רגשות לא בוחרים

פרק 12

מתיאו

רגע לפני שסיימנו את העבודה, דאגתי שהכל יהיה מסודר לפני הסגירה. היילי התחמקה ממני לארוך כל שאר המשמרת, וניסיתי ככל יכולתי להיכנס לתוך הראש שלה.
אבל זה בלתי אפשרי, אין לי מושג מה הבחורה הזאת חושבת לעצמה. בדקתי שהכל הולך כמו שצריך, כדי שלא יצוצו בעיות עם דנוור כאשר יחזור.
לאחר שסגרתי את הקופה, כיביתי את האורות והחשכתי את המקום. ולבסוף, יצאנו החוצה כל העובדים שנשארו עד לסוף הסגירה. "היילי," תפסתי בידה וגרמתי לה לרדת על עקביה, בזמן שאני נועל מולה את הדלתות.
"תני לי להחזיר אותך הביתה." ביקשתי בעודי נועל את הדלת. "אני אחזור עם קול." היא השיבה והתיישרה במקומה.
התיישרתי גם אני, מביט בה. "את חוזרת איתי." קבעתי. אני צריך לדבר איתה, נשבר לי הזין מהתנהגות שלה. "היילי לא פאקינג שאלתי אותך, אז אל תעשי לי את הפרצוף הכועס הזה." הוספתי לאחר שדפקה לי מבט עצבני וזועם.
בדקתי שהדלתות נעולות כמו שצריך וגררתי אותה איתי אל הרכב, מיד לאחר מכן. כמובן שהיילי הייתה חייבת להתווכח איתי כל הדרך, אך הצלחתי להכניס אותה לבסוף לתוך הרכב.
השתיקה בתוך המכונית כמעט גרמה לי לאבד את העשתונות. חשבתי שאם לא נדבר המתח יהרוג אותנו. לכן החלטתי לעשות מעשה, שכנראה יגרור ריב נוסף, אך אני חייב לשים לזה סוף.

עצרתי את הרכב מול בניין הדירות בו היילי גרה, אך נעלתי במהירות את הדלתות מבפנים, לפני שהספיקה לצאת. "מה אתה עושה?" היא שאלה בכעס.
נשמתי עמוק. "מונע ממך להמשיך לעשות שטויות. בואי נדבר, היילי. נמאס לי מהיחס שלך." השבתי לשאלתה. היילי גיחכה והנידה בראשה.
"נמאס לך? אז שימשיך להימאס לך. תן לי לצאת." היא סיננה בין שפתיה בזעם וניסה לפתוח את הדלת המזורגגת של הרכב. "לא, את לא יוצאת עד שאנחנו לא פותרים בינינו את העניינים." קבעתי.
היילי התחילה להתנשם בכבדות, ושלחה לעברי מבט עצבני, מבט שיכול היה להרוג. "אין לי חשק לפתור איתך שום דבר, מתיאו. תן לי לצאת."
עכשיו היא נכנסה לפאניקה.
הופתעתי לראות את הפאניקה בעיניה, לכן במהירות שחררתי את נעילת הדלתות והיילי יצאה החוצה בסערה.
זה לא נגמר פה.
יצאתי אחריה לפני שהספיקה להיעלם אל ביתה ותפסתי בזרועה, מוסבב אותה אליי. "מה?!" היא שאלה בצעקה. "בואי, נדבר!" הרמתי את טון קולי.
די, נמאס לי. היילי היא הבת הבכורה של זוג החברים הכי טובים של הוריי. היילי היא הבת של ג'יימס וקים, הדודים שלי מהרגע שנולדתי, גם אם אין בינינו קשר דם.
היילי היא החברה הכי טובה של אחותי, היילי היא כמו אחות קטנה בשבילי, היא כמו בת דודה. נמאס לי שכל שיחה איתה נגמרת בריב מטומטם.
לא אכפת לי אם מערכת היחסים בינינו תישאר כך שאנחנו עוקצים אחד את השנייה, יורדים אחד על השנייה, אבל כל עוד זה בכוונה טובה ולא יסתיים בריב וצעקות.

