הצרות שבפנים / סיפור אהבה

פרק 3

דיימן
עמדתי שם וקפאתי
קטלין ציחקקה קלות
״אנחנו יוצאים אתן באו..״ אמר דיימן עד ששם לב שאני עומדת אל מול עייניו
״וואוו״ אמר דיימן
שתקתי לא ידעתי מה להגיד
״יש לך אחלה גוף״ ציחקק דיימן
״נכון?? אם היא תמשיך לשים את החולצות והמכנסיים הזרוקים האלה אף אחד לא ישים לב לגוף שלה!!״ המשיכה קטלין
״את ממש צודקת..״ אמר דיימן ממשיך להסתכל על גופי
״אתן באות?״ שאל דיימן
״ל..לאן?״ שאלתי בשקט
״למקום שלנו״ גיחח דיימן
״איזה מקום לעזאזל אף אחד לא מסביר לי!!״ מילמלתי לעצמי
״בואי עכשיו ותגלי״ אמרה קטלין
״טוב אני רק אחליף בגדים..״ מילמלתי כמעט ולעצמי אך דיימן וקטלין שמעו אותי
״לא!״ צעקו קטלין ודיימן יחד
״לא מקשיבה לכם עכשיו לכו מפה תנו לי להחליף בגדים!״ אמרתי צועקת טיפה
קטלין גילגלה עיניים ציחקקה ויצאה
״אבל הגוף שלך.. הוא כל כך יפה״ אמר דיימן בשקט
הוא התקרב אליי טיפה ונגע לי בגבי התחתון שהיה חשוף בשל חולצת הבטן הקצרה שהייתה עליי מה שגרם לצמרומרת נעימה לעבור בכל גופי הוא קירב אותי אליו יותר וחייך אף פעם לא הייתי בקריבה כזאת עם בן במיוחד לא בן כמו.. כמו דיימן שכל אחת רוצה אותו
״את כל כך יפה אשלי, אני לא מבין מה את רוצה מעצמך ומאיפה כל מיעוט הביטחון הזה..״ אמר דיימן
״אני לא יודעת..״מילמלתי
״תשארי עם זה״ חייך אליי דימן והחליק את ידו על פניי מה שגרם לעוד צמרמורת מדהימה
יכול להיות שאני.. אני מאוהבת?
״בסדר״ מילמלתי
הסתכלתי על עצמי פעם נוספת במראה
זה לא היה מראה זנותי כלכך המכנס לא היה קצר מדיי והחולצת בטן גם לא הייתה קצרה מדיי נשמתי עמוק ויצאתי עם דיימן לעבר המקום שלהם
שריקות נשמעו לכל עבר
״פשיי אשלי כבר לא חסידה?״ קטל מתיו את כל השריקות
״תסתום״ אמר לו דיימן
״מצאת מי שיגן עלייך״ קרץ אליי מתיו
״פשיי מתיו כבר לא מצחיק?״ החזרתי לו באותו הטון דיבור
״יפה יפה אשלי וחשבתי שאת ילדה שקטה״ גיחח מתיו
״אפשר ללכת כבר?״ שאל ניק מוציא אותי ואת מתיו מהמבטים הרוצחים של כל אחד מאיתנו
״ברור רק שהקטנטנה לא תעשה בעיות״ אמר מתיו נועץ בי מבט נוקב
״אני אשמור עלייה״ ציחקק דיימן והחזיק לי את היד
ציחקקתי בחזרה והתקדמתי יחד איתו לעבר המקום שלהם ההליכה הייתה יחסית מהירה
״אזזז זה המקום!!״ זואי אמרה מאושרת
״זה המקום?״ שאלתי כאשר אני מסתכלת על המקום
זה לא היה נקרא מקום כל כך זה היה מאחורי פחיי זבל ירוקים וגדולים היה שם ספה לבנה גדולה ושולחן אפור בו הייתה מאפרה וסיגריה כנראה לא מכובת
מול השולחן והספה היה מקרר קטן שבו היה כמו משקאות אלכוהלים ליד פחי האשפה היו המון מכוניות שכנראה כבר לא עובדות
זה היה נראה מקום מלוכך בדיוק לבנים מלוכלכים ולבנות רעות מה שאני לא
אך המשפט של קטלין
"כל ילדה טובה היא ילדה רעה שלא נתפסה"
הידד לי בראש כל כך הרבה פעמים
״את באה??״ פיבי שאלה מוציאה אותי מהמחשבות העמוקות שנכנסתי אליהן
״כן..כן״ מילמלתי
פיבי משכה אותי בידיים שלה
הגעתי לשם שמה לב למתיו דיימן וניק יושבים יחד בספה וצוחקים על איזו בדיחה לא מובנת
מקס ופיבי היו יחד והתמזמזו על אחת המכוניות וקטלין וזואי ישבו במכונית שמול המכונית שבה ישבו מקס ופיבי
״אני הולכת להביא משהו לשתות, מישהי רוצה?״ שאלה זואי כאשר הגעתי אליהן
״לא תודה״ גיחחתי
״את יודעת אש לא הכל פה אלכהול יש גם קולה״ ציחקקה זואי
״חח אני יודעת פשוט אני לא צמאה כלכך״ אמרתי בחיוך מתנצל
״אני רוצה בירה״ אמרה קטלין וקולה היה נשמע שבור
״מוזר״ מילמלתי
זואי חייכה אלינו והלכה להביא את השתייה
שמתי לב לקטלין שהסתכלה על מקס ופיבי והורידה את ראשה
״זה תמיד ככה?״ שאלתי
״מה? האלכהול?״ שאלה קטלין משחקת אותה ראש קטן
״לא מה קשור״ מילמלתי
״ההסתכלות שלך על פיבי ומקס״ אמרתי מבהירה את דבריי
״איזה הסתכלות המכונית מול המכונית שאנחנו יושבות בה מין הסתם שאני יסתכל לשם״ אמרה קטלין עם רעד בקולה
״מה יש לך?״ שאלתי
״כלום״ אמרה קטלין ודמעותיה עלו על פניה בין רגע
״כדאי לך לספר לי עכשיו!!״ אמרתי כמעט צועקת
״שקט מטורפת״ חייכה קטלין
״אז תספרי מה יש לפני שאני אצעק שאת בוכה!!״ גיחחתי
״אז זה האיום שלך?״ ציחקקה קטלין
״כן״ חייכתי לעברה
״זה סיפור טיפה ארוך..״מילמלה קטלין
״ולי יש את כל הזמן שבעולם״ גיחחתי
״אוקיי״ אמרה קטלין נשמה עמוק והתחילה לספר את הסיפור
״לפני בערך שנה הכרתי את פיבי הפכנו במהרה לחברות טובות ממש היינו נפגשות כל יום אחת אצל השנייה צוחקות על שטויות ועל דברים הייתי באה אלייה כל ימי ראשון ושלישי מתי שמתיו ומקס היו מגיעים יחד לבית הם החברים הכי טובים.., התחלתי להתאהב בו במהרה היה ביננו סוג של קטע ,אפילו לא קטע ,סוג של ידידות מיוחדת היינו נפגשים עם מתיו ופיבי רק כדאי לראות זה את זאת זותמרת היינו יורדים יחד להביא משהו לשתות ומדברים על כל כך המון דברים ואז פיבי ומתיו תמיד היו מפריעים לנו
וזה קרה פיבי באה אלי ואמרה שהיא רואה שאני ומקס חברים יחסית טובים היא ביקשה שאני אנסה לעזור לה ולו כי היא אוהבת אותו וזה מה שעשיתי.. נתתי למי שאני אוהבת לחמוק לי בין הידיים לתת לו ללכת ועוד עם החברה הכי טובה שלי הם הפכו להיות יחד והתרחקתי טיפה ממקס ומפיבי שעד עכשיו לא יודעת למה התרחקנו כל-כך״ אמרה קטלין מסיימת את דבריה עם דמעות יבשות שמהר מאד ניגבה
״למה עזרת לה? אהבת אותו גם היית צריכה לעזור לעצמך״ אמרתי בשקט
״אני יודעת אבל אוף..״ אמרה קטלין ודמעות שוב פעם הציפו אותה
״בבקשה אל תבכי״ אמרתי בשקט נותנת לקטלין חיבוק שבו התפרקה לי בין הידיים שונאת לשמוע אנשים בוכים זה עושה לי רע
״הוא לא שווה אותך״ אמרתי מחייכת אליה ומנגבת את דמעותייה האחרונות
״תודה אש..״ חייכה אליי קטלין
חייכתי אליה בחזרה ״אני תמיד פה בשבילך״ אמרתי מביאה לה חיבוק חטוף
״וואו״ מילמלה קטלין
״מה וואוו?״ גיחחתי

