ניקו די אנג'לו

פרק 29

נקודת מבט ניקו

הגעתי לבית הספר  וחיכתי לאדוארד שיבוא והיום יעבור טוב אבל התאכזבתי יצאתי בהפסקת האוכל לקפטריה על מנת לאכול בקטנה. לאחר שלקחתי מעט סלט וקציצות המבורגר קטנה של מקדונלד'ס הלכתי למקום "הקבוע" שלי מאחורי כולם איך שהתיישבתי ובאתי לנגוס מהסלט שהיה מונח לפני אדוארד הופיע משום מקום ניסתי לומר לו היי אבל לא הספקתי כי הוא פשוט נישק אותי מול כל הפאק*נג בית הספר הנשיקה הייתה נעימה אבל אחרי כמה רגעים שמעתי לחשושים על הנשיקה ויכולתי לראות כמה מורידים יד למטה ואיך ששמתי לב לזה ברחתי משם לחורשה ועשיתי מסע צללים לבית נכנסתי להתקף חרדה בגלל החרדה החברתית שיש לי לאחר מכן שתיתי נקטר וניקתי את הדם מהרצפה והלכתי לטפל בגינה ולהתאמן בחרב ואז הלכתי לשחק במחשב כי היה לי משעמם והלכתי לישון יום לאחר מכן הגעתי לבית הספר וקיוותי לפגוש את אדוארד אבל גם הפעם התאכזבתי ממנו (🙄) כמה צפוי… באותו היום הוא הבריז הלכתי אליו לבית כשנקשתי על הדלת אביו קארליל פתח ושאל: "מה קרה? אדוארד חזר מצוברח היום…" "סוג של רבנו בלי מילים" עניתי ושאלתי אם אפשר להיכנס על מנת להתפייס עצמו והוא אמר שכן "אבל לא נראלי שתוכל להיכנס אליו לחדר הוא מסתגר שם המון זמן בשבילו.." "תודה!" נכנסתי ורצתי במדרגות עד לחדר ודפקתי על דלת חדרו הוא התעלם אז הלכתי משם פגוע הודתי לאביו שהכניס אותי "אבל הוא פגוע ממני יותר מידי כמו שאני ממנו סליחה שגזלתי מזמנך" הוא הנהן וסגר מאחורי את הדלת חזרתי לבית שבור לב וחתכתי חתכים עמוקים עד שהתעלפתי כשהתעוררתי לא אכלתי אמברוסיה אלא חתכתי שוב על החתכים הפתוחים עד שהתעלפתי מהכאב ומאובן דם שגיליתי שזה לא מספיק בשביל שאמות שתיתי מעט נקטר והלכתי לישון כשהתעוררתי התאמנתי בחרב וטיפלתי בגינה וחתכתי שוב כך עשיתי במשך שבועיים תמימים לאחר השבועיים אדוארד נכנס לבית שלי  וכניראה שהוא בא לבדוק מה שלומי ומדוע לא באתי לבית הספר שבועיים כאשר הוא ראה אותי הייתי שכוב על הרצפה ששלולית דם חצי זהוב נמצא מסביבי הוא קרא לאביו שיבוא לטפל בי ועד שהוא סיים לטפל הצלחתי לראות את ניבו של אדוארד חשופות כניראה הדם עשה לו את זה😉 קארליל ניסה להאכיל אותי ושאל אותי מדוע ואיך רזיתי כל כך הרבה תוך שבועיים הסתכלתי עליו ואז על אדוארד הוא הסתכל עליי בחזרה במבט מודאג לא עניתי ולאחר כמה רגעים של שתיקה מביכה עשיתי מסע צללים לשאול והשארתי אותם בבית לבדם
נקודת מבט אדוארד
נכנסתי לבית פגוע ולא יכולתי לעשות כלום הייתי משותק מהפגיעה חשבתי הוא יאהב את זה שאני מראה כמה אני אוהב אותו יום אחרי שהוא הגיע באתי לבית הספר וניקו לא הגיע הייתי מופתע וכך גם יום שלאחר מכן וביום שלאחר מכן ביום הרביעי התחלתי לדאוג אבל הנחתי שהןא ירד לשאול (רק לעזור לאבא שלו) ולא מת אבל אחרי שהוא אינו בא כבר שבועיים דאגתי דאגת מוות אחרי הלימודים הגעתי אליו לבית כשפתחתי את הדלת הרחתי ריח של דם התחלתי להרגיש רעב אבל עוד הצלחתי לעצור את עצמי אך שראיתי את ניקו מדמם לא הצלחתי להתאפק וניבי יצאו החוצה במלוא תפארתם קראתי מהר לאבא והוא הגיע במהירות הבזק והתחיל לטפל בו כל אותו הזמן הסתכלתי עליו מועט שאבא לא יצליח לטפל אחרי מאמץ של כמה שעות הוא הצליח ושאל על הרזון של ניקו התחלתי לדאוג יותר וכשהוא הסתכל עלי הוא היה פגוע ועצוב והיה שם עוד משהו שלא זיהיתי ואני פגעתי בו… אחרי כמה רגעים הוא נעלם אל הצללים ונשארתי עם אבא המום עם שלולית דם זהובה ורגילה ומאוד מפתה