הצרות שבפנים / סיפור אהבה

פרק 37

היי בנותתתת אז קודם כל חגגגגג שמחחחחח והנה לכבוד החג העלתי לכם פרק, תיכננתי החג הזה לעלות המון פרקים אבל אני לא מבטיחה שאצליח כי יש לי מחר ומחרתיים סימינר וביום ראשון היום הולדת שלי אז לא תמיד יהיה לי זמן לכתוב לכן פרק אבל אני מבטיחה שאשתדל לעלות כמה שיותר פרקים החופש הזה ואני כבר מתנצלת מראש על הפרק הקצר שיצא
אוהבתתת הכי בעולם
אה ואם כבר מדברים, אני יודעת שהסיפור הקודם שלי נגמר ב-56 פרקים אבל בגלל שאת הסיפור הזה מיצינו, לא?
לסיפור הזה יהיה פחות פרקים אני חושבת שבסביבות ה-40 פרקים אולי טיפה יותר ואני אשמח שתגיבו ותצביעו ותגידו לי מה דעתכן על הפרק שהעלתי אז תודה לכולכןןן אוהבת ❤️❤️❤️
__________________________________
״נו אז מה את אומרת?״ שאל ג׳ייקוב
אני כל כך רוצה לחזור לכייף רוצה להפסיק לחשוב על זה ששבר לי את הלב ואני יודעת שזאת לא הדרך הטובה ביותר לשכוח ממישהו כי זה סוג של ניצול אבל אולי אני אפילו אתאהב בו? ״אני אחשוב על זה״ אמרתי קורצת כאשר אני שותה את השוט שהיה על השולחן ובאה ללכת אך ג׳ייקוב עצר אותי כאשר הוא מחזיק בידי ומקרב אותי אליו שאנחנו שנייה מלהתנשק ״נו בחייך אש, כולה כוס קפה״ אמר ג׳ייקוב מסתכל על השפתיים שלי ואז על העיניים שלי ״אז באיזה שעה?״ שאלתי מחייכת ״בשמונה בערב אני אבוא לאסוף אותך״ אמר ג׳ייקוב עם חיוך על פניו ״מעולה״ אמרתי מחייכת והלכתי משם לחפש את קטלין זואי או פיבי שעל בטוח אני לא אמצא אותן בכלל ״אאוץ״ מילמלתי כאשר התנגשתי בגוף חסון למדי וכמעט נפלתי אך אותו הנער החסון הצליח להעמיד אותי במקום ״אופס״ אמר הקול. הקול המוכר שלא  שמעתי כבר חודשיים שלמים. הקול של מתיו מיד שהעלתי את ראשי ראיתי שזה מתיו הריח שלו, הסקס האפיל שלו שתמיד תמיד ראו. בחיי לא חשבתי שתוכל להיות לי משיכה כזו גדולה לבן אדם ״אשלי״ אמר מתיו בקול הקר והמחוספס שלו ״מתיו״ אמרתי משתדלת לא לבכות ״בחיי כמה שאת יפה״ אמר לי מתיו.ובתגובה גילגלתי אליו עיניים, הוא שיכור. מאד שיכור. ״למה את מגלגלת אלי
עיניים?״ שאל מתיו ״כי אתה שיכור, ואם לא אכפת לך אני אלך עכשיו״ אמרתי מתעלמת ממנו לגמרי ״לאן בדיוק?״ שאל מתיו ״כל מקום שאני לא אראה אותך״ החזרתי לו ובתגובה הוא הרקין את ראשו התקדמתי אל עבר תחילת דלת המועדון וכשבאתי לצאת דמות משכה אותי אליה ״מתיו ביקשתי שתעז..״ באתי להגיד אך לא ראיתי שום מתיו ״אני לא מתיו מותק״ אמר הנער, נער שהקול שלו היה דומה דומה מדי לקול של ראיין ״אתה יותר גרוע ממתיו מותק״ אמרתי מחקה אותו. את ראיין שעמד שם והסתכל עלי ״אני הכי לא גרוע בעולם בייבי״ אמר ראיין כאשר מחליק את ידיו על פני ״קודם כל אני בטוחה שאתה גרוע ושנית כל אני לא בייבי ובטח שבטח לא שלך״ אמרתי מחמיצה את פני ״פשיי אשלי מאיפה הביטחון הכל כך גדול הזה פתאום הפכת לילדה שיש לה ביצים אה?, תמשיכי ככה זה מחרמן אותי יותר״ אמר ראיין ובפינת המועדון דחף אותי על הקיר.
