ניקו די אנג'לו

פרק 28

נקודת מבט ניקו
כמה דקות אחרי שההודעה נשלחה אבא הופיע מהצללים בכניסת החדר ונקש על הדלת בעדינות ושאל בקול עדין אך תקף: "אפשר להיכנס?" הנהנתי "כן בבקשה אני אשמח" הוא נכנס והתיישב לידי על המיטה ושאל: "זה היה מרצונך? או שהוא אנס אותך כי אם כן המשפחה תסבול עכשיו על מעשיו של החצוף הקטן" "לא היה פה אונס הכל בסדר זה חצי אני יזמתי הייתה משיכה בין שנינו ו.. זה פשוט זה פשוט קרה ונכנסתי ללחץ אז היה לי מסע צללים ריגשי ישר לבית למקום בטוח כי אני לא מרגיש בטוח בחברה כל שהיא אז שלחתי לך הודעה ואני לא יודע עכשיו מה לעשות עם עצמי כי זה היה כמעט תוך כדי הנשיקה מה אני אמור לעשות???" הסתכלתי על אבא בעיניים עצובות ונוצצות מדמעות הוא עצר אותי חיבק ואחרי כמה דקות של חיבוק חם ואוהב הוא אמר לי: "תנסה לגשת אליו מחר ובעוד יומיים ותנסה להתנצל ולהסביר את עצמך אם הם יעלמו אנחנו נמצא אותם הם מדיפים ריח של מוות חיי אבל בן עשרות שנים🙄 אבל לא משנה מה אנחנו נמצא אותם ונתנצל בפניהם על התקרית הלא נעימה הזו אבל כרגע לך לישון ואני אלך לנסות להרגיע את הרוחות" הנהנתי ונשכבתי על המיטה מכווץ בתנוחה עוברית ובכיתי חרש על הרגע שנהרס לי עד שהיה לי רגע כל כך טוב הרסתי אותו אבא כיסה אותי ונשק לי הנשיקה הייתה קרה בבצד הפיזי אך מן הצד השני היא הייתה לוהטת מאהבה מהבחינה המנטלית נפשית עד שעות הבוקר המוקדמות בכיתי ולבסוף יצאתי מהמיטה להתקלח ולשתף את פניי מן העיניים האדומות ויצאתי להתאמן "בכישלונות ככה שגרם לזה שאני נחתך מהחרב והסכינים שלי "בטעות גמורה" חיטאתי את החתכים ואת החבורות החדשות והתקלחתי שוב אכלתי הדחתי את כליי ויצאתי לבית הספר וקיוותי שאדוארד יבוא על מנת שאוכל להתנצל בפניו על ליל אמש הוא הגיח רק בשיעור האחרון והיה עליו פנים עצובות ומוכות כאילו זה שברחתי עשה נזק ניגשתי אליו בעדינות בסוף השיעור שהוא הכניס את ספרי הלימוד לתוך ילקוטו ושאלתי: "הכל בסדר? אתה ניראה כאילו חטפת אתמול-" הוא המשיך להכניס את הספרים והתעלם ממני המשכתי בקול נבוך: "-אני מצטער על אתמול שברחתי זה לא אתה זה אני הנשיקה הכניסה אותי ללחץ וזה גרם לי למסע צללים ריגשי אני כל כך מצטער באמת" הוא הסתובב אליי במבט כועס ושאל בקול עצבני: "אז למה לא ביקשת סליחה כבר פאקינג אתמול?!? למה חיכת? שאמות?!?! פאק יו אתה לא יודע כמה הסתבכתי בגלל זה" "אני כל כך מצטער לא התכוונתי לפגוע בך בכל דרך שהיא יש משהו שאוכל לפצות אותך?" "תגרום לכאב הנפשי שלי להיעלם!" "אין זה אפשרי ואתה יודע זאת אך אשבע לך זאת  תדע שתמיד אהיה לצידך לא משנה מה ותמיד אתמוך בך לא משנה כמה תשנא אותי או תכעס עליי או שנהפוך לאויבים אני נשבע בנהר סטיקס שתמיד אהיה לצידך" ברק ורעם הופיעו משום מקום כניראה זאוס התרשם מהשבועה הזו