ניקו די אנג'לו

פרק 27

פרק זה מכיל טריגרים לאנורקסיה

נקודת מבט אדוארד
רצתי עד לבית לבלי לעצור אפילו לא לרגע כשהגעתי לבית כוחי הזעתי ונכנסתי לחדר של ההורים והם היו באמצע.. לא משנה בכל מקרה אמרתי להם בקוצר וקוצר נשימה: "אנחנו צריכים לדבר זה קשור לניקו והאדס" יצאתי מהחדר ושתיתי דם מסוג A+ של שור הסוג האהוב עליי כשאבא ירד היה נסוך על פניו הבעת פנים מעוצבנת אך הוא לא דיבר בטון כזה ורק שאל: "מה קרה? מה היה כל כך דחוף שדחה את המעשה של 1000 השנים בזוגיות הערפדים?"
עניתי בקול מרוגש: "ניקו מרגיש את אותו הדבר כלפיי אומנם הוא איים עליי שהוא יהרוג אותי על זה שצוטטתי לשיחה שלו ושל אביו אבל הוא הודה בזה אני כל כך מתרגש לא חשבתי שזה יהיה הדדי אתה יודע מה זה אומר?" אבא הנהן הבעת פניו השתנתה וענה: "שיש לנו עוד סיכוי לשלום עם האדס ומשפחתו יש לי רעיון תבקש ארוחה חוזרת ושלא יאכל הפעם ושגם אבא שלו יבוא ונדבר על הכל ועל איך נוכל להשלים בין שתי המשפחות" הנהנתי בראשי ועליתי לחדר ולא הצלחתי להירדם לאורך כל הלילה למחרת התעוררתי עוד לפני שעון המעורר והלכתי במהירות לבית ספר וחיכתי לניקו אבל ככל שעבר היום לא מצאתי את ניקו הוא לא הגיע היום לבית הספר כששאלתי את המורה מה קורה עם ניקו היא אמרה שהוא חולה והוא לא יבוא בימים הקרובים כשהגעתי לבית שלו ראיתי אותו מסיים לכאורה לטפל בגינה שלו איך שהוא ראה אותי הוא נכנס פנימה והפקיד את הכניסה בשלדים חמושים בכל טוב שיוכל לחסל אותי בין במהירות בין באיטיות הנחתי מכתב בתיבת הדואר והלכתי לבית קיוותי שהוא ישמח לראות אותי אחרי הכול הוא אמר שהוא אוהב אותי במילים מפורשות אני לא יודע מה קרה חזרתי לבית עם ראש מורכן ושמעתי את אבא שואל: "נו…?" "הוא לא רוצה לראות אותי בכלל חשבתי שהוא ישמח לראות אותי אבל התאכזבתי לדעת" ומיהרתי לעלות לחדר כשהייתי באמצע המדרגות אבא אמר בקול מנחם: "הוא בטח מובך מזה שאתה יודע על הרגש שלו הוא צריך קצת זמן תן לו אותו תבדוק מה יהיה בעוד שבוע" הנהנתי ועליתי במהירות לחדר ונרדמתי ישר איך שנכנסתי למיטה עד היום שלמחורת התעוררתי עם שעון המעורר שלי והלכתי ללימודים ניסתי להתרכז בהם אבל כל הזמן מחשבותיי נדדו אלי ניקו ולא ידעתי מה לעשות עם זה שהוא לא רוצה לראותי עם כל יום שעבר הלכתי לבדוק מה עם ניקו ואיך שהגעתי הוא הסתגר בבית ופקד את הבית בשלדים חמושים שמנעו ממני להיכנס ולבקר את ניקו כך היה במשך שבועיים תמימים ועם כל יום שעבר אבא נשמע פחות נעים הליכות ויותר לחוץ כאילו הבין שמשהו קורה פה אחרי שבועיים ניקו יצא מהבית שלו והגיע לבית הספר כשהוא ראה אותי והסתכלנו אחד לשני בעיניים הוא הסב את מבטו במהירות אבל יכולת להבחין בחיוך קטן בזווית פיו היבשה בסופו של דבר הצלחתי למצוא אותו לבד ולא מוכן ככה שלא יוכל להתחמק ואמרתי: "היי ניקו סליחה שצוטטתי לך לשיחה שלך אם אבא שלך רוצה ארוחת ערב של שתי המשפחות בתור פיצוי?" "קראתי את המכתב שלך זה לא רק לשלום בתים זה גם בתור דייט נכון?" התביישתי והשפלתי את מבטי לרצפה "כן גם" הוא חייך ואמר: "אצלl עוד יומיים ב21:30 אדבר עם אבא שלי" מרוב ההתרגשות רצתי משם במהירות הבזק והשארתי את ניקו שם לבדו אבל שמעתי אותו מגחך לו ומצב הרוח שלי עוד יותר השתפר חשבתי לעצמי כמה מזל שהוא לא הרג אותי אם לא הייתי ערפד כניראה הייתי משתין מרוב פחד הלכתי למשפחה ואמרתי להם: "הוא הסכים עכשיו צריך להתכונן למוות אם נעצבן אותו הלך עלינו כי זה יהיה עם אבא שלו אז המצב הרבה יותר רגיש"הם הנהנו והלכו לספר להורים את החדשות עד שהגעתי לבית כול הבית היה עסוק בשיפוץ הבית לכבוד המאורע הכנו אוכל והרבה למרות שאנחנו לא אוכלים אבל בשביל שאם ניקו או אביו יבואו רעבים יהיה להם ובשפע סיימנו להכין את הכול ו"הלכנו לישון" אבל לא נראלי שמישהו הצליח להירדם כי כולם היה טרודים במחשבות על מה שיהיה