היילי ניערה את ידה והצליחה להשתחרר ממני. הפעם לא הפעלתי עליה כוח, ואפשרתי לה להשתחרר ממני. "אין לי על מה לדבר איתך. תעזוב אותי." היא ביקשה, שוב שולחת לי חיצי אש דרך עיניה הירוקות.
"בטח שיש לנו על מה לדבר, נמאס לי מהתנהגות הילדותית שלך. אין לי בעיה שנמשיך לעקוץ אחד את השניה, אבל למה כל שיחה שלנו נגמרת בצעקות ובריב?" שאלתי.
היילי שילבה את ידיה על חזהה ונשכה את שפתה. "היילי, דברי איתי." ביקשתי הפעם בטון רגוע יותר. היא העבירה את ידיה בשיערה ונשפה אוויר החוצה. "מה אתה רוצה ממני?" היא שאלה באנחה.
"התגובה שלך הייתה מוגזמת מקודם. רק רציתי לעזור לך. אם הייתי יודע שתתקפי אותי ככה, הייתי בהחלט חושב פעמיים." העלתי את מה שקרה במחסן, אך שיקרתי חלקית בדבריי.
גם אם הייתי יודע שהיא הייתה יוצאת עליי במאתיים קמ״ש, עדיין הייתי עושה את אותו הדבר. אני לא אחד שאשב בצד ואצפה, כאשר בחורה מותקפת.
היא עיסתה את רקתה וגיחכה. "מצטערת לאכזב אותך." היא ענתה והתחילה להתקדם לכניסת הבניין. שוב תפסתי בזרועה ומנעתי ממה להמשיך.
"מה אתה רוצה שאגיד לך, מתיאו?" היא מיתנה את טון קולה וסובבה אליי את גופה. "דברים כאלה קורים כל הזמן, אני יודעת איך להתמודד עם גברים כאלה. זאת לא הפעם הראשונה וגם לא תהיה האחרונה." היא הוסיפה.

דבריה חלחלו לראשי. ניסיתי לקרוא את פניה אך ללא הצלחה. היא אטמה את כולה מולי. תהיתי לעצמי כמה עוד הטרדות כאלה היא עברה במקום הזה, ותהיתי לעצמי אם זאת הסיבה שדנוור דאג להדגיש בפניי לא לשבת בשקט, כאשר דבר כזה קורה.
ותהיתי לעצמי, אם ג'יימס מודע לכך. אני מניח שלא.
"יום יבוא וזה לא יהיה גבר שמן שלא יכול לזוז, זה יהיה גבר חסון שלא יתן לך לזוז. ואת יודעת מה יקרה אחרי כך? לא תצליחי להתמודד איתו." אמרתי לה, עדיין מחזיק בידה.
לא הייתי לי כוונה רעה, רק רציתי לעזור לה. היא נאנחה ועמדה מולי זקופה, לא מסיטה את עיניה ממני. "אני עדיין לא צריכה את העזרה שלך." היילי השיבה.
אלוהים, למה היא כל כך עקשנית?
גלגלתי את עיניי והידקתי את אחיזת ידי על זרועה. "אלוהים, היילי. תקשיבי לי פעם אחת! את רוצה להתמודד איתם לבד? אין בעיה, בואי ללמוד אצלי הגנה עצמית." אמרתי ולרגע, עצרתי כדי לעכל את מה שאמרתי.
עיניה של היילי הביעו הפתעה מוחלטת. כמוני, גם היא הופתעה לשמוע את דבריי. ההצעה הזאת לא הייתה בתוכנית שלי, ושלפתי אותה בזה הרגע.
לא ידעתי מה לומר.
היא פתחה את פיה כדי להשיב, אך גם היא נשארה ללא מילים. החלטתי לקחת את המושכות לידיים ולזרום עם ההצעה. "כן, בואי. בואי ללמוד אצלי הגנה עצמית, ואז לא אתערב יותר." המשכתי לומר.
היילי הרימה גבה, אך חיוך קל נפרס בין שפתיה. "אוקיי, נשמע טוב." היא השיבה לבסוף. יופי, הישג אחד בשבילי. אולי זה יגרום לנו לפתור את השנאה בנינו.
"עכשיו אתה יכול לעזוב אותי?" היא שאלה והורידה את ראשה לעבר ידי. שחררתי במהירות את ידה ולקחתי צעד אחורה.
עכשיו כשהיא הסכימה, לא התחשק לי לעצבן אותה ולגרום לה להתחרט. "זה אומר שאנחנו בהפסקת אש?" שאלתי בגיחוך.
היילי גלגלה את עיניה. "לא, אני עדיין שונאת אותך." היא השיבה וגררה את צחוקי. הילדה הזאת משוגעת על כל הראש.
היא יכולה להגיד כמה שהיא רוצה שהיא שונאת אותי, אבל אני יודע שעמוק בפנים היא לא.
היא התחילה להתקדם לכניסת הבניין, אך עצרה במדרגה הראשונה. "אני יודעת שהגזמתי בתגובה שלי," היא החלה לומר והסתובבה עם פניה אליי.
"ואתה צודק, רק רצית לעזור לי. אז—- פאק, אני לא מתכוונת לומר את זה." היא ניערה את ראשה, וחייכתי אליה בתגובה.
היא בחורה גאוותנית, אין ספק. "אל תדאגי היילי, אני אגיד את זה במקומך." אמרתי וכחכחתי בגרוני. "תודה על העזרה שלך, מתיאו. תודה רבה, מתיאו." הוספתי.
לא ידעתי באיזה שלב אנחנו נמצאים כרגע, אבל החיוך הקטן שהיה על פניה הספיק לי.
אקח את זה כהפסקת אש בינינו, גם אם היא אומרת שלא. לפחות לזמן הקרוב, עד שהיא תיפתח בפניי ונדבר על הכל, גם על הנושא שהיא מתחמקת ממנו מהרגע שחזרתי.