הוא הסתכל עליי ואט אט מבטו החל להתרכך והתנשקנו שוב אך הפעם הנשיקה הייתה יותר טובה מאתמול הייתה יותר ארוכה מלאה יותר בתשוקה והפעם לא ניתקתי את הנשיקה מתוך לחץ לבסוף ניתקנו את הנשיקה ושאלתי: "יש משהו שאוכל לעשות?" וליטפתי את לחיו הפצועה הוא הסב את פרצופו לצד מהכאב ואמר: אני תחת קללה אז אאלץ שתבוא איתי לאבא שיסיר אותה" "בטח ברור" הלכנו יד ביד עד לבית שלו וכל אותה הדרך דיברנו על אירועי המאה הקודמת כמו מלחמת עולם הראשונה כמה כיף היה לעולם המוות למטה והוא הסביר כמה אוכל היה להם בשפע שהוא נאלץ זה 120 שנה לעשות חיטוב  מרוב עלייה במשקל צחקנו ושמתי לב שפצעיו הלכו והתרפאו כמעט לגמרי לא אמרתי לו כלום הוא נכנס לבית ואני אחריו הוא פנה לסלון כשהוא אוחז בידי ויכולתי להרגיש את הרעד בידו בזמן שדיבר עם אביו "אבא תראה הוא לא כועס זה קרה לו בטעות הכל בסדר באמת.. תוכל להסיר את מכאובי?" הוא התסכל עליי במבט חשדני ושאל: "אתה הגעת לכאן מרצונך החופשי?" "כן אבא של אדוארד או שתרצה שאקרא לך קארליל?" וחייכתי אל אדוארד והרעד פסק מעט "איך שנוח לך זה בסדר אקבל את זה בוא בני אסיר לך את מכאוביך עמדת בתנאי" הוא לחש משהו שלא הצלחתי להבין ועלינו לחדר שלו רק הפעם הייתי נסוך ביטחון ואיך שאדוארד סגר מאחורינו את הדלת נישקתי אותו הוא הרים אותי וראה את החתכים ושאל: "ממה זה?" "סתם אימון גרוע שהיה לי הבוקר אבל אני בסדר באמת" ונישקתי אותו שוב נשכבנו על המיטה ואז אחרי כמה סבבים של נשיקות אמרתי: "אני צריך לחזור לבית ניפגש מחר?🥺" הוא נישק אותי ואמר: "כן ניפגש מחר" התנשקנו נשיקה אחרונה ואז הלכתי לבית אבא חיכה לי עם נקטר ושאל האם זה הסתדר? "כן" עניתי קצרות אך זה הספיק לאבא להבין את הנשיקות זה וזכל הזמן הרטבתי את השפתיים כי הנשיקות ייבשו לי אותם🤤 שתינו נקטר ואחרי שסיפרתי לאבא מה היה ביום הלימודים הוא הלך לארמונו ואילו אני הלכתי לחצר על מנת לטפל בגינה כמו שצריך טיפול שהיה הכי טוב מאז שטיפלתי בו עם וויל ואז הבנתי משמעות חדשה למשפט "כי האדם עץ השדה" העץ מקושר בדרך פלא לאדם המגדל ולכן אם האדם יאהב מישהו הטיפול לאותו עץ יהיה אהוב יותר מכל אחד וכן להפך והעץ ייתן את פירותיו שיהיהו בשלים וטעימים יותר מאשר טיפול פחות מסור חשבתי על כך עוד ועוד אך כל פעם שחשבתי על אהבה המחשבה שלי קפצה לפרצופו של אדוארד שכמעט ניראה לגמרי בזמן ההליכה לבית ועל מה הוא דיבר כשאמר שהוא מקולל סיימתי לטפל בעצים וגמלתי בליבי החלטה לשאול על הקללה מחר אך קודם אוודא שאין לה תנאים עשיתי מסע צללים לשאול ודיברתי עם אבא כל אותו הלילה על קללות ותנאיהם הדבר היה דומה לילדים אשר משחקים במשחק הדמיוני "מבוכים ודרקונים" דיברנו עד שהעיר השחר בעולם בני האנוש אזרתי כוחות ועשיתי מסעות צללים לבית ומשם לבית הספר לאדוארד