רגשות לא בוחרים

פרק 16

היילי

הפוץ המכוער ברח כל עוד נפשו בו. קאי ואבי החליטו שהם נשארים קרוב אלינו, כדי שאף אחד לא יתקרב אלינו. כמובן שהסיטואציה הצחיקה אותי.
מתיאו נשאר לעמוד לידי, בזמן שקיארה בישרה לו שהיא הולכת לשירותים. הוא לא שם לב, שכריס גם כן נעלם. תחמנים.
מתיאו נראה שקוע במחשבות, מאחר והוא נראה מרוחק. הוא לא שם לב שכריס נעלם לו ונעץ את עיניו בנקודה ריקה ברצפה.
בדיוק אז לידנו עבר מלצר שהחזיק מגש, ועליו כוסות שמפניה. הוא הציע לי שמפניה, והסכמתי לקחת בנימוס. קיארה זרקה לי שמתיאו נוהג, לכן לקחתי רק כוס אחת בשבילי.
לגמתי ממנה והתענגתי על הטעם של השמפניה בפי. מתיאו עדיין היה שקוע בנקודה המסכנה שעל הרצפה, ונראה היה שהוא נמנע מקשר עין איתי.
בחנתי את נראותו. מתיאו בהחלט היה גבר יפה תואר, שלא משנה מה ילבש הוא יראה האדם הכי יפה עלי אדמות. החליפה ישבה על גופו והדגישה את שריריו, ושני כפתורים בחולצתו היו פתוחים.
הם נתנו הצצה לחזה הקשיח שלו. הוא היה כל כך יפה, שהיה כואב להסתכל עליו. היופי שלו סנוור אותי, ושנאתי את עצמי שאני בוחנת אותו עם עיניי.
בדרך כלל הוא היה קולט זאת, אך הפעם הוא לא שם לב אליי בכלל.
"מה קרה?" התחלתי לשאול, חושבת כבר במוחי מה הולכת להיות העקיצה שלי, כדי לגרום לו להגיב לי. "כל הבחורות היפות כאן לא מספיקות, שאתה לא מפסיק לבהות בנקודה המסכנה הזאת?"
מתיאו הרים את עיניו והישיר אליי מבט כועס. "תעשי לי טובה ותסתמי, בסדר? אין לי כוח לשטויות שלך." הוא השיב וגלגל את עיניו.
מה עובר עליו?
משכתי בכתפיי ושתיתי במהירות את מה שנשאר בכוס. "אתה מאוד נחמד היום," מלמלתי בציניות והנחתי את הכוס על שולחן הבר לידנו. "מה את רוצה היילי?" הוא שאל באנחה, והניח את ידיו על השולחן משני צידיו.
"סתם.. רק רוצה להבין אם קרה משהו. תסלח לי אם העקיצה שלי הייתה לא במקום, פשוט אני מנסה להפיג את המתח בינינו. אתה נמנע מקשר עין איתי, מהרגע שנכנסתי." הסברתי את עצמי.
אני רוצה לדעת מה עובר עליו, לעזאזל. לא מתאים לו פשוט לבהות בנקודה מסוימת ולא לעקוץ אותי, או לדבר איתי, או לחלק פקודות.
מתיאו חרק את שיניו. "תשכחי מזה." הוא מלמל והפנה אליי את גבו, בעודו מתחיל ללכת. "איפה קיארה לעזאזל?" הוא צעק לאוויר, גורר את מבטים מבולבלים מהסובבים אותו.

