוא נעצר מולי, גורם לי להרים את עני לעיניו האפלות שמשתקות אותי.
"וכשזה המשיך, הקשבתי לאנדרו שאמר לי לא לפעול מהאובססיה שלי אליך, אלא להרפות- והרפתי..."- הוא מסנן.
"הרפתי עד עכשיו ואתה רק נצלת את זה כדי להתרחק ממני יותר ויותר... הקשבתי לך כשבקשת זמן, חיכיתי שתבוא ותפתח אלי, התנהגתי נגד הטבע שלי"- הקול שלו רועם בעצבים.

"והדבר היחיד שהרגשתי זה אותך חומק לי מבין האצבעות, מפסיק לדבר איתי, מנסה ליצור רק מגע שיסיט את תשומת ליבי מדיבורים בכול פעם שאנחנו ביחד, ומסנן אותי באופן קבוע...!".
הוא מועך בידו את חפיסת הסיגריות כאילו היתה עשויה מצמר גפן עלוב.
"ניסיתי לא לפעול מהאובססיה והרכושניות שלי כלפיך אבל אתה רק גרמת להן לגדול בזה שהתרחקת ממני".
"ועם זה מה שגרם לך להתרחק ממני..."- הוא פותח את כף ידו הגדולה בתוכה חפיסת הסיגריות מעוכה בעליבות.
"אתה לא תגע בזה יותר בחיים שלך".

אני מתכווץ למשמע קולו הרועם אבל גל של אומץ לפתע מתסיס אותי ואני פותח את פי במטרה להתנגד אבל הוא כבר תופס בחוזקה בסנטרי ומישיר את פני אליו.
אני נרתע בהפתעה תחת האחיזה החזקה שלו.
"יומיים בלי ההשגחה שלי ותראה אותך, חוזר הביתה מוצף ריח של סיגריות, ההנגאובר צורח מההבעה שלך!"- הוא מטיח, אחיזתו מתהדקת עד כאב "אני לא יתן לזה לקרות".

"תפסיק!"- אני מטיח בו בפרץ של עצבים וכאב מהאחיזה שלו.
"מותר לי לעשן, מותר לי לשתות, אני סיימתי להקשיב לכול מה שאתה אומר!"- הזעם מסמא את עני ואני לא שולט במילים שאני מוציא.
האפלה שבעיניו קופאת לרגע קצרצר ואז בוערת בלבה רצחנית, מהר מידי אני מוצא את עצמי מוטח על המיטה שלי, כלוא מתחת לגופו החזק של המפלצת שבחדר.
עיניו שורפות את החלל באש שחורה, הוא איבד את זה, עם תהיתי לעצמי מה יקרה עם אני יתרחק ממנו במכוון- אז זה מה שיקרה...