הצרות שבפנים / סיפור אהבה

פרק 5

אז בנות נגמר הלימודים ווהוו ומעכשיו אני אעלה כל יום פרק, יקח לי טיפה זמן בכל יום כי אני רושמת כל יום פרק חדש כי אין לי פרקים מוכנים
אני מצטערת שהפרק הזה יצא קצר משעמם ולא נחוץ אבל זה חשוב לפרקים הבאים
הוא פרק טיפה משעמם אבל אני עדיין מקווה שתאהבו אותו
אוהבת אתכן ושמחה שאתן לא מתיירשות ממני, ועוד יותר מאושרת שאתן שולחות לי הודעות ששם אתן אומרות לי שהפרקים מעניינים אתכם אתן לא מבינות כמה זה גורם לי לאושר תודה ❤️
(אני לא יודעת אם תצליחו לשמוע את השיר ואם לא , כדאי מאד לשים את השיר love me like you do בזמן שאתן קוראות את הפרק) אוהבבת 😍

״פיבי״ אמר בקול חלש ואפילו טיפה עצוב
״זאק״ ענתה לו פיבי בקול קר ומשכה אותי אליה
״בואי נלך״ אמרה בקול רועד כמעט בוכה
הבאתי מבט רצחני לזאק
שאני נשבעת שראיתי שיצאה לו דמעה
או שהמבט הרצחני שלי פגע בו או שהוא פגוע ממישהי שבמקרה עומדת כאן לידי
״מה קרה פה עכשיו?״ מילמלתי
״זה לא חשוב..״ ענתה לי פיבי בשקט
״זה כן מה לעזאזל קרה?״ שאלתי מאבדת סבלנות
״כלום, כלום אז ראיתי אתמול שאת ודיימן ישבתם אחד ליד השניה״ גיחכה פיבי מנגבת את דמעותייה האחרונות
הבנתי היא מנסה להעביר נושא
אני לא אמשיך לחפור לה,
היא התקדמה כמה צעדים מהירים מפחדת טיפה מהתגובה שלי
התקדמתי בצעדים מהירים לעברה
״כן אבל זה לא מעניין״ מילמלתי מצליחה לעקוף אותה
״למה? הייתם ממש חמודים!!״ גיחחה פיבי
״ממש לא״ מילמלתי מקווה שלא תשמע
״למה את כל כך נרתעת מזה?״ שאלה פיבי לא מבינה
״נרתעת ממה?״ עשיתי את עצמי ראש קטן
״נרתעת מכל הקטע של אהבה.., כאילו זה איזה משהו רע.. כאילו אף פעם לא חווית את זה..״
״חוויתי את זה יותר מדי״ אמרתי עם דמעות בעיניים..
אף אחד לא הולך לדעת את הסיפור שלי אף אחד אף פעם לא יבין למה בשבילי להיות מאוהבת זה קשה, זה חרא וזה עושה לי רק רע..
״אש? את בוכה?״ שאלה פיבי מנסה לתפוס את פניי
״לא, לא״ מילמתי מנגבת את הדמעות
עכשיו היה תורי להעביר נושא
״בואי שלא נאחר״ אמרתי מחייכת את החיוך הכי גדול שיכולתי לזייף
״כן שמר לנטר לא יהרוג אותנו״ גיחחה פיבי שמחתי שהיא הרפתה ולא שאלה יותר מדי שאלות
היא אמרה לי משהו מצחיק ושתינו התחלנו לצחוק
״פשש.. גברת אשלי מצאה לעצמה חברה חדשה?״ אמרה בריטני מתקדמת לעברינו
״בניגוד אלייך איתי נהנים להיות ולא כמוך, ממך רק מפחדים״ אמרתי לבריטני מאמינה בקושי שהצלחתי להוציא את המילים האלה מהפה שלי
״פששש כבר התחלת לפתוח את הפה שלך? כמה שזה חמוד״ מילמלה בריטני
״אבל את עדיין עלובה וכזאת קטנה״חייכה בריטני את החיוך הזדוני שלה
״אני עלובה? מדברת הילדה שדורכת כל יום על מישהו אחר כי היא חושבת שזה יעשה לה טוב״ צעקתי את זה כך שכל בית הספר התחיל להתאגד מולנו
