ניקו די אנג'לו

פרק 24

נק' מבט ניקו
הייתי בהלם שהוא ניסה לנשוך אותי אפילו אולי להרוג אותי חשבתי לעצמי אלך לדבר בדחיפות עם אבא אבל לפני זה לטפל בצמחים לא טיפלתי בהם כמה ימים והגינה נראתה בכי רע טיפלתי בה במסירות וקראתי לנימפה אחת  שתעזור לי לשקם את הגינה אחרי 4 שעות וקצת של עבודה קשה אבל מספקת סיימנו לשקם את הגינה והיא נראתה חיוורת מהרגיל לאחר שהדותי לה עם כמה דרכמות היא נעלמה ואני מיהרתי לעשות מסע צללים לשאול למרות שהייתי מותש במסע הצללים הגעתי לכניסה לארמון שלו ונפלתי על הפנים האירניות מיד עזרו לי להתרומם וסחבו אותי לאבא איך שהוא ראה אותי הוא קודם נתן לי לשתות נקטר לאחר מכן הוא שאל: "מה קרה" לחשתי לו בתשובה: "מאיפה להתחיל?" והתעלפתי על גופו האלילי של אבא לאחר כמה שעות שהתעוררתי אבא הגיש לי קצת אמברוזיה ונגסתי בו ביסים קטנים והתיישבתי על המיטה והתחלתי לדבר חלושות ולאט לאט התחזק לי הכול: "אדוארד חשף בפניי את הניבים שלו ואילולא החרב שלי שהייתה מוצמדת לו לגרון כניראה שהיה נושך אותי או יותר גרוע הייתי בשוק אבל לפני שבאתי טיפלתי בגינה וזה התיש אותי ואז מיהרתי לפה לספר לך מה קרה עם אדוארד"  הוא הנהן וחשב לבסוף אמר: "הם כניראה ינסו לפצות אותך תהנה מזה כל עוד אתה יכול אם יקרה שוב משהו דומה תאמר לי ואני אטפל במשפחת קאלן הזו אחת ולתמיד" חיבקתי אותו חזק ולחשתי: "תודה אבא" וחיבקתי אותו חזק ואמרתי לו: "כדאי שאחזור למעל פני האדמה יש לי הרגשה שמשהו יקרה השבוע וכדאי שאהיה ערני" הוא הנהן והסכים איתי שכך כדאי לעשות התחבקנו והוא שלח מאחוריי 90 שלדים בני 140 חמושים בנשק של אותה התקופה שישמרו עליי בלי שאשתמש בכוחות שלי שאוכל לזמן עוד במידת הצורך וככה הוא ידע שהוא יגן עליי כמה שהוא יכול כל עוד הוא למטה חזרתי לחדר התקלחתי ארגנתי את המערכת והלכתי לישון כי מחר לימודים (סליחה פשוט מחר 1/9 שזה תחילת הלימודים) נרדמתי מהר אבל כל הלילה היו לי סיוטים מאדוארד שהוא נושך אותי בכל מיני צורות (😉) ואז הוא רצח אותי ועוד ועוד התעוררתי עם זיעה קרה כל כל הגוף ונכנסתי זריז להתקלח על מנת שאוכל להספיק להתאמן ולאכול והכל בסופו של דבר הספקתי ולכן לא אפרט על זה ואדלג ישר לקטע שבו אני מגיע לבית הספר נכנסתי ואדוארד התיישב לידי הדבר הראשון שעשיתי היה להצמיד לו סכין אחת לאזור "החבילה" שלו וסכין שניה קצת מתחת ישר בחור התחת שיכנס חלק ויכאיב לו על מה שהוא עשה לי בלילה ראיתי אותו מפחד ואחרי כמה שניות אגלי זיעה כיסו את מצחו והוא לחש בקול מפוחד למוות בשביל מישהו מת: "אני מצטער על אתמול בבקשה אל תשפד אותי מהתחת עוד יותר אל תסרס אותי אני אוהב את הז*ן שלי הוא מספק בנות שאני מחבב בלי להסתכל קירבתי את הסכינים יותר מה שגרם לו להתנשף וכל בית החזה שלו התרומם מעלה ככה שזה היה ניראה כמו יהלום אחד גדול והתחנן שאפסיק אז החזרתי רק את הסכין שנמצאת לו בכניסה לחור שלו הוא הודה לי ואמר: "אפשר להזמין אותך לארוחת ערב אצלי היום בתור פיצוי על אתמול?" נזכרתי בדבריו של אבא והנהנתי אליו ואחרי רגע הסתכלתי עליו במבט רצחני ואמרתי לו: "אני מביא איתי פמלייה שיעזרו לי להגן עליי במידת הצורך כי אני לא סומך על המשפחה שלך ובטח שלא עליך" הוא הנהן ובלע את רוקו  וביקש ממני שוב שלא אסרס אותו הסתכלתי עליו במבט מקפיא והורדתי את הסכינים היום עבר די מהר והרהרתי לעצמי מעניין