הו, שיט. קיארה הלכה עם כריס, זה בכלל לא רעיון טוב אם מתיאו יתחיל לחפש אותה. מיהרתי להתקדם אחריו, כדי לעצור אותו לפני שהוא מוצא את שניהם יחד.
"מתיאו, חכה רגע." ביקשתי והאצתי את צעדיי, כדי להספיק להגיע אליו. עיניו סרקו את הקהל באולם, עד שהוא הבין שקיארה לא נמצאת באזור.
הוא התעלם מקריאותיי והתחיל להתקדם לעבר היציאה מהאולם. הטלפון שלי לא עליי, כי שכחתי אותו בבית בחוסר תשומת לב, לכן אין לי איך אפילו להודיע לקיארה על כך.
מתיאו פתח את דלת האולם ויצא החוצה. הוא התקדם והתרחק מהאולם, כשהוא נכנס לתוך פרוזדור מבודד. עקבתי אחריו וניסיתי לתפוס אותו רגע לפני, אבל כבר היה מאוחר מדי.
הוא עמד ופער את עיניו, כשהוא מביט על כריס וקיארה שהתנשקו בלהט. "מתיאו.." קראתי לו, אך הוא כבר הספיק לצאת מההלם ולפעול.
תוך רגע מצאתי אותו שרוע על כריס בזמן שהוא מכה אותו באגרופיו. קיארה עומדת המומה, כשהיא לא מצליחה להגיב. "מתיאו!" צעקתי ורצתי אליו, למרות העקבים שנעלתי.
ניסיתי להשתלט עליו, אך הוא היה אגרסיבי מדי. "חתיכת בן זונה!" הוא נהם והטיח אגרוף בפניו של כריס. "אחותי?! פאקינג אחותי?!" הוא שאל בזעם והמשיך להכות אותו.
"מתיאו די כבר. תעצור." ניסיתי למשוך אותו הרחק מכריס, אך הוא היה חזק מדי. לא הצלחתי להזיז אותו מילימטר. כריס ניסה לתפוס את ידיו כדי לגרום לו להפסיק להכות אותו.
"לעזאזל," קיללתי והסתכלתי על קיארה, שהביטה בי בעיניים דומעות. היא התעשתה ורצה אל אחיה. "אלוהים, מתיאו תפסיק. אתה תהרוג אותו, די כבר!" היא ביקשה בפאניקה וניסתה גם היא להזיז את אחיה העקשן.
הוא לא ראה אף אחד בעיניו, חוץ מאת כריס. "תסתמי." הוא סינן לעברה וחרק את שיניו, חוזר להביט מבט מקפיא דמים אל כריס. הוא אחז בצווארון חולצתו, שהתלכלך בכתמי דם.
"אמרת שלא נגעת בה, חתיכת מזדיין. אמרתי לך שהיא מחוץ לתחום. כמה זמן זה קורה מאחורי הגב שלי?!" הוא צעק עליו, צעקה נוטפת כעס. אלוהים, הוא כעס, כל כך כעס.
כריס לא יכל להישאר אדיש, והטיח אגרוף בפניו של מתיאו, גורם לו לזוז הצידה. הוא ניצל את העובדה שמתיאו איבד פוקוס והצליח לצאת מאחיזתו.

