היילי
חזרתי אל תוך המועדון, זועמת לחלוטין. מי הוא חושב שהוא, שהוא יכול להתנהג כאילו הוא לא עזב מעולם? הוא לא היה כאן במשך חמש שנים, ואין לו שום זכות להטיף לי או לקיארה.
פאק, הייתי כל כך עצבנית. נעמדתי באמצע רחבת הריקודים והתחלתי לרקוד בפראות. אני לא בטוחה מה אני רוצה להוכיח, אבל גם אני יכולה לשחק את המשחק שלו.
גבר נצמד אליי מאחורה וליפף את ידיו סביב מותניי. הרמתי את מבטי כלפי מעלה, כולאת בעיניי את מתיאו שנכנס בדיוק לתוך המועדון. הוא היה עצבני.
יופי, גם אני.
הסתובבתי עם פניי אל אותו הבחור שנצמד אליי. רקדנו צמוד ואחזתי בפניו. הסתובבנו כך ששוב צפיתי במתיאו. עיניי לא זזו לרגע ממנו, גם לא כשבחרתי לעשות את המעשה, שלא חשבתי שאעשה.
נצמדתי אל אותו הבחור ההוא יותר, עד ששפתי הברישו את שפתיו. נישקתי אותו מול עיניו הזועמות של מתיאו.
אולי הייתי בתולה בין הרגליים, אבל לא בשפתיים.
התנשקנו עד שפיו נתלש מפי. מתיאו החזיק בעורף הבחור ומשך אותו הרחק ממני. נשכתי את שפתי בזעם. מי הוא חושב שהוא?
"נגמר המשחק, היילי. את חוזרת הביתה." הוא צעק וניסה להתעלות על עוצמת המוזיקה. גלגלתי את עיניי ושילבתי את ידיי על חזהי. "המשחק רק התחיל." צעקתי בחזרה.
מתיאו שחרר את הבחור שנס על נפשו. הוא התקרב אליי ודחף את הסובבים אותו. בהמה. הוא רכן עם ראשו אליי. עיניו התכולות היו כמו אור טהור בחשכת המועדון. חבל שהוא עצמו לא טהור, כמו עיניו.
הוא חשק את שיניו והמשיך לנעוץ בי מבט. החלטתי שאני הולכת מפה. נתקעתי בגופו בכוונה עם כתפי, בעודי הולכת הרחק ממנו.
"היילי!" הוא צעק בקול עצבני. הסתובבתי לעברו וזקרתי אליו אצבע משולשת.
תמיד אמרו לי שאני ילדה של אבא, שיצאתי כמותו. אך היום אבחר להיות הכלבה חוצפנית ועקשנית. התפוח לא נופל רחוק מהעץ, ומתיאו הולך לסבול כל רגע אפשרי, כל עוד ימשיך לשגע אותי.
אני יודעת שאני לא אמורה להתעצבן על בחור רק כי דחה אותי, אבל פאק.. הוא לא הראה שום טיפת אכפתיות כלפיי בחמשת השנים שעברו. הוא גרם לי לשנוא אותו ככל שהימים עברו להם, ועכשיו כשאני רואה אותו מתנהג כאילו כלום לא קרה, זה גורם לי לרצות לחנוק אותו במו-ידיי.
יצאתי בהפגנתיות מהמועדון. הוא הצליח להרוס כל חשק שהיה לי להמשיך להנות כאן. זה גרם לי להתעצבן עוד יותר ולא יכולתי להנות כלל. "פאק!" צעקתי לאוויר הקריר בתסכול.
"את לא צריכה לבקש יפהפייה. אני יכול לתת לך פאק אמיתי." גבר שלא זיהיתי, עמד מחוץ למועדון ועישן סיגריה. הוא בחן את גופי בזמן שאמר את מילותיו. גלגלתי את עיניי.
פתחתי את פי כדי להגיב, אך הדפוק הראשי הצליח להשיג אותי. "היא לא תקבל ממך שום פאק. קח את העיניים שלך ואת הזין שלך למקום אחר." מתיאו נעמד מולי וגרם לגבר ההוא להיכנס לתוך המועדון.
הנוכחות הגברית של מתיאו הורגשה בכל מקום. הוא פיתח חתיכת גוף בחמשת השנים האחרונות. גם לפני חמש שנים, הוא היה חטוב ויפה תואר. השנים שבילה ביפן, רק עשו עם גופן חסד בלתי נסלח.
שנאתי את העובדה שהוא נראה חתיך היסטרי בחולצת טריקו קצרה פשוטה, גינס משופשף ונעלי סניקרס. השרירים בידיו בלטו בכל תנועה שעשה, והוא לא היה צריך להתאמץ בכלל.
יכולתי לדמיין מה קורה מתחת לחולצה השחורה שלבש. שרירי החזה שלו זזו עם כל תנועה שלו, והיה לי מאוד קשה לא לבהות בו.
עכשיו הוספתי עוד סעיף לרשימת השנאה שלי. אני שונאת את העובדה שאני נמשכת פיזית אל הגבר הזה, למרות הכל. הבן זונה נשאר חתיך וזה מקשה עליי.
פאקינג הגנים של משפחת די-ליאון.
YOU ARE READING
רגשות לא בוחרים
Romanceמתיאו די-ליאון, הוא חלומה של כל בחורה. עיניו התכולות, נותנות לו מראה של נסיך אפל וקר. הגנים האיטלקים של אביו אפשרו לו לפתח גוף חטוב ושזוף. הוא ביילן לא קטן, עושה ההפך ממה שאומרים לו, אבל חיי את חייו ללא חרטות. אביו מאפשר לו ללכת בדרכו ולא מתערב בקב...