אותי מה הוא ומשפחתו מתכננים לעשות לי האם זה יהיה באמת בקשת סליחה כמו שאדוארד עשה? או שמא זה יהיה המשך של המעשה של אדוארד אתמול והוא רק זקוק לתגבורת קטנה מהמשפחה שלו חזרתי לבית וטיפלתי בגינה שלי שאני מאוד אוהב הגיעה השעה שבא אדוארד אמר לי להגיע אליו הביתה השארתי את השלדים בכניסה לבית בכוננות גבוהה  דפקתי על הדלת וקראליל פתח לי את הדלת והכניס אותי עם חיוך והוא אמר: "בידיוק היינו באמצע להכין לך ארוחת ערב" הימהמתי ואמרתי לו: "אני לא רעב בידיוק אכלתי ארוחת ערב" ואז רוזלי אחותו שברה צלחת על הריצפה ואמרה: "אמרתי לכם שלא היינו צריכים ליטרוח לעשות את כל זה" קרליאל אמר: "רוזלי תנקי את זה" ואני אמרתי: "למה רוזלי כי את מעדיפה לישתות לי את הדם?" אמרתי בקול קליל וכולם היו מופתעים וגיחכתי "כן אני יודע שאתם ערפדים ואתם לא שותים דם של בני אנוש אלה של חיות" כולם היו מעוד מופתעים קארליל הראשון שהתעשת ושאל: "איך אתה יודע את זה?" גיחכתי "אני חצוי אני בן האדס אתה יודע המיתולוגיה היוונית והרומית קימות אז אני בן של אל האממ אתה רוצה לדעת עוד משהו? או שזה מספיק לך?" רוזלי הוציאה את הניבים שלה וקפצה עלי הוצאתי את החרב הטיגאי שלי וכיוונתי לעברה ואמרתי לה בקול מפחיד: "אם את לא רוצה למות אל תנסי אפילו וכן אני יכול להרוג אותך אז אל תנסי אפילו" ואז שרקתי וניכנסו הפמילה של השלדים שהיו בחוץ והצבעתי עם החרב שלי "אתה לך תגיד לאבא שאני רוצה לדבר איתו דחוף עכשיו" החייל הינהן ונעלם כולם היו בהלם תוטלי "עכשיו אתם מאמינים לי?" "גיחכתי עכשיו אם מישהו מכם ינסו לעשות משהו הם יתפסו אותו או שאני יהרוג אותו ביסוריים. אתה הצבעתי על עוד שלד לך תביא לי מנת מקדונלדס אתה יודע בדיוק איזה" הוא הצדיע ונעלם בתוך דקה חזר עם המנת מקדונלדס והשלד הראשון חזר ואמר: "אדון האדס אמר שהוא יכול לדבר איתך מחר הוא יבוא לביתך" הינהנתי פתחתי את מנת המקדונלדס היתיישבתי על הריצפה והתחלתי לאכול במהירות  ואמרתי בן ביס לביס: "כשתסיימו עם ההלם תודיעו לי." אכלתי בשקט את המנת מקדונלדס וכשסיימתי קמתי וזרקתי לפח שלהם היסתובבתי והרמתי גבה "אתם עדיין בהלם? חשבתי שלערפדים יש קליטה יותר מהירה מלבני אדם אני מניח שטעיתי אני רואה🙄" "בן כמה אתה?" אדוארד שאל "האממ תעשה לבד חישוב נולדתי בשנות ה40 אני זקן יותר ממך זה בטוח אבל אני לא יודע אם יותר ממנו" הצבעתי על קארליל משכתי בכתפיים ואמרתי: "הנשמה שלכם צועקת מסבל כל אחד מכם עבר הרבה ואתם נוטפים מזה" עיקמתי את האף "בכל מקרה תודה על הארוחה אתם צריכים עוד משהו? אה ודרך אגב תישמורו בסוד את זה שאני חצוי אם אתם רוצים להישאר חיים עד כמה שאתם חיים כמובן  הדוד המחורפן שלי לא ישמח לדעת שגיליתם את זה" היה ברק ברקע וצעקתי: "טוב זאוס תרגע בלי עצבים אחר כך תריב עם אחיך" גילגלתי עיניים וחזרתי למישפחת קאלן ושאלתי שוב: "אתם רוצים להגיד משהו? או שבלעתם את הלשון?" אסמה חייכה ואמרה: "לא חמוד הכל טוב אני חושבת שאתם יכולים להיות חברים טובים בבית הספר לא אדוארד?" אדוארד ענה: "כן אמא" וגילגל עיניים אמרתי: "היה נחמד להכיר אתכם משפחת קאלן אבל אני צריך ללכת לישון יש לימודים מחר ואני עוד צריך לדבר עם אבא נתראה מחר ביי" ועשיתי מסע צללים הביתה ניכנסתי למיטה ונירדמתי.

-----------------
אזזזז אנשנושים מחר לימודים אתם מוכנים? אתם מתרגשים? בהצלחה לכולם