אנחה קטנה יצא מפי ״זה טוב, עוד לא התחלנו וכבר גונחת?״ שאל ראיין שהיה שיכור. שיכור מתמיד ״אנחנו גם לא הולכים להתחיל כלום יצור״ אמרתי מנסה להראות עם הכי הרבה ביטחון שאפשר ״את באמת חושבת ככה? את לבד, מחוץ למועדון, בלי אף אחד ואני טיפה יותר חזק ממך בשניות אני גורם לך לזיין אותי וחזק״ אמר ראיין  ״את.. אתה לא תצל..תצליח״ אמרתי וקיללתי את עצמי על הגימגום חסר התועלת שלי ״חחחח רוצה לראות איך אני מצליח בובה?״ שאל הנער ״בפעם המיליון אני לא בובה, לא בייבי ולא מותק זה ברור חתיכת בן זונה שטחי ומפגר״ אמרתי ופה הבנתי שהגזמתי קצת. טוב.. קצת הרבה ״חחח תקשיבי חמודה, אני פינטזתי עלייך ועל התחת העסיסי הזה״ אמר ונגע בתחת שלי גורם לי להירתע ״המון זמן, אז עם כל הכבוד את שלי עכשיו, כי אין מתיו יותר והאביר על הסוס הלבן שתמיד מציל אותך לא יציל אותך הפעם״ אמר רייאן והחל לתת לי נשיקות טובעניות ורטובות  שגורמות לי להרגיש מופקרת אך לא זרמתי עם הנשיקות האלה ״תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב חתיכת כלבה מסריחה את אמורה להיות הזיון שלי היום והרבה בנות היו מתות להחליף את מקומך בזה הרגע אז אם את לא תראי טיפה זרימה אני נשבע לך שזה יכאב יותר, זה ברור בייבי?״ אמר מדגיש את הבייבי בסוף בכדי לעצבן אותי שתקתי פחדתי ממנו כאשר הוא המשיך במלאכה שלו ודמעות יבשות יורדות על פני הוא עבר לצוואר שלי ונתן לי שם נשיקות ארוכות והגיע אפילו לתחילת השימלה שלי מוריד לי אט אט את שרוולי השימלה ״עזוב אותי בבקשה״ אמרתי עם דמעות בעייני ״ולאיפה נעלמה הנערה עם הביטחון, חבל זה חירמן אותי״ אמר ראיין והמשיך במלאכה שלו הוא הוריד לי את הכתפיות והשמלה נשארה רק על החלק התחתון. לעזאזל גם אם אתה הולך לעשות אותי לא יכולת לפחות לעשות את זה במקום.. פחות פתוח?
״עזוב אותי, בבקשה״ אמרתי בוכה ומתחילה להבין שעוד טיפה ואני יאנס על ידי ראיין, שכבר לפני כמה שנים ניסה לאנוס אותי ״עזוב אותי עכשיו ראיין״ אמרתי בוכה ״לא כל כך מהר בובה״ אמר ראיין כאשר נותן לי נשיקות עד הבטן התחתונה שלי וכאשר הגיע אל הבטן התחתונה שלי הוריד את החלק התחתון של השמלה ככה שנותרתי רק עם בגדי ההלבשה התחתונה שלי שכבר עוד מעט ירדו גם.
בבקשה שמישהו יבוא עכשיו..

מנקודת מבט מתיו:
״מתיו״ הקול של דיימן קרא לי מרעש המוזיקה ״אני הולך אל ההיא שם״ אמר דיימן מצביע על הבלונדינית שכבר מתחילת הערב עשתה לו עיניים ״לך אחי תהנה״ אמרתי מחייך אליו ״אתה בטוח שזה בסדר?״ שאל דיימן מגרד בעורפו ״למה שזה לא יהיה בסדר?״ שאלתי צוחק ״לא יודע גם זאק נטש אותך לטובת קטלין ואני גם אנטוש אותך?״ אמר דיימן ספק שואל ספק אומר ״חחחחחח זה בסדר לך תבלה מגיע לפחות לשתיים מאיתנו להנות״ אמרתי מחייך ״טוב אחי אם אתה צריך אותי תתקשר״ אמר דיימן מחייך והולך משם ״זה רק אני ואת״ אמרתי לבקבוק הוודקה שהיה בידי ושתתי ממנו. התחלתי להסתחרר וכבר היה נראה לי מאוחר החלטתי שזה הזמן לחפש את שתי הזיינים האלה שנטשו אותי לטובת הסקס המזדמן שלהם התהלכתי בכל המועדון אך בלי הצלחה ומבלי ששמתי לב התנגשתי במישהי אך במהירות ייצבתי אותה ״אאוץ״ מילמלה הנערה. הקול שלה. הקול העדין והמלאכי של אש.. אשלי שלי. אני בטח מדמיין ״אופס״ אמרתי כאשר אני שם לב שבאמת מי שעומדת מולי היא לא אחרת מאשלי. היא כזאת יפה. כמה שהתגעגעתי לשפתיים העבות והקטנות האלה שהיה כל כך כיף לנשק לעיניים הגדולות שלה שתמיד הוחמצו כאשר אמרתי מילה לא במקום  לפאקינג הגוף האלוהי שלה שגרם לי רק מלחשוב עליו לחיוך גדול על הפנים שלי.. לפנים העדינות שלה. שהראו שהיא מלאך. המלאך השומר שלי. ״אשלי״ אמרתי בקול קר ״מתיו״ אמרה אשלי, ואני יכול להישבע ששמעתי בקולה סוג של רעד
