ניקו די אנג'לו

עמוד 8

הלכתי לישון בתקווה קלושה שהלילה לא יהיה לי סיוט ואוכל לישון לילה אחד כמו שצריך תקווה שנגוזה מהר מאוד
התעוררתי באמצע הלילה מהסיוט עם זיעה קרה על הגוף לקחתי את החרב (אני מודה בליבי לאבא שהחזיר לי את החרב בשאול בזמן שביקרתי אותו) ויצאתי לחצר והתאמנתי והתאמנתי והתאמנתי הזמן עבר מהר כי מתי שהסתכלתי על השמיים השמש הייתה כמעט במרכז הרקיע והנחתי שהשעה כבר בסביבות 11:00 בבוקר הידיים שלי רעדו ממאמץ נכנסתי להתקלח ולאכול ארוחת בוצ"ר (בוקר צהריים) אחרי שאכלתי הלכתי ליער וזימנתי את וויל כמידי יום הדבר הראשון שוויל שם לב היו הידיים שלי שעדיין רעדו ממאמץ הוא הסתכל עליי במבט אוהב ואמר: "ניק אהוב שלי מחמד ליבי אני רואה שהיה לך עוד סיוט כל הכבוד שהתאמנת ולא חתכת אני גאה בך באמת אבל יש לתמן ויש להתאמן אתה קרעת לעצמך את הצורה אתה צריך להוריד קצת הילוך ולתת לגוף מנוחה אתה חזק ניקי אבל אתה מתיש את עצמך" השפלתי את מבטי לקרקע הבנתי שוויל התאכזב ממני טיפה והבנתי כמה האימון שלי היה רציני  אבל איך אני לא אהיה מכור לאימונים האלה (מה אני יכול לעשות זה הדבר היחידי שמרגיע אותי ועושה את וויל גאה בי). אשכרה היחידי שהיה גאה בי על משהו
"סליחה וויל אני הגזמתי הפעם אני אוריד הילוך" הדמעות צפו והתחלתי לבכות וויל  ראה אותי בוכה וניסה לנגב את הדמעות אבל הוא עבר דרכי ניסתי לנגב אותם בעצמי ולא הצלחתי לבסוף אחרי כמה דקות של בכי הוא אמר: "הכל בסדר אין לך למה לבכות תתכונן אהוב מחר אתה חוזר לבית הספר חופשת הסמסטר נגמרת היום אני אוהב אותך ותנסה לא להרוג את עצמך על היום הראשון טוב?" (לא עוקבים אחריי מפלצות מאז שניסתי למות כי אבא נתן לי את "ברכתו" חלק מחיי האלמוות שלו  ועכשיו אני חצי אל לגמרי אפילו הדם שלי נצבע בגון "האיכור"- דם האלים בנוסף לדם החצויים הרגיל שלי {ממש תודה אבא})עניתי לו בהתיפחות: "אני אוהב אותך בחזרה ואני מבטיח" הוא חזר לאלסיום מקום אליו הוא שייך ואני חזרתי לבית וטיפלתי בצמחי המרפא לאחר מכן בדקתי שהתיק במקום וכל הדברים נמצאים במקומם אכלתי ארוחת ערב נכנסתי למיטה והלכתי לעוד סיוט שבו אראה את וויל מת