ניקו די אנג'לו

עמוד 11

קמתי כמו כל בוקר התאמנתי ואכלתי לשם שינוי היה היום יום שמשי ובהיר מיהרתי להגיע לבית ספר ולחפש את האדוארד המסיטורי  ככה שאפילו שכחתי משיחת הבוקר שלי עם וויל (אני מקווה שהוא יסלח לי) חיפשתי וחיפשתי אבל לא מצאתי נעלמו עקבותיו מאתמול ולא ראיתי לאורך כל יום הלימודים שעבר אחרי שהתפלחתי מהשיעור הראשון על מנת לחפש את הנער המוזר הלכתי לאזור שבו הייתי אתמול וזימנתי את וויל לשיחת בוקר מאוחרת התחלתי את השיחה עם חיוך חצי לחוץ ואמרתי: "היי וויל סליחה שלא הייתה שיחה הבוקר פשוט הייתי נעול לחפש את הילד המשונה קוראים לו אדוארד והוא לא הגיע היום לבית ספר אתה מכיר אותי אתה יודע שכאשר אני ננעל על משהו אני לא משחרר כמו בולדוג שנושך בעצם" וויל הסתכל עליי בפנים אטומות ואמר: "זה בסדר ניק הכל טוב רק אל תשכח אותי טוב? אני אוהב אותך ואני מקווה שתפתור את התעלומה הזו" חייכתי אליו חיוך קורן כמו אפולו עצמו "תודה וויל שאתה לא כועס אני מעריך את זה ואני מאוד אוהב אותך אתה אהבת חיי ואני לא אשכח אותך אף פעם" וניסתי לתת לו ממשיות על מנת שאוכל לחבק זה הצליח אבל רק לרגע רגע מושלם שבו הצלחתי שוב לגעת בבן זוג שלי והבנתי גם שהכוחות שלי חזקים הרבה יותר..
וויל הסתכל עליי בהלם וגמגם: "א..איך הצלחת זה… זה מדהים אני נגעתי בך שוב" ואז הוא נשבר ופרץ בבכי השקעתי שוב את הכוחות שלי עכשיו ביותר ריכוז והצלחתי לתת לו ממשיות וחיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה ואמרתי: "אני אוהב אותך וויל ותמיד אוהב ועכשיו יש לנו קצת מגע זה יהיה פעם ב.. אבל יש משהו אתה חוזר לחיים בקטנה" ודמעתי מאושר בזמן הזה נגמרה ההפסקה וויל ביקש שאחזור לכיתה והוא יחכה לי תמיד ושהוא אוהב אותי רצתי לכיתה אחרי שהוא נעלם והרגשתי כל כך מאושר אבל משהו בתוכי ובתוכו נשבר בזמן הנשיקה הבנו שאהבה שלנו נפגעה אבל היא עדיין חזקה היום עבר עליי במהירות חזרתי לבית עשיתי אימון טיפלתי בצמחים כמו כל יום והתקלחתי בדיוק שיצאתי מהמקלחת מישהו דפק בדלת צעקתי "רגע כבר פותח… מי זה בכלל?!?" לא שמעתי מה הוא אמר ואחרי שהסתכלתי בעינית ראיתי שזה היה הנער ההוא אדוארד פתחתי את הדלת והדבר הראשון ששאלתי היה: "איך אתה יודע איפה אני גר?!" הוא ענה עם חיוך ערמומי: "עקבתי אחריך בזמן שניסת לעקוב אחריי… אפשר להיכנס?" נתתי לו להיכנס אבל הוא לא "הבין" אז אמרתי לו: "בוא היכנס ארתיח מים לתה.. איזה תה אתה אוהב?" הוא נכנס עם נדנוד ראש ואמר: "כל תה רק לא תה לואיזה זה מגעיל החרא הזה" משכתי בכתפיי והלכתי למטבח להרתיח את המים ותוך כדי צעקתי מהמטבח : " אתה לא תקרא לזה חרא!" הוא שאל למה אבל התעלמתי אני לא סומך עליו יש לי תחושת בטן שיש בו משהו שקשור לאבא… אחרי 10 דקות הגעתי אליו ושאלתי אותו: "מה אתה רוצה?" הוא ענה את מה שאני הייתי עונה: "לדעת מי אתה אני בטוח שאתה סקרן לדעת מי אני…" הסתכלתי עליו במבט חתום וניטרלי ונתתי לו להמשיך לדבר מה שהוא לא יודע שיש בפנים סם אמת למפלצות בכמות כזו שאם הייתי נותן לאמא אדמה לשתות את זה היא הייתה מזמרת את כל התוכניות שלה הוא התחיל לספר עליו אבל הוא שיקר למרות שלא שמעתי את הלב שלו ידעתי שיש פה משהו מסריח