מתיאו
מעולם לא הייתי מעלה בדעתי שכריס וקיארה זוג. פאקינג אחותי יוצאת עם החבר הכי טוב שלי. כשחיפשתי את קיארה מתוך עצבים, כי לא יכולתי להסתכל יותר על היילי, מבלי שמחשבות מוזרות יתקפו אותי, לא ציפיתי לראות אותה מתנשקת עם כריס.
פאק, זה היה.. מזעזע. המחשבה שכולם ידעו על הקשר ביניהם ולא סיפרו לי, לא עזרה לשפר את הרגשתי.
שנאתי לראות אותם ביחד. כשסיפרתי להיילי למה אני לא אוהב שהם זוג, התכוונתי לכל מילה. אם אצטרך לבחור בין החבר הכי טוב שלי, לאחותי במקרה ומשהו יקרה ביניהם, תמיד אבחר בקיארה.
היא אחותי הקטנה ותמיד אהיה שם לצידה, גם אם זה אומר שאאבד את כריס, וזה בדיוק מה שמרתיח לי את הדם. אני שונא את המחשבה שאני צריך לבחור ביניהם בכלל.
לעזאזל.
רגע לפני שהכל התפוצץ, הסיבה שהלכתי בכלל לחפש את קיארה, הייתה כי לא יכולתי להסתכל להיילי בעיניים.
כל פעם כשהסתכלתי עליה לא יכולתי להסיט את העיניים. היא נראתה שונה הערב, אחרת, זוהרת, קורנת, פאקינג יפהפייה.
הייתי צריך להילחם עם עצמי כדי לא לסרוק את גופה בעיניי, כי שוב, אני בן זונה שנהנה מגוף יפה. מעולם לא התאהבתי באישיות של בחורה, זה מעולם לא קרה לי.
תמיד היופי החיצוני היה הגורם שמשך את עיני. הערב קרה לי משהו אחר, אני לא יודע להסביר.
היילי חשפה בפניי צד שלא ראיתי אצלה מעולם. היא לא צעקה עליי, היא לא שפטה אותי, היא הקשיבה לי ולמה שיש לי לומר, מבלי להטיף.
היא נתנה לי עצה מבלי להתווכח איתי.
הייתי בטוח שהיא תתעצבן עליי, שהיא תצעק עליי שאני אח חרא לקיארה, שאני אגואיסט, אבל לא. היא הפתיעה אותי ולטובה.
פתאום זה לא רק היופי החיצוני שמשך אותי אליה, אלא גם האופי הפנימי שלה. היא גרמה לי להסתכל עליה באופן אחר, ואם לומר את האמת.. אני לא אוהב את זה.
אני אפגע בה בסופו של דבר, לכן עליי לחתוך את זה כאן לפני שנתחרט ונעשה טעות.
אך רק הלילה... משהו בי רוצה להיות בטוב איתה רק הלילה. מחר אקח צעד אחורה, כי לא מגיע לה בן זונה כמוני.
הטלפון שלי צלצל, דרך צג הרכב וקטע את המחשבות שלי על הבחורה היפהפייה, שיושבת לידי ברכב. ניערתי את ראשי. אני חייב להתפקס ולהפסיק לחשוב עליה, זה לא יאה.
"זה אבא שלך, אתה לא מתכוון לענות?" היילי שאלה ובתגובה לחצתי על הצג.
"מתיאו איפה אתה? אני דואג לעזאזל, אמא שלך תכף הורגת אותי מרוב דאגה." אבי ישר ענה. נאנחתי והסתכלתי על הכביש. אני לא מתכוון לחזור הביתה הלילה.
"אבא, אני לא חוזר הביתה. אני צריך להירגע קודם ואז." השבתי, גורר את מבטה המופתע של היילי. אני לא מסוגל לראות עדיין את קיארה או את כריס. אני מרגיש שאתפוצץ עליהם לפני שמשהו טוב יצא מזה.
"לא חוזר הביתה?! אלוהים מתיאו, הבת שלי פאקינג איתך!" ג'יימס התערב בשיחה, כשקולו נוטף כעס. תירגע, דוד. לא אפגע בבת שלך.
"אבא אני בסדר גמור. נחזור מחר." היילי נכנסה גם היא לשיחה ושיתפה איתי פעולה.
"אני מנתק, אבא. תגיד לאמא שאין לה מה לדאוג." אמרתי לפני שהם בכלל יחשבו להתנגד לי וניתקתי את השיחה.
היילי פרצה בצחוק מתגלגל והניחה את ידה על החלון. "באמת? לא חוזרים הביתה?" היא שאלה והנהנתי לחיוב. "לא, לא חוזרים הביתה." השבתי. הנסיעה גם ככה ארוכה ואין לי כוח לחזור הביתה עצבני.
היא הנהנה בהבנה ואז התחילה ללחוץ על ידי. "תעצור, תעצור רגע." היא ביקשה תוך כדי. כיווצתי את גבותי בבחוסר הבנה, אך עצרתי את הרכב בצד לפי בקשתה. "יש עליך כסף? מבטיחה שאחזיר לך." היא שאלה והושטתי לה את הטלפון שלי.
הדבר היחיד שיש לי זה את האשראי שהכנסתי לנייד למקרה הצורך. "כבר חוזרת." היא אמרה ומיהרה לצאת מהרכב, הולכת היישר אל בית מרקחת שהיה פתוח לידנו.
לאחר כמה דקות היא יצאה משם כששקית בידה. "מה זה?" שאלתי אותה ברגע שנכנסה לתוך הרכב. "כמה דברים שקניתי לפציעות שלך." היא ענתה בחיוך.
עיניה הירוקות נצצו בתוך חשכת הרכב וגרמו לי לאבד ריכוז.
לעזאזל. "הבנתי." מיהרתי להסיט את מבטי ממנה והמשכתי בנסיעה.
YOU ARE READING
רגשות לא בוחרים
Romanceמתיאו די-ליאון, הוא חלומה של כל בחורה. עיניו התכולות, נותנות לו מראה של נסיך אפל וקר. הגנים האיטלקים של אביו אפשרו לו לפתח גוף חטוב ושזוף. הוא ביילן לא קטן, עושה ההפך ממה שאומרים לו, אבל חיי את חייו ללא חרטות. אביו מאפשר לו ללכת בדרכו ולא מתערב בקב...