״בחיי כמה שאת יפה״ אמרתי לאשלי אני לא יודע למה אמרתי את זה, אבל אני בטוח שזה כבר היה האלכוהול שדיבר כי אם לא הייתי שיכור עכשיו אני לא חושב שהייתי מצליח להסתכל עליה מבלי לרצות לברוח .ובתגובה היא גילגלה אלי עיניים,  ״למה את מגלגלת אלי עיניים?״ שאלתי ״כי אתה שיכור, ואם לא אכפת לך אני אלך עכשיו״ אמרה אשלי מתעלמת ממני לגמרי ״לאן בדיוק?״ שאלתי השעה הייתה מאוחרת ופחדתי עליה
״כל מקום שאני לא אראה אותך״ החזירה לי ובתגובה הרקנתי את ראשי מסתכל על צעדיה האיטים הולכים לתחילת המועדון ואז כאשר פתחה את דלת הכניסה של המועדון רגשות מעורבים החלו להיכנס אלי אם ללכת אליה ולהגיד לה עד כמה שאני אוהב אותה ולא יכול בלעדיה הוא להתעלם ולחיות בידיעה שנתתי לאהבת חיי היחידה ללכת. העדפתי לתמוך בהעדפה השנייה שלי אך אחרי כמה שניות הלב לא נתן לי להמשיך לחיות עם עצמי והלכתי שיכור וחסר חושים לכל מקום רק כדי למצוא את אשלי כאשר יצאתי מהכניסה שמעתי בכי חרשי שמגיע מהמאחורה של המועדון באותו הרגע לא ראיתי בעיניים ורצתי לשם ולמראה עיני נגלה השמוק של השנה כלומר ראיין ואשלי. כאשר הוא שוב פעם מנסה לאנוס אותה לעזאזל לילד המזדיין בתחת הזה לא נמאס?! שאלתי את עצמי ורצתי לשם מעיף את ראיין אל עבר הרציפה כאשר ראיין מועד אחורה אך בשניות מצליח לייצב את עצמו שוב פעם ״כוס אמק שוב פעם אתה?״ שאל ראיין ״חתיכת בן זונה. אני אמרתי לך כבר אז שכדאי לך מאד לעזוב את אשלי, אני לא הייתי מספיק מובן?!״ שאלתי צועק ״זין מתיו רציתי אותה לעצמי ואתה היית הבעיה היחידה אבל מה לעשות שניפרדתם, וכבר אז חשבתי שיהיה לי קל יותר״ אמר ראיין ״אז חבל מאד טעית״ אמרתי צועק עליו ״ועכשיו ראיין אני נשבע לך שאם עוד פעם אחת אתה רק תסתכל לכיוון של אשלי זה לא יגמר טוב ואני כבר אבהיר לך זה שאני ואשלי לא יחד יותר, לא אומר שאתה יכול להחליט לזיין אותה. כי כמו שכבר הובהר לך כל כך הרבה פעמים היא לא רוצה אותך הרסת יותר מדי בחיים שלי אז כדאי לך לעוף עכשיו לפני שאני נשבע לך אתה תחרט רק על הרגע שנגעת בה, וחבל מאד כי לא יהיו לך ידיים ללכת לעוד ילדות תמימות ומפוקרות אז עכשיו עוף מפה ואל תראה את הפרצוף שלך פה יותר בחיים, קאפיש?!״ שאלתי צועק נותן לו דחיפה אחרונה ״כוס אמק״ מילמל ראיין והלך משם במהירות אשלי ישבה על הרציפה בוכה בבכי חרשי שגרם ללב שלי להיקרע לשתיים ״אש, זה בסדר, את בסדר, אני פה״ אמרתי לה כאשר אני מחבק אותה חיבוק ארוך נשארנו מחובקים ככה כמה וכמה דקות עד שאשלי החליטה לפצות את פיה ״מתיו?״ שאלה אשלי מוציאה את שתינו מהשקט הנעים ששהינו בו ״כן?״ שאלתי ״למה התכוונת בזה שאמרת לראיין שהוא הרס לך יותר מדי?״ שאלה אשלי כאילו לא מבינה. אך היא ידעה. היא ידעה טוב מאד שכל עוד התקרית המזדיינת עם הראיין הבן זונה הזה יכול להיות שאני ואשלי עוד היינו יחד, יכול להיות שאני והיא היינו יכולים להיות מאושרים מתמיד ויכול להיות שבמקום מסיבה מפוקפקת היינו יושבים מחובקים מול סרט האימה האהוב על אשלי ונהנים מהיחד שלי ושלה. היא ידעה שרק בגללי ראיין המזדיין בתחת הזה  האהבה של החיים שלי לא תחזור ״מתיו?״ שאלה אשלי, ועכשיו השאלה האמיתית זה אם להגיד לה מה אני מרגיש או שפשוט לחסום את הלב שלי שוב. ולהגיד ביי ביי לאחת והיחידה שגורמת לחיים הכהים שלי לזרוח לכמה שניות.
״אני חושב.. אני חושב שאמרתי את זה כי..״ אמרתי מנסה למצוא את המילים הבטוחות ביותר.