רגשות לא בוחרים

פרק 1

מתיאו
הווה, חמש שנים אחרי:

טעם החריף של האלכוהול התגלגל על לשוני, כאשר החלקתי לגרוני כוס שוט נוסף. אלו הימים האחרונים שלי במחנה האימונים שלי ביפן. סיימתי בהצלחה רבה את כל האימונים, והפכתי ללוחם מן המניין השולט באומנויות לחימה יפניות, על פי מנהגי יפן. זכיתי בחגורה שחורה והתקדמתי בסולם הדרגות. הפכתי ליריב ראוי, ראוי להילחם מול כל המאסטרים החזקים שבמחנה.
בעוד מספר ימים, אני חוזר לניו-יורק. חמש שנים שלא ביקרתי שם, עקב הדרישות הקשות שהמחנה כאן ביפן דרש. לא ראיתי את המשפחה שלי חמש שנים, חוץ משיחות טלפון ווידיאו.
עכשיו אני נמצא במסיבת פרידה, גדושה באלכוהול ובחורות. גם לאחר חמש שנים, אני עדיין נהנה מהרווקות. אני לא בחור של קשר רציני. אני לא אוהב את כל כאב הראש של זוגיות. תנו לי בחורה ללילה, אסתדר מצוין. לא צריך יותר מזה.
"מתיאו," אחד החניכים שלומדים איתי, טאקאשי ניגש אליי. "יורי הביאה חברות. בוא נלך לפגוש אותן." הוא דיבר ביפנית. יורי היא חברת ילדות שלו מגיל מאוד קטן. המאסטר שלנו נתן לה ולחברות שלה רשות חד פעמית, להיכנס לתוך מחנה האימונים, כדי להשתתף במסיבת הפרידה שלי. "קדימה." עניתי גם ביפנית.
במהלך שהותי כאן, נאלצתי ללמוד יפנית, כי אנגלית זה לא הצד החזק שלהם. לכן למדתי ככל יכולתי את השפה הקשה הזאת. אני עושה טעויות, במיוחד בכתיבה, אך מצליחים להבין אותי בכל זאת.
פגשנו את יורי וחברותיה. בחורות יפניות אף פעם לא עשו לי את זה, אבל עדיין הצלחתי להזדיין איתן, לכן לא באמת היה אכפת לי. גם ככה לא התכוונתי לפתח קשר רומנטי איתן.
המוזיקה הרעישה בקולי קולות, המשכנו לשתות אלכוהול בכמויות, שגרמו לי להשתכר בסופו של דבר. "מתיאו! שיהיה לך בהצלחה בהמשך!" טאקאשי בירך אותי בצעקות, בעודו הוגה את שמי בצורה לא ברורה, והרים את ידו שהחזיקה בכוס כלפי מעלה לחיים. עשיתי את אותו הדבר והחלקתי את הנוזל לתוך גרוני מיד לאחר מכן.
אחת הבחורות שיורי הביאה נצמדה אליי בעודנו רוקדים. זרמתי איתה ואפשרתי לה להוביל אותי אל אחד החדרים. לא אתחרט לקבל זיון. אשמח דווקא.
דחפתי אותה על המיטה והורדתי את המכנסיים שלי ושלה. שלפתי קונדום מהכיס, אני תמיד שם לי כמה כשאני יוצא למסיבות, ושמתי אותו על האיבר שלי.
לא חיכיתי הרבה והזדיינתי איתה.

—

פאק..
נאנחתי בכאב. פקחתי את עיניי באיטיות מייסרת ומצאתי את עצמי שוכב על הרצפה, כשרגל אחת מונחת על הספה, ושאר גופי על הרצפה הקרה.
ראשי כאב מכל האלכוהול ששתיתי אתמול, ואני כבר לא זוכר איך הגעתי לכאן. הדבר האחרון שזכרתי זה היה הזיון עם האישה היפנית, אבל משם אני כבר לא זוכר כלום.
לפחות אני לבוש.
טאקשי ושאר הבנים גם הם שכבו בכל פינה בחדר הזה. "שיט," קיללתי והורדתי את רגלי מהספה והתיישרתי. הראש שלי כואב, לעזאזל. "גוד מורנינג," יוצ׳ירו, אחד הבחורים נכנס לחדר ודיבר באנגלית. "בוקר רע." אמרתי בחזרה. הוא צחק וזרק לעברי חפיסת כדורים, להקלת כאב הראש. "תודה." חזרתי ליפנית. בלעתי את הכדור הקטן במהירות. אני מקווה שהוא יתחיל להשפיע כמה שיותר מהר.
יוצ׳ירו התחיל להעיר את כל הבחורים השפוכים. "קומו, המאסטר רוצה לראות את כולם." הוא אמר ביפנית. לאט- לאט כולם התחילו להתעורר על עצמם. יוצ׳ירו אמר שאנחנו יכולים להתפזר לחדרים, כדי להתארגן על עצמינו. אני מניח שיורי וחברותיה כבר חזרו הביתה.
הוא הוסיף ואמר שהמאסטר רוצה אותנו פיקחים, ולא גמורים מהאלכוהול. גם ככה המסיבה הזאת הייתה חריגה, וקרתה רק בגלל שאני עוזב. אם זה היה תלוי במאסטר, לא היינו מקיימים אותה בכלל.
נכנסתי אל חדרי שהיה ארוז. ארזתי הכל למזוודה אחת קטנה. פשטתי את בגדיי וליפפתי מגבת סביב פלג גופי התחתון. יצאתי מחדרי אל המלתחות שהיו בסוף המסדרון.
נכנסתי להתקלח כדי להתרענן וכשסיימתי חזרתי לחדר. התלבשתי בבגדים חדשים ושלפתי בנוסף מברשת שיניים ומשחה. חזרתי חזרה אל השירותים כדי לצחצח שיניים. טאקאשי פגש אותי בדרך וזירז אותי למהר. המאסטר רוצה לפגוש את כולם עכשיו.