הצרות שבפנים / סיפור אהבה

פרק 33

**אז לפני שאני אתחיל בפרק אני רק אומרת שמתיו ואשלי יחד חודשיים אני מצטערת שלא רשמתי פשוט עכשיו סיימתי את הפרק וזה נראה לי הכי ברור, אז אני אתקן את זה בפרק הקודם**

״בפעם האלף אני לא בובה״ אמרתי בכעס ״למה, יש לך פנים של בובה״ אמר בריאן וליטף את פני ברעבתנות ״אל תיגע בי״ מילמלתי כמעט ולעצמי חבריו התחילו לצחוק ״אמרתם שאתם רוצים כוסית. תקבלו כוסית״ אמר בריאן ודחף אותי אל עבר הלוקר ״אה״ הוצאתי אנחה מהכאב החד שהרגשתי בכתף ״האנחה הזאת יפה תעשי אותה עכשיו עם השם שלי״ אמר בריאן כאשר הבל פיו על פני ״עזוב אותי״ אמרתי עם דמעות יבשות בעיני ״עכשיו אין לך אף חבר דמיוני שיגרום לי להפסיק להנות את הגוף שלי״ אמר בריאן
״עזוב אותי בבקשה״ אמרתי ״מה קרה, אמרת שהיא חצופה פתאום היא לא?״ אמר אחד מחבריו ״לא, תבין, שאחד מהחברים שלה בא לפה היא הופכת להיות עם ביטחון שהיא לבד. היא לבד. ביישנית ופחדנית. ואז שואלים למה נפרדנו״ אמר בריאן בפשטות ״נפרדנו כי את בן זונה״ אמרתי מהססת קולות עידוד נשמעו מצד חבריו ״תביני אש, אני יכול לקרוא לך אש נכון?״ אמר בריאן ״אש זה מתאים רק לאלה שעושים לי טוב ואתה לא מאלה״ אמרתי ״אז תקשיבי אשלי״ אמר בריאן ״אני מכור אלייך ואת אמורה פשוט לתת לי את המבוקש שלי״ אמר בפשטות ״אני לא הזיון החולף שלך בריאן״ אמרתי בפשטות ״רוצה לראות איך בשנייה את הופכת לזיון שלי?״ שאל בריאן מתחכם ״רק תנסה״ שיקרתי. הוא יותר חזק ממני ואני בחיים לא יצליח להינצל מפה לבד דמעות הציפו את פני ״את שלי״ אמר בריאן ונישק אותי בצווארי כאשר אני מנסה להתנגד הוא נשך את צווארי ונהיה עליו איקי אדום וכואב נאנחתי שוב ״ביקשתי שפעם הבאה שאת גונחת אז השם שלי יהיה שם״ אמר בריאן ״עזוב אותי בבקשה״ אמרתי ״למה למי תקראי לחבר הדמיוני שלך?״ אמר בריאן וציחקוקים נשמעו מהצד ״במקרה החבר הדמיוני שלה הוא אמיתי״ אמר הקול המוכר של מתיו ״סליחה?״ שאל בריאן ״כמו שאמרתי. היא חברה שלי. היא לא שלך. ואם אתה רק תעשה משהו שבניגוד לרצונה אתה תחטוף על זה״ אמר מתיו כאשר בריאן עדיין דוחק אותי ללוקר ״אז אם אפשר שתעזוב את המקום ותתן לי את האישה שלי״ אמר מתיו בפשטות ובריאן התחיל לצחוק ״אז זה החבר שלך?״ נחר בריאן בבוז ״רוצה לראות עד כמה אני באמת החבר שלה?״ שאל מתיו מתחכם ובריאן לא ענה בשניות מתיו דחף את בריאן הצידה כאשר בריאן איבד את שיווי משקלו הוא משך אותי מהלוקר כאשר הוא מודחק ללוקר ואני מולו והוא נתן לי נשיקה ארוכה ורעבתנית כאילו מראה שאני באמת שלו תחילה הייתי בשוק אבל כאשר הבנתי את המצב שאני נמצאת בו הלשון שלי במהירות מצא את שפתיו. הנשיקה הייתה כל כך טובה שלא רציתי שהיא תגמר אך היא נגמרה. ״אז עכשיו בריאן״ אמר מתיו מתנתק ממני ״החבר הדמיוני של אש חיי וקיים״ אמר מתיו והתקרב אליו ״אז עוד פעם אחת ואני רק רואה אותך בא אל עבר המסדרון שלה ומנסה לזיין את החברה שלי תצטרך לעבור אותי ושלא תעז יותר לגעת בה לעשות לה איקי או לנשק אותה בלי רצונה. היא לא רוצה אותך תחיה עם זה עוד פעם אחת וזה יקרה ואני נשבע שתוכל לדגמן רק לתחתונים וגרביים כי הפנים שלך כבר לא היו כל כך יפות, אני ברור?