♤ פרק 31 ♤

14.5K 198 906
                                    

צלצול הפאלפון שחודר לאוזני מעיר אותי ואני פוקח את עני, ממצמץ מהשמש שחודרת מבעד לתריסים.
הצלצול הזה לא שייך לפלאפון שלי וזרועו השרירית של הגבר עליו אני שוכב נשלחת למכשיר שמצלצל על השידה.

"התעוררת, נסיכה"- הוא קובע למרות שעדיין לא הרמתי את ראשי מגופו והוא לא יכל לראות את עני נפקחות.
הקול העמוק שלו מעט צרוד וצמרמורת נעימה חולפת בין רגלי למשמעו.
אני מהנהן לצווארו "זה אנדרו"- אליוט ממלמל ומניח את ידו בגוננות על ראשי כשהוא עונה בקול שקט לפלאפון.

"אנדרו"- הוא מקשיב בדממה למכשיר שמוצמד לאוזנו ואני מרים את ראשי מכתפו וממצמץ בעייפות.
"רגע, אנדרו"- ההבעה שלו מתרככת למראי, הוא מרחיק את המכשיר מאוזנו ומלטף את שיערי.
"תחזור לשון, נסיכה, אני יצא החוצא כדי לדבר בפלאפון"- הוא אומר.
אני מהנהן בעייפות והוא מניח את המכשיר לרגע על מנת להוריד אותי מגופו בעדינות ולהשכיב אותי על המיטה.
הוא מכסה אותי ומצמיד נשיקה חמה למצחי לפני שמתרומם, פושט את המכנס איתו ישן ולובש בחזרה את בגדיו במהירות עצומה שהעניים העייפות שלי לא מספיקות לעקוב אחריה, הוא מוותר על המקטורן ונועל את נעליו.

אני עוצם את עני אחרי שהוא לוקח את הפאלפון שלו, שומע אותו סוגר אחריו את דלת החדר בעדינות ואני נופל לשינה קלילה.
הקול הצרוד שלו, צלצול הפאלפון והשינוי מהתנוחה על גופו בחזרה למיטה- כול אלה הרסו את השינה העמוקה שלי ואני לא מצליח לחזור לשון כמו לפני אלא רק לעצום את עני לשינה קלילה של מספר דקות במהלכה אני גם שומע את קולה של אימי מהמסדרון ואז מלמטה, קול דלת חדר המקלחת שנפתחת מספר פעמים וצליל זרם המיים חודר לאוזני.

אני לא בטוח עם אני חולם או שאני באמת שומע את אימי ואליוט מדברים אבל אני כן דואג- כי עם אני שומע אותם זה אומר שהדלת שלי לא ממש מונעת רעשים ואני מקווה שלא הרעשתי יותר מידי אתמול...

אני מתהפך לצד השני עד שאני מואס בשינה הקלילה הזאת ואני פוקח את עני, מתמתח, מתרומם מהמיטה ופוסע לדלת.
כשאני פותח אותה אני שומע בוודאות את קולה של אימי וקולו של אליוט, אני לא בטוח כמה זמן נמנמתי ככה במיטה אבל מסתבר שזה מספיק זמן בשביל שאליוט יסיים את השיחה שלו עם אנדרו וידבר עם אימי.

אני פוסע למקלחת וכשאני מתחיל לצחצח שיניים אני שם לב שהמברשת שיניים שלי מעט רטובה, כאילו משהו השתמש בה לא מזמן ושטף אותה.
מבט אחד בה וקולותיהם של אליוט ואימי מלמטה מבהירים לי שאליוט כבר ביקר כאן.
אני מחייך לפני שאני מצחצח את שיני.
כשאני מסיים את ארגוני הבוקר אני חוזר לחדר, שולף מהארון שלי את המכנס הקצר הראשון שאני רואה ולובש אותו על גופי, החולצה הגדולה של אליוט מכסה את רובו, ואני יורד למטה.

העניים האפלות של אליוט נחות עלי מייד כשאני נכנס לסלון.
כמה נחמד... הוא יושב עם אימי לקפה, אני מחייך ופוסע אליהם "בוקר טוב, ליאמי"- אומרת אימי כשהיא מבחינה בי.
"בוקר טוב"- אני שומט את גופי על הספא בינהם, שמח מכך שהם מרגישים מספיק בנוח אחד עם השני כדי לשבת לדבר עם קפה אפילו כשאני לא ליידם.
"אתה לא עייף יותר, בייב...?"- כף ידו הגדולה של אליוט מלטפת את שיערי ואני לא מפספס את מבטה המחוייך של אימי.
הכינוי הזה נחמד אבל אני עדיין מעדיף 'נסיכה'... אבל זה ההסכם שלנו, אליוט לא יקרא לי ככה ליידם, כרגע לפחות, עם לואיס ישמע את זה הוא בטח יריץ עלי בדיחות לשארית חיי...

Close to the dark sideWhere stories live. Discover now