הצרות שבפנים / סיפור אהבה

הקדמה

היי בנות... אז זאת ההקדמה של הסיפור החדש שלי היא יצאה טיפה קצרה אז אני אעלה היום גם את הפרק הראשון
מקווה שתהנו לקרוא את הסיפור הזה אפילו יותר מהסיפור הקודם
אוהבת את כולכן ואני אשמח אם תגיבו לי ותגידו מה אתן חושבות 😍❤️

״אשלי קומי כבר״ צעק לעברי זאק מנסה להעיר אותי מהשינה שלי
״עוד שתי דקות״ אמרתי בשקט מתעלמת לגמרי מזה שזאק העיף עליי כרית מחדרו הסמוך
״עזובב אותי כבר ילד מעצבן״ אמרתי חסרת סבלנות
״אמאא אשלי לא קמה!!״ צעק זאק אל עבר אימי
״אשלי קומי חמודה את תארחי ליום הראשון שלך בבית הספר החדש״ צעקה אימי מלמטה
״אני שונאת אותך״ מילמלתי קמה חסרת כח מהמיטה , מפוזרת כולי ולא רואה בעיניים
״אוהב אותך אשלי״ גיחח זאק ויצא מהחדר שלי
״איזה כיף יום ראשון בבית הספר החדש, אני על בטוח יהנה״ אמרתי בציניות גמורה שאני מסתכלת על עצמי במראה שהייתה בתוך החדר שלי
אף פעם לא אהבתי בית ספר אני תלמידה יחסית מצטיינת ואני תמיד הצלחתי בלימודים אבל מכיוון שאני אחת שאין לה הרבה חברים, מאד לא מהנה לי להגיע לבית הספר הייתה לי מטרה אחת בערך בכל החיים שלי
להיות. בלתי. ניראת.
והצלחתי בזה
אף פעם לא הסתבכתי אף פעם לא הרגשתי את המילה "מאוהבת" ואף פעם לא בכיתי על החבר שזרק אותי ותאמינו לי זה כיף.
״יום ראשון אשלי את חייבת להיות אופטימית״ אמרתי לעצמי תוך כדי שאני שוטפת את פניי עיניי התכולות היו אדומות בשל העייפות שנחתה עליי יצאתי מהמקלחת אחרי ששטפתי את פניי הסתכלתי על עצמי במראה הגדולה שהייתה מול ארון הבגדים שלי
אני לא אשלה את עצמי אני לא מכוערת אבל אני גם לא מושלמת עיניי התכולות שהסיגרו את זה שאני דומה לאימי התאימו לצבע עורי הכהה יחסית ושיערי החום והארוך שבקצוותיו היה שטני שהיה יחסית חלק הסגיר את זה שהמחליק זה החבר הכי טוב שלי.
גופי היה לא רזה ממש ולא שמן ממש הייתי ממוצעת טיפה נמוכה אבל אהבתי ממש את הגוף שלי הסתכלתי עוד כמה שניות במראה חייכתי לעצמי והתקדמתי לעבר הארון הוצאתי גופייה ורודה זוהרת שהייתה צמודה אליי ומיכנס חיתול בצבע אפור כהה שמתי את הואנס האפורות שלי עברתי על המחליק שלי בפעם העשרית בבוקר הזה וקלעתי צמה שהגיעה עד גבי התחתון
״נו מכוערת״ צעק לעברי זאק מוציא אותי מהסתכלותי במראה אני לא אחת ששותקת אבל אני גם לא אחת שיש בה ביטחון מופרז
״אני באה קוף!!״ ציחקקתי עם כמה שאני שונאת אותו הוא האח הטוב ביותר שהיה לי אחי יחסית דומה לאבא שלי יש לו שיער שחור אפר ועיניים ירוקות בהירות בהירות היה לו עגיל בגבה והוא היה גבוה ממני בשתי ראשים בערך וגופו היה שרירי במיוחד אני חושבת שאם הוא לא היה אח שלי הייתי כבר קופצת עליו ממזמן
כן אחי גדול ממני בשנתיים הוא בכיתה יב ואני מחתילה השנה את כיתה י
יצאתי מחדרי
״כמה זמן לחכות לך?״ שאל זאק בלי סבלנות ״היית יכול ללכת נודניק״ חייכתי אליו
״משתגידי״ גיחח זאק
לזאק לא היה את הפחד מהשנה החדשה כי הוא בבית הספר הזה כבר שנתיים הוא רכש המון חברים והמון המון בנות שרודופות אחריו.. פשוט השנה אני התחלתי בית ספר חדש כי אני בתיכון חדש
ירדנו יחד למטה לעבר ההורים שלי נגסתי בצנים שאמא הכינה לי
ובאתי לצאת
״תודה אמא״ חייכתי אליה נותנת לה חיבוק
״ביי אבא״ אמרתי לאבי ונשקתי למצחו
״ביי אש״ חייך אליי אבי
יצאתי מהבית והלכתי יחד עם זאק לעבר בית הספר החדש שלי
״בהצלחה אחות, אם תצטרכי עזרה תגידי לי״ אמר לי זאק ונשק ללחי שלי מתקדם אל עבר חבריו הרבים שחיכו לו עמדתי מול השער של בית הספר
״הכל יהיה בסדר אשלי״ הרגעתי את עצמי
״המטרה שלי להישאר בלתי ניראת כמו שהייתי במהלך כל החיים שלי.
מה כבר יכול להשתבש?״ חייכתי לעצמי מנסה להיות אופטימית ונכנסת ישר לעבר בית הספר
חבורת בנים עברו מולי ונעצו בי מבט קר.
אחד תפס את עיניי היה לו מראה מלוכך כמו של שאר החבורה שלו
״הבאד בויז״ מילמלתי לעצמי
אליהם אני בחיים לא התחבר,
נכון?״ שאלתי את עצמי
עדיין נחושה במטרה להישאר בלתי ניראת.
וזה לא הולך להשתבש.