״אווו״ אמרו כמות של ילדים מה שהרתיח עוד יותר את בריטני
״את בן אדם דוחה, את עלובה, ואת קטנה..״ מילמלתי בשקט
בריטני הסתכלה עליי והרקינה את ראשה 1:0 לך אשלי תמשיכי כך ״בואי״ אמרה פיבי ומשכה אותי משם
״שונאת אותה״ מילמלתי בשקט
״תראי לי מישהו שאוהב אותה״ ציחקקה פיבי
הגענו לתחילת הכיתה ורק אז נזכרתי שהדברים שלי נשארו בלוקר
״פיבי שכחתי את הדברים שלי בלוקר, אני אלך לקחת ותגידי למר לנטר שאני תכף אגיע״
״איך זה שאת תמיד שוכחת דברים״ גיחכה פיבי
משכתי את כתפיי והלכתי משם אל עבר הלוקר שלי פתחתי אותו בקלות עד שבתוך כמה שניות קול חזק של סגירת לוקר נשמע נבהלתי והסתכלתי מי עשה את זה
״שלא תעיזי לעשות את זה יותר״ צעקה אליי בריטני
הייתי לבד וממש פחדתי לא ידעתי מה להגיד ואיך
״פתאום אין את החברות המתוקות שלך אז את שותקת?! אמרתי שלא תעיזי לעשות את זה שוב!!״ צעקה לעברי בריטני
״א..את מ..ה״ שאלתי מגמגמת טיפה
״לבייש אותי מול בית ספר שלם!״ צעקה בריטני לעברי
שתקתי
״תבקשי עכשיו סליחה!!״צעקה לעברי בריטני ושמה עליי אצבע מאשימה דוחקת אותי יותר ויותר לקיר כך שכל הספרים שהיו לי ביד נפלו על ידיי בריטני והרגשתי כל כך קטנה לידה היא הלכה עוד כמה צעדים ונפלתי על הריצפה
היא התחילה לצחוק צחוק אכזרי והבכי שלי עוד שנייה עמד לצאת
״מה קורה פה״ קול עבה נשמע מבעד לראשי ולא יכולתי לראות מזה עיניי היו עצומות כי פחדתי שהדמעות יצאו
״אפילו חברים בי״ב יש לך? זונה״ מילמלה בשקט בריטני
״תעזרי לה לקום עכשיו חתיכת מטומטמת, היא לא עשתה לך כלום״ אמר הקול שהתבהר לידי יותר ויותר
״למה מי אתה חושב
שאתה?״בריטני גיחחה קלות
״מישהו שכל כך לא כדאי לך להתעסק איתו״ אמר הקול
בריטני שתקה והקול רק אמר לה ״עכשיו עופי מפה ואני לא רוצה לראות אותך מציקה לה אפילו לא פעם אחת זה ברור?!״
בריטני שתקה ויכולתי לראת את גילגול עינייה , העקבים נוקשים של בריטני התרחקו היא הלכה
הרשתי לעצמי לפתוח את העיניים
״את בסדר??״ שאל דיימן כאשר ראה שהדמעות מתחננות לרדת
״כ..כן, תו..תודה״ חייכתי אליו
״אני יודע שאני לא הכי צריך להתעסק בזה אבל למה את שותקת לה, היא לא יותר ממך בשום דבר פשוט״ גיחח דיימן
״בטח״ מילמלתי צוחקת
״בטח שכן, את יותר יפה ממנה יותר מדהימה ממנה יותר חכמה ממנה ואפילו יותר מצחיקה ממנה״ חייך אליי דיימן
הרקנתי את ראשי
הוא הרים לי את הראש
״הנה זה שוב״ גיחך דיימן
״שוב מה?״ שאלתי בשקט מנסה להבין
״שוב את לא מוכנה לשמוע מחמאות, ושוב קשה לך כל כך לקבל אותם..״ אמר דיימן
״אנ.. אני מצטע.. מצטערת..״ מילמלתי
״לעזאזל אשלי, תפסיקי כבר להרגיש אשמה כל הזמן, תפסיקי לחשוב שאת לא שווה משהו, אני מתחנן״ אמר דיימן
חייכתי אליו ולאט לאט לאט הוא רקן לעברי יותר ויותר הוא התקרב אל עבר השפתיים שלי ו....