כריס נעמד על רגליו, מול מתיאו שמיהר לעמוד גם. "אין לך שום זכות להטיף לי. אתה היית זה שהלכת והשארת אותי לאחות את השברים של פאקינג אחותך!" כריס נהם בחזרה, לא נשאר חייב.
"ביקשת שאשמור עליה, נכון? זה מה שעשיתי. אני לא שולט על הלב שלי, חתיכת אידיוט. אני הייתי שם בשבילה כשאתה לא היית. אז פאקינג סתום את הפה." הוא נהם על מתיאו, מה שגרם לו לרוץ לעבר כריס ולהחטיף לעברו מכה נוספת.
הם התחילו ללכת מכות, וקיארה נראתה כאילו היא כל רגע מאבדת את זה. "מספיק, חבורה של אידיוטים!" צעקתי עליהם, מה שלא הצליח לנתק את שני הגברים מלהרביץ אחד לשני.
הם המשיכו ללכת מכות ולפצוע אחד את השני. "מתיאו, די כבר! תפסיק!" קיארה צעקה עליו, אך זה לא גרם לו להפסיק.
אני לא יודעת איך, אבל תוך רגע שמעתי את קולו של אבי, לצד קאי, כששניהם ממהרים להגיע ולהפריד בין כריס למתיאו. "מה קורה פה?" קאי שאל בזעם, והסתכל על שני הגברים שדיממו מפניהם.
מתיאו הסתובב אל אביו, בוחן אותו ואת ליילה- אמו שהצטרפה אליהם. "ידעתם?" הוא שאל והצביע על כריס וקיארה.
"ידעתם שהם ביחד? כולכם ידעתם ואף אחד לא חשב פאקינג לספר לי?!" הוא התנשף בכעס.
ליילה התקרב אליו, אך הוא לקח צעד לאחור. "זאת ההחלטה המטומטת שנלקחה? מה שלא יכולת לספר לי, אמא?" הוא שאל את ליילה, והיא הנהנה לחיוב.
"מתיאו, תירגע בבקשה-"
"אל תגידי לי להירגע." הוא קטע את דבריה ולקח צעד אחורנית. "כולכם ידעתם ולא סיפרתם לי." הוא הגיע להסכמה עם עצמו, מה שבהחלט היה נכון.
כולנו ידענו על הקשר של כריס וקיארה, אבל לאף אחד לא היה את האומץ לגלות למתיאו. קיארה התקרבה אל כריס וחיבקה אותו, גורמת למתיאו לנעול את לסתו בזעם.
"לכו תזדיינו כולכם." הוא סינן בעצבים אל כולם והתחיל להתרחק בצעדי ענק. נשכתי את שפתי בתסכול. זה לא היה אמור לקרות, ככה לא היינו אמורים לסיים את הערב.

לעזאזל. קיארה שלחה לעברי מבט פגוע, וביקשה בעזרת שפתיה בלבד שאלך אחריו.
אז כך עשיתי.
התקדמתי בצעדים מהירים אחר מתיאו. "מתיאו, חכה שנייה." ביקשתי והתחלתי לרוץ. נקישות העקב שלי ברצפה נשמעו לכל עבר.
רק אחרי שהוא יצא מהמלון לגמרי ונעמד לצד הרכב שלו, הצלחתי לתפוס אותו. "עופי מפה." הוא סינן בין שפתיו ופתח את דלת הרכב, אך נכנסתי בינה לבין המכונית ומנעתי ממתיאו לסגור אותה. "אתה יכול להקשיב לי רגע?" שאלתי.
רציתי להרגיע אותו לפני שיעשה טעות נוספת. הוא גלגל את עיניו ואחז בזרועי, כשהוא מושך אותי בחוזקה הצידה. "זוזי מפה כל עוד אני נחמד היילי." הוא דרש מבלי להסתכל עליי.
הוא נכנס לתוך המכונית שלו וסגר את הדלת. אני לא יכולה לתת לו לנסוע לבד, הוא עלול לעשות תאונה מרוב העצבים שלו. מיהרתי אל הצד השני ונכנסתי לתוך הרכב, מתיישבת במושב לצד הנהג.
"מה את עושה?" הוא שאל בהלם. משכתי בכתפיי וחגרתי את עצמי. "מוודאת שאתה לא הולך להתאבד בכביש." השבתי בחיוך.
השארתי את הז'קט שלי בפנים, אך זה פחות עניין אותי. ההורים שלי ידאגו להחזיר אותו הביתה. "אתה לא מתכוון לנהוג?" שאלתי בתמימות, כאילו לא התפרצתי לתוך המכונית שלו.
הוא גלגל את עיניו, אך התחיל בנסיעה. בזמן שנהג, קלטתי שידיו מדממות ופצועות, בנוסף לפניו. הוא נראה כאחד שהלך מכות כהוגן.
רציתי לטפל לו בפצעים.
לא שאלתי לאן נוסעים, אלא אפשרתי לו לקחת אותנו לאן שרצה. אני אהיה כאן רק כדי לוודא שהוא לא הורג את עצמו תוך כדי, ולא מתנגש ועושה תאונה מרוב העצבים שבו.