ניקו די אנג'לו

פרק 41

נק מבט אדוארד 

ניקו פשוט החליט לנטוש אותי מול החברים שלו ולישון על אדמת היער כאילו עושה זאת כבר שנים מי יודע אולי הוא באמת רגיל לעשות את זה שנים הנערה החכמה ההיא אנבד.. לא אנבת' שאלה ראשונה: "אז אדוארד בן כמה אתה?" "את האמת אני הפסקתי לספור קארליל שולט במספרים יותר טוב ממני אז אני חושב שבסביבות 150 או אותי 140 משהו בסגנון הזה" היא הייתה מהורהרת בעניין "זה בסדר אם נתחשב בכך שניקו היה במלון לוטוס משהו כמו 130 שנה אתם פחות או יותר באותו גיל אין לי כוח ממש לחשב במדויק" פרסי הביט בה מופתע "ממתי אין לך כוח לחשב משהו חכמולוגית?" היא נפנפה אותו במשפט "אני חושבת על משהו יותר חשוב כרגע" היא חזרה אליי והביטה בי בעיניה האפורות היה בהם משהו עמן מכל מחשבה אחרת "כמה אחים יש לך?" שאלה 
"כולל אני? אנחנו 5 אחים ועוד שני הורים מאמצים כולנו מאומצים ללא קשר דם בין אחד לשני אבל אנחנו אחים מבחירה וזה משהו שיותר חשוב מכל דבר אחר" לאיפה היא חוזרת מהחקירה הקטנה הזו? לא הצלחתי להבין אותה עד הסוף היא הנהנה "איפה אתה גר?" משכתי בכתפיי מה זה משנה לה? חשבתי לעצמי "לא רחוק מניקו" עניתי לבסוף "הבנתי.. ואיך הבית ספר? הוא טוב לניקו? מתעללים בו? יש מפלצות? איך הולך עם שיעורי הבית? הוא מצליח ללמוד? הוא מתאקלם?" "ילדה הרגעי כמה שאלות בבת אחת ר"ג שאלה שאלה אני לא עומד בקצב ומשום מה זה נראה שזה לא מפתיע אותך" והנחתי את היד על העורף למזלי הצלחתי לקלוט את רוב השאלות אז התחלתי לענות "לניקו די טוב בבית הספר מבחינה לימודית הוא שולט בכול כי את יודעת הוא חיי את התקופה פשוטו כמשמעו אז המורים לא לוחצים עליו חוץ מזה אבא שלו הוא האדס אז אם הוא צריך מידע על תקופה מסוימת הוא פשוט יעלה מישהו מהמתים שחיי באותה תקופה וישאל אותו זה לא בעיה בשבילו הכוחות שלו במתים התחזקו הוא מתאמן המון על זה ובשליטה בחרב זה מדהים לראות את התהליך באמת בכל מקרה כן מנסים להרוג אותו לאו דווקא מפלצות אבל גם מתעללים בו מבחינה חברתית אבל הוא מסתדר עם זה יופי בעיית הבריונות שהייתה בבית הספר ירדה פלאים בזכותו באמת אם בריון מנסה להתחיל איתו הוא יסתכל לו בעיניים והבריון נהפך לילד טוב עד לסוף השנה ובאופן כללי המצב שלו יוצר טוב מתחילת שנה לא יודע אם הוא שמח אבל בכל אופן זה קרוב לשם" היא הנהנה וחייכה כמעט יכולתי לראות את גלגלי השיניים של הנפח ההוא ליאו מסתובבים לה בראש במהירות של רכבת ערפדים דוהרת במלא המהירות היא התלבטה מה לומר או לעשות אך לפתע היא הסתכלה על השמיים ואמרה: הו וואו כבר ערב זאת אומרת פספסנו ארוחת צהריים ועוד מעט ארוחת ערב הגיע הזמן להעיר את בן הזוג שלך ולחזור" היא ניגשה אל ניקו בעדינות ממש כמו אמא וניערה אותו בעדינות "ניקו הגיע הזמן לקום ארוחת ערב"