נקודת מבט ניקו
בהפסקה בא והזמין אותי ואת אבא לארוחת ערב והוא עוד שניה השתין במכנסיו וזה היה מצחיק הסכמתי להזמנה והוא ברח מרוב התרגשות וזה היה די משעשע אז הוצאתי גיחוך והמשכתי לאכול את מנת המקדונלדס נגמר יום הלימודים עשיתי מסעות צללים לאבא למטה נכנסתי לחדר הכס באמצע שהוא דיבר עם חיל כל שהוא קרסתי על הרצפה ונרדמתי מול כל נוכחי חדר הכס לאחר כמה שעות התעוררתי שאבא גוהר מעליי במבט מוזר ואמרתי לו: "משפחת קאלן הזמינה אותנו לארוחת ערב ב21:30 מחר" הוא הנהן ואמר: "אבוא" התחבקנו ודיברנו על עינייני שאול ב21:30 בדיוק עשינו מסע צללים לבית של משפחת קאלן לתוך ביתם והפתענו אותם כל הערפדים צרחו כמו ילדות קטנות ומבוהלות שפגשו את האירניות בפעם הראשונה  קארליל היה הראשון להתעשת ושאל: "מה נשמע?" הוא היה ניראה הכי קר רוח שיכול להיות מההפתעה הזו אפילו הצרחה שלו לא הייתה כזו צווחנית של ילדה קטנה התרשמתי ממנו התיישבנו לאכול האמת הייתי ממש רעב ממסעות הצללים האוכל של משפחת קאלן היה ממש אבל ממש טעים מה שגרם לכך שזללתי בכמויות המשפחה נראתה מרוצה שרוב האוכל נגמר ושם התחלתי לחשוד מה יש באוכל שאלתי בנימוס: "איפה השירותים?" אדוארד הזדרז לקום מהשולחן על מנת להראות לי אני לא יודע מה הוא זמם אבל הייתה לי תחושה טובה בעינין נכנסתי לשירותים ונעלתי מאחורי את הדלת וראיתי את המבט המאוכזב שהיה לאודארד על העינים פתאום הרגשתי רע ממה שאכלתי והאוכל התחיל לעלות לי אבל הוא נתקע הכנסתי את האצבע הכי עמוק שהצלחתי לגרון עד שהאוכל בקיבה עלה הקאתי הכול לתוך השירותים והיה הרבה מה להקיא כשסיימתי להקיא ניקתי כמיטב יכולתי את השירותים בכמה שיותר שקט וכמה שיותר מהר כשסיימתי לנקות הדחתי את המים בשירותים ויצאתי אדוארד הסתכל ושאל: "הכל בסדר" חייכתי חיוך רחב אך שיקרי ושיקרתי ואמרתי: "כן הכל מצוין פשוט אכלתי מהר מידי אז זה גורם למערכת העיקול שלי לבלאגן הכל בסדר אך חששתי שהוא הצליח להריח את הבל הקיא שיצא מפי בזמן שדיברתי כשירדתי גילתי שסיימתי את כל האוכל אך בעיקבות הקיא נהייתי רעב אז שאלתי אותם: "רוצים מקדונלדס?" כולם הנהנו וכשהגיעה ההזמנה התיישבנו מול טלוויזיה ישנה וצפינו בסרט בעודנו זוללים את המנות שהזמנו לאחר שנגמר הסרט כל האחים עלו לחדרם ואני עליתי לחדר של אדוארד התיישבנו על המיטה ושתקנו שתיקה שהביכה אפילו אותי לבסוף אדוארד שבר את השתיקה ושאל: "איך הבטן?" עניתי: "בסדר תודה שהראת לי איפה השירותים ו.. על הדאגה ועל ארוחת הערב המפנקת ואני סולח לך על הכול" הוא חייך ואמר: "ברור מה.. תמיד כאן בשבילך תודה שלא רצחת אותי שהזמנתי אותך לארוחה הזו אני מקווה שזה השתלם לך" "זה השתלם ועוד איך" חייכנו אחד לשני ואז הוא לאט לאט התקרב אליי ואני התקרבתי אליו הסתכלנו אחד לשני בעיניים ואחר כמה רגעים עצמנו אותם שפתותינו התקרבו זה לזה ולבסוף אחרי כמה שניות שנמשכו כמו כמה שעות אדוארד קאלן נישק אותי נשיקה מהירה אבל חמה ואוהבת כמו שלא קיבלתי הרבה זמן ניתקתי את הנשיקה במהירות ועשיתי מסע צללים לחדר שלי ואחרי שהגעתי סימסתי לאבא בטלפון "עשיתי מסע צללים לבית אדוארד ואני התנשקנו מחכה לך בחדר" התיישבתי על המיטה וחיכתי עד שאבא יבוא