ניקו די אנג'לו

פרק 25

נק'מבט אדוארד
הייתי בהלם מעצמי שחשפתי את הניבים מול בן אנוש לא ידעתי מה אני אמור לעשות אז הדבר הראשון שעשיתי היה לברוח מבית הספר לבית להודיע לאבא על הטעות שעשיתי ידעתי שיהיה לזה מחיר אבל עדיין הייתי חייב לספר לפני שהוא יגלה מהאבא המוזר והמפחיד של ניקו אחרי שאבא צעק עליי לקח לו כמה דקות והוא החליט "שאנחנו צריכים להתנצל בפניו על התקרית בו תזמין אותו לארוחת ערב הנהנתי בכובד ראש והבנתי מה גודל המשימה שהוטלה על כתפיי. ניקו היה לוחם מצוין במיוחד כנגד ערפדים ולכן ידעתי שעליי להיות זהיר פי 7 ממה שהייתי עד עכשיו על מנת שאוכל לפצות ולהשלים איתו בבוקר החלטתי שאתלבש בסגנון של ניקו בתקווה שזה יתן לי כמה נקודות זכות אם הוא בכלל יודע מה זה הבן אדם הזה לא יודע אמפתיה מה היא כאילו הכישורים החברתיים שלו מתו התיישבתי לידו ועוד לפני שהספקתי להוציא הגה מפי ואני מדבר מהר כשאני לחוץ מאוד מהר הוא הצמיד לי 2 סכינים וזה היה עוד יותר מלחיץ בגלל המיקום אבל מכיוון שהוא כבר סיפר לכם אדלג לאחר ארוחת הערב אבא היה בשוק יותר מכולם וכולם היו בשוק טוטלי כל מעט הצבע שעוד נותר לו בפנים נמוג כלא היה מרגע ששמע את השם ההוא "האדס" כאילו שמע את השם מכבר לאחר שכל המשפחה הלכה לישון אבא קרא לי למטבח ואמר בקול לחוץ: "היזהר והישמר לך מהילד הוא חזק ואביו חזק פי 100 ממנו אם נעצבן אותו כמו שקרה הערב סופנו יהיה רע ומר ואנחנו יודעים מה קורה עכשיו לנשמות שלנו לך תתנצל בפניו מחר ואמור לו שלא תהיה לו עוד הטרדות ממשפחת קאלן" הנהנתי בראשי והוא שלח אותי לישון כי יש לי לימודים יום למחרת
נקודת מבט ניקו 
התעוררתי עם תחושה טובה ובאוויר עמד ריח של אמברוסיה טריה ורוק מילה את פי לאחר שסיימתי להתארגן ירדתי למטה וראיתי את אבא שלי בכבודו ובעצמו עם סינר שמצויר עליו גולגולת או אולי זה לא היה ציור המראה המשונה והריח הטעים שבאוויר גרם לי לחייך טיפה בניגוד לרצוני 
"בוקר אור מתי הגעת?" התחלתי לשאול אך תקף אותי פיהוק שהיה יותר גדול מחרמשו של קרונוס עצמו אבא הניח שישנתי טוב ושאל: "איך היה אתמול?" הרהרתי לכמה רגעים ועניתי: "היה מעניין השארתי אותם בהלם ויש לי הרגשה שהאבא שם הכיר אותך כי ברגע שאמרתי את שמך כול הצבע שלו נזל כלא היה והוא היה ניראה מאוד מפוחד בשביל ערפד ואז אחת מהן ניסתה לתקוף אותי ואיימתי עליה והיה כיף סך הכל לאיים על משפחת ערפדים יופי של בילוי לילדי השאול" וסיימתי בנימה צינית להחריד שאפילו האדס חשב שהכנות מתה ואמר באותה נימה כמעט: "אז לא היה מבדר? חבל קיוותי לשדרג את נשמותיהם לשדות אספודל בתור אות תודה" אחרי שאכלנו קצת אמברוסיה שהיה טעים למות אבל אנחנו בני אלמוות אז רק נאכל אבא ניגב את האצבעות על הסינר ואמר בטון רציני שהתחלתי להילחץ: "רק תזכור פעם הבאב לא לעצבן את אח שלי הוא היה קרוב אתמול ללשלוח בך ברק ולזנב את הנכשלים אחריך אם אתה מבין את כוונתי אז תיזהר קצת טוב?" "כן אבא אבל בתנאי שתביא את המתכון לאמברוסיה היא אלילית למות תתן בה רוח חיים שתחליף את תנטוס זה המוות יהיה יותר מהיר" הוא חייך ברצינות ואמר: "אשאיר את המתכון על השיש עכשיו לך לבית הספר לפני שתאחר אני טיפוס של זמנים אתה יודע כל אחד וזמנו שלו" [למי שלא הבין זה ביטוי שאומר שכל אחד יש זמן