רגשות לא בוחרים

פרק 9

מתיאו

היילי קימטה את מצחה ונעצה בי מבט בוחן. "תכירי את הבוס החדש שלך," אמרתי בהתנשאות שגרמה לה לשרבב את שפתיה בכעס. "אתה לא הבוס שלי, מתיאו. הבוס שלי נמצא ממש מאחורי הדלת הזאת." היא השיבה והצביעה על הדלת מאחוריי.
גיכחתי והמשכתי ללגום מהוויסקי שהונח לפניי. התחילו להיכנס לקוחות לבר, לכן היילי לא נשארה לחכות לתשובתי העוקצנית, ופשוט הלכה.
כריס נעץ בשנינו מבט ושלף קופסת סיגריות מכיסו. "רוצה?" שאל ופתח בפניי את הקופסה, בזמן ששלף משם סיגריה ונעץ אותה בתוף פיו. הנדתי בראשי לשלילה. "הפסקתי עם זה," השבתי.
כריס הניח את הקופסה על הבר והצית את הסיגריה שהייתה בפיו. "באמת?" הוא שאל מופתע, בזמן ששאף את עשן הסיגריה. "באמת."
אחת הדרישות שהייתי צריך לעמוד בהם ביפן, היה להפסיק לעשן. הם האמינו שמאחר והסיגריות מזיקות לבריאות, הן עלולות להשפיע על הביצועים שלנו. לכן הם דאגו שאעבור גמילה מסיגריות.
זה לא היה קשה כמו שחשבתי שיהיה, וצלחתי במשימה די טוב. לא הייתי מכור ולא הייתי מעשן עמו קטר.
הייתי מעשן מדי פעם יחד עם כריס, אך ברגע שמצאתי תחושת רוגע באומניות לחימה, העישון היה עוד משהו שולי בחיי.
סובבתי את ראשי אחורנית, רואה את היילי מתזזת משולחן לשולחן. היא הגישה שתייה והייתה מיומנת בכל מה עשתה.
המגש שהניחה על כף ידה, היה יציב וכוסות השתייה שהיו עליו לא זזו מילימטר. היא שלטה שליטה מלאה במגש.
הוא הלכה בין לקוח ולקוח, הלכה בחינניות וחייכה לכולם, למרות שיכולתי לראות בעיניה שהסבלנות שלה מתחילה לפקוע.
היא נחמדה אליהם רק כי היא חייבת, והייתה לי הרגשה שכל רגע יכול להגיע פיצוץ שאהנה לצפות בו.
הסתובבתי חזרה ולגמתי במהירות את מה שנשאר בכוס. כריס המשיך לעשן לצידי וצליל הודעה בקע מתוך הנייד שלו.
לא התכוונתי לקרוא אבל קראתי.

אהובתי: אני לא מצליחה לישון, איפה אתה?

כיווצתי את גבותי בתהייה. כריס קלט את ההודעה ובזריזות הפך את הטלפון, כך שגבו מופנה כלפיי. "יש לך מישהי?" שאלתי מופתע.
כריס בלע את רוקו בכבדות והסתכל על כל פינה בבר, חוץ מעליי. "כריס." קראתי בשמו בטון נוקב. לא אכפת לי שיש לו מישהי, הופעתי שהוא לא סיפר לי דבר על כך.
אם לא הייתי קורא את ההודעה הזאת, לא הייתי מודע לכך בכלל. הוא הפנה אליי את עיניו סוף-סוף. "כמה הזמן?" שאלתי לאחר שרק הנהן בפניי ושתק. הוא עיסה את עורפו במבוכה.
"כמה חודשים," הוא השיב ומיהר לחזור לעשן. משפיל את מבטו אל הנייד שהפך. "יכולת לספר לי, אתה יודע. לא הייתי הורג אותך בגלל שאתה יוצא עם מישהי." אמרתי וסימנתי לקול להתקרב אליי.
רציתי עוד כוס של וויסקי. "הייתי הורג אותך אם היית יוצא עם אחותי." התלוצצתי וקיבלתי לידיי במהירות כוס וויסקי נוספת.
כריס התחיל להיחנק ולהשתעל אחרי מילותיי. טפחתי על גבו, בוחן את תגובתו. "אתה בסדר?" שאלתי בגיחוך. לפעמים אני לא מבין אותו. "זה לא שאתה באמת יוצא עם קיארה, מה נלחצת." הוספתי מגחך מתגובתו הלא צפויה.
כריס נרגע והנהן. "כן, לא. ברור שלא." הוא מלמל במהירות וכיבה את הסיגריה. לגמתי את הוויסקי מהכוס החדשה שקיבלתי מקול. "אז מי זאת?" שאלתי בסקרנות.
רציתי להכיר אותה. כריס כחכח בגרונו רגע לפני שענה. "סתם, מישהי. אתה לא מכיר." הרמתי גבה בסקפטיות. "היא לא סתם מישהי, אם אתה קורא לה בטלפון אהובתי." אמרתי מנגד.
"לא, היא לא." אמר בהסכמה לשם שינוי. הייתי בטוח שיתווכח איתי כי קראתי לו את ההודעה בטעות. "אז מתי אכיר אותה?" שאלתי.
רציתי להכיר את האחת שכבשה את ליבו של כריס מרטין, החבר הכי טוב שלי מילדות. האחד שהיה משתולל איתי, לא היה בחור של קשר רציני בדיוק כמוני, ועכשיו יש לו מישהי שהוא מאוהב בה עד מעל הראש.
כריס הסב את מבטו אליי. "בהזדמנות אכיר לך אותה." הוא ענה. אוקי... "אז תגיד לי לפחות איך קוראים לה?" שאלתי בניסיון להוציא ממנו עוד מידע.
כריס הניד בראשו לשלילה. באמת שלא הצלחתי להבין, מה הבעיה שלו לספר לי קצת על חברה שלו. "אתה תכיר אותה בהמשך, מבטיח." אמרת נחרצות ונאלצתי לשחרר את הנושא.
כריס יספר לי כשירגיש לנכון. הוא לקח אליו את הטלפון שלו והקליד הודעה מהירה, שלא ראיתי מה היה בה. אני מניח שענה לחברה שלו, לכן הסטתי את עיניי חזרה אל כוס הוויסקי והמשכתי ללגום ממנה.

