הצרות שבפנים / סיפור אהבה

פרק 10

היי בנות אז אחרי הרבה זמן אני מעלה פרק
מקווה שתאהבו אני שוב אומרת לא בדקתי את הפרק לפני ככה שבטוח יהיה כמה וכמה שגיאות אז אני מתנצלת מראש
פשוט אתן גם ככה מחכות לפרק המון זמן וךוקח לי זמן עד שאני כותבת אז אני מעדיפה לעלות פרק כמה שיותר מהר
הפרק יצא טיפה מאוחר אז אני מתנצלת פשוט אני לא במצברוח משהו סליחה
תודה רבה לכולן ❤️😍
בתמונה מופיעה קטלין

״אז קודם נכין לנו משהו לאכול ואחכ נתחיל לעבוד כי אני גווע ברעב״ גיחח לעברי זאק
״אוקיי״ חייכתי לעברו חזרה
״אז מה בא לך?״ שאל זאק נכנס למטבח
״אממ״ חשבתי לרגע מה אני רוצה
״חביתה?״ שאל זאק וכבר לקח שתי ביצים מהמקרר
הננתי בראשי וחיכתי לאוכל

מנקודת מבט אשלי:
״עכשיו את יכולה לפתוח את העיניים..״ אמר דיימן
פתחתי את העיניים לאט לאט
והיינו ליד הים היה שם שמיכה שהתפרסה על החול ועליה סל עם פיקניק מול השמיכה שהתפרסה הייתה נדנדה יפה שהתאימה לשני אנשים
״זה.. ממש יפה״ אמרתי בהלם
״באמת? חשבתי שלא תאהבי״ אמר דיימן,
״אז מסתבר שאהבתי״
חייכתי אליו
הסתכלתי אל עבר הים
זה הדבר הכי יפה שראיתי..
תמיד אהבתי את הים היה בו משהו מרגיע ממש
״אש?״ שאל דיימן
״מה?״ אמרתי לו בשקט
״על מה את חושבת עכשיו?״ שאל דיימן שהבין שאני שותקת
״אה לא על הים״ אמרתי ממלמלת ״אה, נכון שהים זה המקום הכי מרגיע בעולם?״ שאל דיימן
כאילו קורא את המחשבות שלי
״כן.. זה המקום שאני הכי אוהבת״ גיחכתי קלות
״הייתי בא לפה תמיד בערבים״ אמר דיימן ממשיך להסתכל על הים
״למה דווקא בערבים?״ שאלתי לא מבינה
״אני סתם נראה לך ילד רע״ גיחך דיימן
״אתה לא?״ שאלתי צוחקת
״ממש לא, זה רק בבית ספר בחיים האמיתים אני ממש ילד של אמא״ אמר דיימן ממשיך לבהות בים
לראשונה ראיתי איזה נער יפה הוא היה
״ילד של אמא?״ שאלתי
״כן, אני עושה כל מה שהיא מבקשת היא אם חד הורית ויש לי שתי אחים קטנים בגיל 9 תאומים
שאבא שלי עזב, זאת הייתה התקופה הכי כואבת שהייתה לאמא שלי ולי.. הכל נחת עליי אמא שלי נכנסה לדכאון עמוק ותמיד הייתי מכין את הארוחות לוקח את האחים שלי לבית הספר מביא לאמא שלי תרופות ורק בערב שכולם היו נרדמים הייתי יכול ללכת לים, ופשוט להירגע״ חייך אליי דיימן לראשונה
אחרי שבהה עמוקות אל תוך היום
״ומה שלום אמא שלך עכשיו?״ שאלתי חוששת לגבי השאלה ומפחדת מהתגובה שלי
הוא המשיך להביט בי בעיניו הכחולות נאנח ואמר ״היא יותר טוב עכשיו, סיימה את התרופות וחזרה לתפקד כמו שאימהות צריכות לתפקד״ גיחח דיימן
״אה״ חייכתי אליו
״ומה איתך?״ שאל דיימן
״מה איתי?״ שאלתי צוחקת טיפה
״הקשר שלך עם ההורים שלך עם האחים שלך אם יש לך״ חייך אליי דיימן
״אה אמ אני ממש אוהבת את ההורים שלי יש לי אח בגיל שלך ולמעשה הוא לומד איתנו בבית ספר״ אמרתי מצחקקת
״הוא החבר הכי טוב שלי״ המשכתי
״מה השם שלו?״ שאל דיימן
״זאק״ חייכתי
פרצפו היפה הפך לפרצוף כעוס ומאופק
״את אחות של זאק גרין?״ שאל דיימן בקול מאופק מאד
״כן״ אמרתי מפחדת טיפה
הוא נשם עמוק ופרצופו המאופק חזר להיות הפרצוף הרגיל שלו
״אני מצטער״ נאנח דיימן
״זה בסדר״ אמרתי מחייכת אליו טיפה
״את כל כך יפה״ אמר דיימן מעביר נושא
״תודה״ אמרתי מסתכלת עליו חזרה
״פעם ראשונה שלא הרקנת את הראש אש״ חייך דיימן
״כן״ חייכתי אליו חזרה
המשכנו לשבת שם
ורוח קרירה עברה עליי
״קר לך?״ שאל דיימן
״טיפה״ אמרתי מחייכת
הוא לקח את הג׳קט שלו וכיסה אותי הסתכלתי על החזה שלו שנראה מאד נוח
״את רוצה לשכב?״ ציחקק דיימן
הרקנתי את הראש
״חחח זה בסדר החזה שלי באמת נוח״ אמר דיימן מצחקק הוא הנהנן בראשו ונשכבתי על החזה שלו הוא שם את ידו עלי ופשוט שתקנו