״ אמר מתיו ״לא״ אמר בריאן כאילו לא מפחד ממנו ״אז בוא ואני אסביר לך את זה בשפה של המפגרים. פעם הבאה שאתה נוגע רק בשערה אחת שבשיער שלך ותוכל להגיד ביי ביי לפנים שלך כי לא יהיה לך כאלה יותר. ותגיד תודה שאני לא מכסח אותך עכשיו״ אמר מתיו במהירות דוחף את בריאן אחורה כאשר הוא נפל על הריצפה ומושך אותי משם שתיקה סררה בדרכנו ליציאה מהבית ספר ״אתה כועס עלי?״ שאלתי שוברת את השתיקה המביכה שהייתה בינינו הוא רק העביר בי מבט מאוכזב והתקדם מהר יותר ״אני אפילו לא מבינה למה״ אמרתי מתוסכלת מדביקה את הצעדים שלי בשלו ״כן?״ מתיו נחר בבוז ״כן!!״ צעקתי עליו מתעצבנת עוד יותר מהאדישות שהוא הראה ״תעלי״ אמר מתיו מתעלם מדברי כאשר הגענו ״אני לא עולה על זה עד שאתה לא תגיד לי ממה אתה כל כך עצבני״ אמרתי צועקת עליו בחזרה ״חחחחחח באמת אשלי?״ אמר מתיו עם צחוק מאולץ ״לעזאזל מתיו אין לי כח למשחקים המזדיינים שלך תתחיל לדבר״ אמרתי מתעצבנת
״אני בטוח שהאיקי על הצוואר שלך מסביר הכל״ אמר מתיו בסרקסטיות ״אתה חושב שעשיתי את זה בכוונה?!״ שאלתי צועקת ״לעזאזל אשלי!! אפילו לא ניסית לעצור את זה. אם אני לא הייתי מגיע כדי להגיד לפיבי שהיא תקח את סם היום הביתה כי תיכננתי להיות איתך היום מי יודע איפה זה היה מסתיים?!״ צעק מתיו הוא צדק. חלקית. ״הייתי מצליחה להתגבר עליו ולצעוק עליו״ שיקרתי. ״כן בטח. את מתכוונת שהיית יכולה לצעוק אליו בשירותים המדזיינים של הבית ספר נכון?!״ אמר מתיו בסרקסטיות ״אתה רציני?!״ שאלתי פגועה ״מאד. אם לא הייתי בא הוא כבר ממזמן היה מזיין אותך!!״ אמר מתיו בישירות ״ואת כמו ילדה קטנה לא עשית שום דבר ונתת לי לעשות את העבודה השחורה!!!״ צעק מתיו מתוסכל ״אתה לא סומך עלי?״ שאלתי פגועה במקצת ״לעזאזל אשלי איך אני אמור לסמוך עלייך אחרי שפשוט נתת לו לגעת בך. היית יכולה להגיד שיש לך חבר. היית יכולה לעשות משהו!!״ אמר מתיו כועס על עצמו אך גם עלי
״מתיו הם היו שלוש אני הייתי אחת איך הייתי יכולה להתגבר עליו?!״ צעקתי בחזרה ״חשבתי שהיית מתחילה מצליחה להתגבר עליו ולצעוק עליו״ אמר מתיו מחקה אותי ״או יופי!! אז נהייתי הזונה הקטנה של הבן אלף הזה עכשיו?!״ שאלתי צועקת ״אני לא יודע לפי איך שזה נראה מאד!!״ אמר מתיו פגוע גם הוא. נפגעתי. דמעות יבשות היו בעיניי ״אז יופי. מעכשיו אתה יכול להפסיק לדאוג לי״ אמרתי בקול חלש ״וזה למה?״ ״כי אני לא יפריע לך יותר בעינינים שלך. אתה יכול ללכת לקחת את סם אין איתי יותר. אתה חופשי.״
אמרתי בקול חלש והלכתי משם ״כוסאמק״ מילמל מתיו לעצמו ונסע משם במהירות לא מוסברת עוד עשר דקות נגמר השעה ולא היה טעם להיכנס אליה נשארו לי עוד שעתיים לא חשובות אז החלטתי להבריז וללכת הביתה כי לא היה במצב רוח שלי להישאר בבית ספר. אחרי שאני ומתיו נפרד-... אנחנו נפרדנו? או שלא? מחשבות מפגרות. מתיו אידיוט. ואהבה סתומה. הלכתי לאט הביתה וכאשר הגעתי הדבר היחידי שעשיתי זה לשכב על המיטה ולבכות. לבכות כמו שלא בכיתי בחיים הירצתי לי שוב ושוב את הריב העלוב הזה המילים הפוגעניות שהוא אמר והמילים שאני אמרתי רק גרמו לבכי שלי להתחזק הוא לא סומך עלי או אשכרה לא סומך עליי חשבתי לעצמי כאשר הרצתי לעצמי שוב את הסיטואציה שנקלענו אליה קטלין לא חדלה מלהתקשר וכך גם זאק ואפילו פיבי וזואי אך שום שיחה ממתיו. נפגעתי עוד יותר כאשר הבנתי שהקשר שלנו לא חשוב לו
לעזאזל אנחנו יחד רק חודשיים וזה מה שאני צריכה לקבל? זה היו חודשיים כל כך טובים אהבתי אותו כמו שלא אהבתי אף אחד בחיים שלי וככה הוא זורק אותי. אותנו לפח?