היילי חזרה אל הבר ונעמדה מולינו. "אתה עוד פה?" היא שאלה בטון עוקצני וסידרה את המכנס שלה על גופה. "ולא מתכוון ללכת," השבתי לדבריה.
האמת, הייתי עוד גמור מהטיסה ורציתי לחזור כדי להשלים שעות שינה. אבל לא יכולתי שלא להגיב לה חזרה.
היא גלגלה את עיניה ולקחה את הכוסות הריקות שהיו מולי. "תעשה לי טובה ולך, ממש לא מתחשק לי לראות אותך." עקצה והפנתה אליי את גבה. היא הניחה את הכוסות בצד ולקחה מטלית רטובה.
היא רטנה בפניי קול שהדלפק מולכלך והתחילה לנקות אותו. עקבתי עם עיניי אחר פעולותיה. "היילי," קראתי לה בזמן שניקתה את הדלפק.
היא הישירה אליי במבט. "פספסת שם." הסברתי והצבעתי על נקודה שהייתה נקייה. אמרתי זאת רק כדי לעצבן אותה.
היילי נעצה בי מבט כועס. "מתיאו," אמרה בחזרה. "היציאה שם." היא הצביעה על דלת הכניסה לבר. פלטתי גיחוך קטן וכריס בחן אותי בעיניו. "טוס לי מהעיניים לפני שאדפוק לך בראש בקבוק וודקה." איימה והסתלקה אל עבר אחד הלקוחות שקרא לה.
חתיכת איום מפתה.
הסתכלתי על כריס שהמשיך לבחון אותי. "מה?" שאלתי מבולבל עקב מבטו שצלב אותי אל כיסא הבר שישבתי עליו. "מה הסיפור של שניכם?" הוא שאל בסקרנות ומשכתי בכתפיי.
אני לא עד כדי כך בן זונה שיספר את סודותיה. "שום דבר," יכולתי לראות בעיניו שהוא לא מאמין לי. אבל אם הוא לא יודע, סימן שהיילי לא סיפרה לאף אחד חוץ מלקיארה.
"ועכשיו באמת?" הוא ניסה בכל זאת להוציא ממני. הנדתי בראשי. "לא קרה כלום. היא סתם שונאת אותי." השבתי וירדתי מהכיסא, נעמד על רגליי.
"אף אחד לא שונא ככה סתם מישהו אחר." אמר מנגד ונעמד גם על רגליו.
נאנחתי והתחלתי להתקדם לכיוון היציאה. "כמו שלא סיפרת לי על חברה שלך, לא אספר לך מה קרה בינינו." השבתי ותחבתי את ידיי בכיסי מכנסיי.
"באמת מתיאו, אל תתנהג כמו ילד קטן." כריס רטן ועקב אחריי עד לרכב שלו שחנה בחוץ. "זה לא מתפקידי כריס. אם היילי תרצה לספר לך, היא תספר. לא אני." השבתי וחיכיתי שיפתח את הרכב, כדי שאוכל להיכנס לבפנים.
כריס נשך את שפתו אך וויתר לבסוף. הוא ליפף את ידו סביב צווארי, כמו שנהג לעשות כשהיינו צעירים יותר. "בסוף לא השלמנו שום פערים." אמר והתחלתי לצחוק. "העולם ישרוד בלי השלמת פערים שלי ושלך." אמרתי מנגד וכריס שחרר אותי.
נכנסנו לתוך המכונית שלו. "אני בטוח," השיב בחיוך.
לעזאזל, התגעגעתי לשטויות שהיינו עושים ביחד, אני וכריס. התגעגעתי לחבר הכי טוב שלי.