לוקח לנו כשעתיים להשמיד זכר לכאוס.
הרגענו את אמא, אשלי עזרה לנו, הסברנו להן מה קרה ולמרות שזה לא היה בשליטתי הרגשתי נבוך על כול הדם הסמיך שהקאתי והתעקשתי לנקות אבל הם לא ממש נתנו לי- במיוחד לא אמא ואליוט והם שלחו אותי להתקלח ואמרו לי לנוח למרות שהתעקשתי שאני בסדר וזה עבר כמו קסם, אליוט ליוה אותי למקלחת ואמר לי שגם אם אני מרגיש בסדר אסור לי להתבלבל כי הגוף שלי חווה משהו מסוכן ועדיין יש לי סימנים ואני צריך לנוח.
אמרתי לו שגם הוא צריך להתקלח כי הקאתי לו דם בידיים והוא נראה כאילו שחט מישהו אבל הוא אמר שהוא יעשה את זה בטירה.
עכשו המצב הפיזי חזר לקדמותו והם מתארגנים ליציאה, אני ואמא יודעים שהם עומדים לטוס לצרפת ולסיים עם אלסיו ולכן אנחנו לא מעכבים אותם, היא נפרדת מהם בפתח ומתעכבת לחילוף מילים שקט עם אנדרו, בטח אומרת לו שישמרו על עצמם.
אני מלווה את אליוט לבחוץ, אני מרגיש מעט מוזר לצידו אחרי שהצורך הנואש הזה אליו נעלם ונשארתי כמו האני של אחרי הטראומה- חושש ועורג.
"אתם טסים לצרפת?"- אני שואל את המובן מאליו כשאנחנו עוצרים מול הרכב, זאק נכנס לרכב שלו וגם אנדרו, הם נותנים לנו פרטיות.
"כן, אנחנו נעצור קודם בטירה"- הוא מחווה על חולצתו המכותמת בדם "אני אחליף אותם ואז נטוס".
אני מגרד בעורפי במבוכה, זאת לא אשמתי אבל אני נבוך שהקאתי עליו דם ככה.
"פחדתי כול כך לאבד אותך באותו הרגע, אני אסיר תודה שאתה בסדר..."- הוא אומר את המילים הנכונות כדי להרגיע אותי.
"אליוט..."- אני מחפש מילים שיביעו את מה שאני מרגיש ואני מוצא רק אחת "תודה".
הוא מחייך באפלוליות ואני שם לב שכול הדם הזה... מחמיא לו? הוא נראה כמו דמות פסיכופתית ולוהטת מסרט אקשן לאחר ביצוע רצח אכזרי, דמות כזאת שאי אפשר שלא להעריץ למרות האכזריות שלה.
"בבקשה תשמרו על עצמכם"- אני מבקש.
הוא מניד בראשו "ברור".
"לא, אני רציני, אלסיו מסוכן!"- אני כבר מתחנן.
זוית אחת של שפתיו עולה בחיוך ערמומי "אני רוצה לראות אם יש מישהו יותר מסוכן ממני כשאני נחוש לנקום במי שפגע בך..."- הוא מגחך ברצחניות.
אין מה לומר, הוא צודק.
"בכל זאת"- אני לא נרגע "בטוח יש לו תוכנית".
"ברור שייש לו תוכנית, אני שונא להודות בזה אבל היתה לו תוכנית מתוחכמת עד עכשו"- הוא חורק את שיניו בהבעה מאיימת "אבל זה לא משנה, ליאם, אני לא מוכן לתת לך להעביר עוד יום אחד באותו יקום בו הבן זונה הזה חיי".
"נכון שאתה תטוס גם אם אני אבקש ממך לא לטוס...?"- אני מעיז לומר, מרגיש אנוכיות גואה בתוכי.
"נכון...".
"אני טס כדי לסיים את הסיפור הזה ליאם, אתה חושב שהוא ישב בשקט אם לא נסיים איתו? הוא יבוא אליך שוב, הוא יחפש את הנקמה שלו בי דרכך והוא גם לא ירגע ממך אחרי שהוא גילה אותך"- הוא טוען בהבעה רצינית.
"אתה תספר לי מתישהו למה ריטשת לו את העניים מלכתחילה...?"- אני בודק בחשש.
"אני אספר לך בהזדמנות"- הוא מסכים.
אנחנו מביטים אחד בשני, ברור לשנינו שעכשו חזרנו למצב שנהיה הרגיל שלנו- הפסקה או במילים אחרות הקפאה של הזוגיות שלנו.
"שוב, תשמור על עצמך ואני אתקשר אליך אז תענה לי, אני רוצה לבדוק שאתה בסדר"- אני מסכם כשאני נזכר שאני בעצם מעכב אותם.
הוא מהנהן "לך מכאן ישר למיטה, אל תטעה למרות שאתה מרגיש בסדר עכשו עברת משהו קשה היום ואתה צריך להתייחס לגוף שלך בהתאם... אל תעבוד מחר"- זה נשמע כמו פקודה באופן מאוד אופייני לו.
YOU ARE READING
Close to the dark side
Vampirosליאם - בחור בן 19, מלצר במסעדת יוקרה. יש לו משכורת טובה, רכב ומשפחה חמימה. הוא חיי את חייוו השקטים כפי רצונו, לא נותן לאף אחד לנהל אותו ותמיד שומר על השליטה ביידוו... אליוט - יצור על טבעי בן מעל 700 שנה, קטלני, מסוכן, חזק וחסר רגש... הוא השולט... ה...