מנקודת מבט קטלין:
סיפרתי לאשלי את הסיפור
אני לא יודעת למה משום מה היא ראה לי הולכת להיות החברה הכי מדהימה שתהיה לי
נכון זואי ופיבי חברות טובות שלי ממש
אבל.. הן אף פעם לא שמו לב לזה שלקטלין יש טיפת רגש
כי קטלין נראת זאת שאין לה בעיות בכלל המאושרת שכולם רוצים וזה ממש לא זה..
רק לאשלי נתתי לצמי להראות לה את הדמעות שיוצאות לי מהעניים היא מדהימה ואני אפילו לא הספקתי להכיר אותה כל כך..
זה רק ההרגשה שיש לי ומי יודע אולי ההרגשה שלי נכונה

מנקודת מבט אשלי:
״אני לא מאמינה ששמת לב שמשהו לא בסדר איתי, זואי ופיבי בחיים לא היו שואלות אותי אם הכל בסדר איתי.. תודה לך אש״ חייכה אליי קטלין
״אין לך על מה להגיד תודה קטלין הכל בסדר אני תמיד פה בשבילך..״ חייכתי אליה
״אני חולה עלייך״ חייכה אליי קטלין ומחצה אותי לחיבוק ארוך
״בסדר בסדר רק שלא תיגרמי לי להיחנק ואז לא יהיה לך על מי לבכות״ גיחחתי
הסתכלתי מסביב ושמתי לב
שפיבי ומקס באותה הצורה ומהצד שמתי לב לזואי ומתיו שציחקקו בינהם ליבי נצבט טיפה ואני לא יודעת למה
״תגידי מתיו וזואי יחד?״ שאלתי פולטת את השאלה שהיתי אמורה לשמור עמוק בתוך ביטני
״לא חחח ממש לא!! זואי לא הטיפוסים של מתיו הם סתם ידידים ממש ממש טובים, אבל אולי הם יהיו ביחד פעם״ ציחקקה קטלין
״למה?״ שאלה קטלין
״סתם..״ מילמלתי
״חח אוקיי אני לא אציק לך..״ אמרה קטלין
״קטלין״ שמענו את ניק צועק מהספה
״מה?״ שאלה קטלין
״בואי לפה אני לבד״ גיחח ניק היא הסתכלה עליי כאילו שואלת אם היא יכולה
״את יכולה ללכת״ חייכתי
היא הינהנה והתקדמה אליו
״אז.. נשארנו לבד הא?״ גיחח הקול שמאחורי
״כנראה״ מילמלתי
הקול הזה היה של..