קצוב בעולם אז זו בדיחת מוות] הנהנתי ועשיתי מסע צללים לבית הספר בזמן שהתפוגגתי לצללים יכולתי לראות חיוך גאה על כך שהילד שלו מנצל את הכוחות שהוא הוריש לו הגעתי ליער ורצתי לשיעור והתיק רשרש מהסכינים שאשתמש עם אדוארד יעז להתקרב אליי נכנסתי לכיתה והתיישבתי שאני מזיע קצת כמה דקות אחריי אדוארד נכנס על פניו עטתה ארשת של פחד וחרדה שלא ידעתי שהוא מפחד ממשהו הוא בא להתיישב לידי אז הנחתי סכין חדה כתער על הכיסא שהחוד שלוף כלפי מעלה שאם ינסה לשבת לידי… לא צריך לפרט את ההמשך לאחר מכן בהפסקת האוכל הוא שוב ניסה להגיע להיות לידי אך הפעם הוא אינו ניסה להתיישב לידי אלא עמד והתחיל לדבר בעוד אני אוכל ומתעלם ממנו הוא דיבר במהירות "תקשיב אני נורא מצטער על מה שקרה השבוע זה היה טעות ואני לא התכוונתי ואני מבקש סליחה גם בשמה של אחותי כאשר היא נכנסת לפניקה היא תתקוף את זה שגורם לה לתחושה הזו-" "החלטה חכמה אבל ניסיון כושל" עניתי בפה מלא חסה "-בכל מקרה אני מצטער שזה קרה ואתה מתפלל לא תהרוג את המשפחה שלי ואותי ואני מקווה שלא תכעס על המשפחה שלי אנחנו מפחדים מאבא שלך ו.. וממך כמובן ואשמח לשבת לידך ולהיות שותף איתך בפרויקט שיש במדעים יש לי הרגשה שנוכל לעזור אחד לשני אתה יודע כחברותא [חברותא זו מילה בארמית שאומרת בחבורה מילה שזקנים משתמשים בה] הוא חייך והתסכלתי עליו במבט קר "עוד משהו? או שסיימת לחפור לי?" התרוממתי מהספסל והוספתי: "אני סיימתי את הפרויקט כי עדיף מיטותא מחברותא" חייכתי אליו חיוך ציני והלכתי משם כל עוד הוא נישאר בהלם וואו לא חשבתי שקליטת ערפדים זה דבר כל כך איטי מסקרן אם הפייסטוס יוכל לטפל בזה פינתי את מגשי משאריות ארוחת הבוקר והלכתי לשירותים ושוב כסיימתי לנגב את הפנים אדוארד קאלן היה מאחוריי וניסה להתקרב אליי אוף הוא ממש קרציה מי ישמע הוא דלוק עליי 🙄 היד שלי אוטומטית נאחזה בקת החרב מוכנה לשלוף אותה במקרה הצורך הוא ראה אותי נאחז אז הוא נשאר במקומו צעד חכם והוא אמר לי בקול כועס ומריר: "תקשיב לי טוב חתיכת מפלץ זה שאתה חזק מאיתנו ויש לך אבא שהוא חזק יותר מכול המשפחה שלי ביחד כשהיד שלו קשורה לרגלו לא אומר שאתה יכול להיות כזה חסר התחשבות אנחנו מפחדים ממך גם ככה-" הוא התחיל להתייפח ואחרי כמה רגעים הוא התאפס והמשיך "- אבא אמר לי לבקש ממך סליחה ולנסות להתקרב אליך אני יודע שאין סיכוי אבל בבקשה אתה התקווה שלי לכפר על הטעות שלי אחרת אני בצרות בבקשה" ושם הוא בכה התקרב אליי נפל על ברכיו והתחנן: "רק תאמר שלא תפגע במשפחה שלי ובי אני רק צריך שתישבע בדבר החשוב על האלים שלכם בבקשה אני מתחנן" הבטתי אליו מלמעלה גלגלתי את עיניי התקרבתי אליו בחצי צעד נתתי לו כמה אגרופים חזקים לראש שזה ירגיש לו כמו פטיש שמכה בברזל חם על הסדן (בסדר הפייסטוס?) ואמרתי אני נשבע בנהר סטיקס שלא אפגע בך" רעם נשמע הוא הודה לי ועזב אותי במנוחה ולחשתי לעצמי אבל לא נשבעתי בשמו של אבי כך שהסכנה שלכם טרם חלפה מעל ראשכם היזהרו בני משפחת קאלן כי אתם עוד בסכנה אחרי שסיימתי לנגב את פני חזרתי לבית לטפל בגינה ולהתאמן בחרב להתקלח ולהתארגן לעוד סבל של ערפדים

-----------------
שלום אנשנושים איך היה היום הראשון ללימודים? איזה כיתה אתם?
נהנתם?
לי היה משעמם מי ציפה שתחילת שנת יא זה משעמם? פפפפפ