מנקודת מבט קטלין:
״אין לי כח״ אמרתי בקול מותש ונשכבתי על המיטה של זאק
ישבנו על כל הדפים האלה שלוש שעות ואפילו לא התחלנו כמעט ובקושי
״גם אני״ אמר זאק מותש ונשכב לידי במיטה
״אני לא רוצה לראות את העבודה הזאת יותר!!״ אמרתי מצחקקת
״ואותי?״ שאל זאק
״גם״ אמרתי מצחקקת
״אאוץ״ אמר מעמיד פני נעלב
לקחתי כרית שנייה בהישג יד ממני והנחתתי אותה על ראשו של זאק
״זה באמת אאוץ״ אמר זאק צוחק ולוקח גם כרית התחלנו לעשות מלחמת כריות וכמעט נפלתי מהמיטה זאק מיהר לעלות אותי על המיטה כדי שאני לא אפול הוא משך את ידיי אליו והיינו קרובים המשיכה החזקה של זאק שאני לא אפול משכה אותי ממש קרוב אליו כך שיצא מצב שישבתי עליו כאשר רגליי היו בין רגליו וידיי נחו במהירות על החזה שלו שחייב לציין שרירי
הוא הסתכל עליי מעט ידיו החמות עברו על לחיי והעבירו בי צמרמורת קלה חייכתי אליו הוא התקרב עוד ועוד

מנקודת מבט אשלי:
״אש״ אמר דיימן הורס את השקט המתוק שהיה ביננו
״מה?״ שאלתי שאני עדיין מתכרבלת בחזה שלו
״מאוחר כבר..״ אמר דיימן
יצאתי מהתנוחה הנעימה שהייתה לי עם דיימן מתקרבת לטלפון שלי
על הצג התנוסס השעה 3:00 לפנות בוקר
וגם הודעה מאמא שלי
״היי חמודה שלי אני בטוחה שאת ישנה תודיעי לאח שלך שבארבעה ימים הקרובים אנחנו לא נגיע הביתה פשוט אנחנו מריכים לנסוע לעסקה חשובה
נגיע ביום שני הביתה בבקשה תשמרו על עצמכם״ מזל מילמלתי לעצמי אם הם היו יודעים שאני עדיין פה הם היו שוחטים את הראש שלי
״כן יחסיץ מאוחר״ גיחחתי
״יאללה ניקח אותך הביתה״ אמר דיימן
הנהננתי קלות ונכנסנו למכונית שלו
הגענו כבר דקות ספורות
״תודה״ אמרתי שיצאתי מהמכונית והוא יצא אחריי
״על מה תודה?״ גיחך דיימן
״לא יודעת״ אמרתי צוחקת
״תודה לך, זה היה היום הכי טוב שהיה לי מזה הרבה זמן״ אמר דיימן נותן לי חיבוק ארוך התנתקנו מהחיבוק והוא נתן לי נשיקה נעימה על שפת השפה שלי
חייכתי אליו ודפקתי בדלת מקווה שזאק עדיין ער

מנקודת מבט זאק:
היינו כל כך קרובים לנשיקה
עד שדפיקה בבית נשמעה
תודה רבה למי שזה לא יהיה מילמלתי לעצמי
קטלין חייכה במבוכה וירדה מהתנוחה שלה פתחתי את הדלת וראיתי את אשלי
״אני יהרוג אותך״ מילמלתי אליה
היא התעלמה לגמרי מהאמירה שלי
והמשיכה ״אמא אמרה שהם יחזרו רק עוד ארבעה ימים״ אמרה צוחקת

מנקודת מבט אשלי:
״יש״ אמר זאק
״מחר הבית שלי״ המשיך זאק
״זה בסדר אני לוקחת גם ככה את אש למועדון מחר״ אמרה קטלין מצטרפת לשיחה שלנו
״באמת?״ שאלתי
״כן״ גיחכה קטלין
״אמ אוקיי״ אמרתי מצחקקת
״אני מסכים לך ללכת למועדון מחר אש תודה ששאלת״ אמר זאק
ציחקקתי
״טוב נראה לי שאני אלך הביתה״ אמרה קטלין
״מה נראלך?!״ צעקנו אני וזאק יחד
״השעה מאוחרת״ המשכתי
״תישני אצלנו היום״ אמר זאק
״זה בסדר?״ שאלה קטלין
״כן״ ענינו יחד
״טוב אני רק יודיע לאמא שלי״ אמרה קטלין
״תודה״ המשיכה
״בכיף״ אמר זאק והתקדם לחדרו
הלכנו למיטה אני וקטלין אחרי שהשלתי לה את אחת מהפיגמות שלי
״ספרי הכל!!!״ אמרנו אני וקטלין ביחד
ציחקקנו טיפה ודפיקה מהירה נשמעה בדלת
רצנו לעבר הדלת וזאק אחרינו
״מי זה יכול להיות?״ מילמלתי
״לא יודעת״ אמרה קטלין
״אני אפתח חבורת פחדניות״ אמר זאק
פתחנו את הדלת והיינו בשוק למה שריאנו
זואי עמדה כמעט נופלת עם דמעות בעינייה כל בגדיה היו קרועים והיא לא הצליחה לדבר..