ניקו די אנג'לו

פרק 42

נק מבט ניקו 

מישהו ניער אותי ואמר לי "ניקו צריך לקום ארוחת ערב" התעוררתי ישר וראיתי את אנבת' נמצאת מעליי והסתכלנו אחד לשנייה בעיניים והבנתי שהיא זו שהעירה אותי התיישבתי במהירות והתמתחתי "וואו היינו פה המון זמן נקווה שכירון לא יכעס עלינו אין לי כוח לעשות פה בלאגן במחנה אם כי זה היה יכול להיות די נחמד בכל מקרה בואו נלך לארוחת ערב כולם להחזיק ידיים" עשינו מסע צללים ונחתנו במרכז חדר האוכל כאשר כולם נמצאים באמצע סעודתם גלגלתי עיניים ומלמלתי לעצמי "וואלה יופי שתי כניסות דרמטיות ביום אחד"  אדוארד שמע את המלמול וגיחך פרסי אנבת' וליאור הלכו לשולחנות שלהם ואדוארד ואני הלכנו לשולחן האדס בניגוד לבוקר אני קודם הקשבתי מנחה לאבא והפעם הקרבתי יותר מהרגיל והודתי לומעל הכול והתיישבתי עם אדי שלי לאכול באמצע האוכל שאלתי אותו: "אז איך היה? הם הרביצו לך מכות?" "לאלא הכל היה בסדר אל דאגה אהוב הם נחמדים" הנהנתי וחייכתי "עכשיו נשאר לך להכיר את הייזל ובן זוגה פרנק ואת ריינה" ובדיוק כשאמרתי את שמותם אנבת' פרסי וליאו התיישבו איתנו בשולחן ושאלו ביחד באופן מפתיע: "אתם הולכים למחנה הרומי? אנחנו מצטרפים"  הרמתי את ידיי בכניעה "מבחינתי בסדר אך בקשו אישור מהסוס העתיק דרך אגב איפה רייצ'ל איפה היא? לא ראיתי אותה…האם היא תהיה במדורה הערב?" הם הנהנו סיימנו כולנו לאכול והלכנו לאמפיתאטרון על מדרגות האבן הישנות ישבנו  בזמן הזה רייצ'ל הגיעה גם והתיישבה ליד אנבת' ופרסי והחלנו לשיר את השירים הרגילים "הרוח נושבת קרירה.. נוסיף עוד מפלץ למדורה" ועם כל רגע שעבר המדורה עלתה וגדלה לפתע מעל חניכה חדשה הופיע סמל בייתן אפרודיטה מה שהזכיר לי שגם את פייפר לא ראיתי כאן או בכללי המון זמן אני צריך לשאול את אנבת' עליה חשבתי לעצמי אחרי שכולם בירכו את החניכה החלטתי לעשות מעשה קונדס לא כי אני אוהב תשומת לב אלא כי היה לי משעמם הרעדתי את האדמה ושלדים יצאו מתוכה "ברוכה הבאה חצויה ומי ייתן ולא תהיה למאכל מפלצות בקרוב" גיחכתי והחזרתי את השלדים החניכה החווירה כשלד "כך או כך כשיש לי את תשומת הלב שאני רוצה איפה מדירות הביתן של אפרודיטה, איפה פייפר? וכירון ברשותך האדיבה או לא אני הולך מחר למחנה הרומי ושלושת הגיבורים שיצאו איתי בנבואה הגדולה רוצים להתלוות אליי מקווה שזה בסדר מבחינתך ושתוכל להסתדר בלעדיהם" שלושתם הסמיקו וליאו עוד עלה באש בקטנה מרוב שהיה מוחמא שאחת החניכות עם בנדנה הייתה צריכה לכבות אותו ולהרגיעו אנבת' לרגע קמה והוסיפה על דבריי: "וגם נירשם לבית הספר של ניקו ללמוד וללמד את התלמידים דרכם של בני אדם מה היא" והכתב באגרוף את כף ידה השנייה העצבים עלו לי לראש "אני לא הסכמתי לזה אתם לא באים איתי לשם אנבת' אני בחרתי מקום הסמוי מן העין בכוונה כדי שלא תמצאו אותי אני מסתדר שם יופי לבד יש לי את אדוארד וזה כל מה שאני צריך מי כמוך יודעת שכאשר יהיו המון חצויים במיוחד חזקים כמונו יבואו מפלצות אני לא צריך את זה על הראש שלי עכשיו" הבטתי מבט רושף בה ובפרסי אך אנבת' לא נרתעה "לא זכור לי ששאלתי אותך ניק אנחנו באים איתך וזה סופי" "אל תקראי לי ניק" אמרתי בקול שקט עצמתי את עיניי והרגעתי את קולי אבל שפת גופי הראתה מלחמה בוערת שכל המחנה זז באי שקט הלהבה נהייתה לוהטת אך נמוכה "למזלי הרב אף אחד לא אמר לך איפה בית הספר ושלא תעזי לנסות לסכסך ביני ובין אדוארד כי שמעתי את כל השיחה בין שניכם"  לפרסי נמאס הוא נעמד והמדורה קפצה ביחד איתו הוא צעק: "מספיק! אתם רוצים להתווכח זה לא יהיה מול כול המחנה" הוא נרגע והמשיך בקול דואג ותקיף "ניקו תקשיב אנחנו דואגים לך אתה חבר שלנו יותר מזה אתה חבר טוב שלנו עברנו המון ביחד חוויות טובות וגם לא טובות מה אכפת לך שנבוא לעזרתך כמו אז ברומא?" הקריז שלי חצה את הגבול והחלטתי להזכיר לו נשכחות כאובות "אתה אולי דואג לי אבל גם דאגת לביאנקה ותראה מה קרה בסוף תזכור שזה היה בגללך! רק בגללך" פרסי השתתק דממת מטח שררה באוויר הסתכלתי על אדוארד "אתה נשאר או מגיע איתי?" "אני איתך תמיד באש ובמים במוות ובחיים שאחריי" החזקנו ידיים אנבת' באה לומר לנו לחכות אך לא הספיקה כבר עשיתי את מסע הצללים אל מחוץ המחנה הרומי שני החצויים על המשמר היו המומים מלראות אותנו אך התעשתו בן רגע ואחד כיוון חץ בתוך קשת יכולתי להריח שזה ארד שמיימי והשני כיוון לעברינו חנית שלא הייתה ממש רומאית אלא יותר קלטית "עצרו!" הם פקדו