רגשות לא בוחרים

פרק 8

מתיאו

החזרתי את אלה הביתה לאחר שהסרט נגמר. רגע לפני שחזרנו הביתה, עצרתי בחנות וקניתי טלפון חדש. המוכר בחנות סידר בשבילי את הטלפון, החליף את הסים כך שלא איבדתי אנשי קשר, ונשארתי עם אותו מספר טלפון.
רק לאחר מכן חזרנו הביתה. אלה הייתה מאושרת ושמחתי שגרמתי לה לאושר. לקחתי אותה עד לחדרה ונפרדנו כאשר היא הלכה לישון.
התקדמתי חזרה אל חדרי, אך נעצרתי כאשר הטלפון החדש שקניתי צלצל. כריס היה על הקו.
"כבר מתגעגע?" שאלתי ופתחתי את דלת חדרי. "רק לפני כמה שעות ראיתי אותך." הוספתי, שומע את גיחוכו מבעד לנייד.
ראיתי אותו לפני כמה שעות, כאשר לא ציפיתי בכלל לראות אותו. כנראה שהוא התחבר למשפחתי יותר ממה שחשבתי, כאשר לא הייתי כאן.
אמי אמרה לי שכריס תמיד היה בן משפחה, מה שבאמת היה נכון כי הוא החבר הכי טוב שלי, אבל היה לי מוזר לראות איך הוא באמת הפך לבן בית, בזמן שאני לא הייתי כאן.
לבסוף הנחתי לעניין, הרי אני הייתי זה שביקשתי ממנו לשמור על אחיי הקטנים, במיוחד על קיארה. לא מפריע לי שהוא בן בית, כל עוד הוא לא נוגע במה שאסור לו לגעת.
"כן, חתיכת טמבל. בוא נצא כמו פעם, נשלים פערים." השיב וישר הזכיר לי את קיארה והחברות שלה, כשהיו מדברות ביניהן ומשלימות פערים אחת עם השנייה.
"בוא לאסוף אותי, אין לי רכב." הייתי זקוק למשקה, ואבי גם לא היה נותן לי את הרכב, במיוחד לא עכשיו.
כריס הסכים ותוך מספר דקות, עצר בכניסה לביתי. השעה הייתה מאוחרת בלילה, כך שמשפחתי כבר ישנה, לכן לקחתי מפתח ויצאתי בשקט מופתי החוצה.

נכנסתי לתוך הרכב של כריס וחגרתי את עצמי. "החלפת טלפון?" הוא שאל בפליאה לאחר שזרק מבט אל עבר הנייד שהנחתי על רגלי. "כן," השבתי באנחה. "היילי זרקה אותי לבריכה, זוכר?" הוספתי בשאלה.
כריס התחיל לצחוק תוך כדי שהוא לוחץ על דוושת הגז. "לאן הולכים?" שאלתי בזמן שעיניי עוקבות אחר הדרך בה כריס בחר לנסוע. "לבר חדש שנפתח לפני שנתיים," הוא ענה והנהנתי בהבנה.
לאחר מספר דקות כריס חנה את הרכב בחנייה שצמודה אל פתח הבר. הוא היה מואר בחלקו החיצוני באורות ניאון לבנים וכחולים.
נכנסנו לבפנים וכריס הוביל אותי אל הבר המעוטר בעשרות בקבוקי אלכוהול משובחים. גבר עמד מאחורי הבר וניגב כוסות, עד שעיניו נתקעו עליי ואז על כריס.
"כריס! מה שלומך?" הוא שאל בהתלהבות בזמן שהתיישבנו על כיסאות הבר מולו. "מעולה, קול. מה איתך, יש מישהו חדש באופק?" כריס שאל בתהייה.
מישהו? חדש?
עיניו זזו אליי. "הלוואי והיה אם הבחור שלידך לא היה סטרייט מוחלט." הוא השיב והניח את הכוס שניגב בצד. הרמתי גבה. "הוא..?" שאלתי את כריס כאשר קול סובב אלינו את גבו.
כריס הנהן לחיוב. "אכן כן." השיב. פערתי פי ולא היו בפי מילים. אני לא הומופוב, אין לי בעיה עם גברים שנמשכים לגברים אחרים, אבל לא כשהם בקטע שלי, זה קצת מוזר. "אל תדאג, הוא אחלה של גבר." כריס הוסיף.
"והוא בן אדם טוב." קול מוכר נשמע מצידי השמאלי. היילי פסעה לתוך הבר, בזמן שקול הסתובב אלינו והושיט לי כוס עם וויסקי. לכריס הוא נתן בקבוק קולה. "לא אמרתי שלא," הגבתי לדבריה. הופתעתי האמת לראות אותה כאן.
היא לבשה גינס שחור בגזרה גבוהה, שהדגיש את המותן הצרה שלה, וטופ שחור עם כתפיות. למדתי מקיארה איך לכנות את הבגדים שלה, וזיהיתי שמה שהיילי לבשה, נקרא טופ.
חלק מבטנה השטוחה היה חשוף לנגד עיניי. "את עובדת כאן?" שאלתי מופתע והיילי הנהנה. לגמתי באיטיות את הוויסקי שבכוס. לא יכולתי להסיט את עיניי מגופה.
אני לא נמשך אליה באופן רומנטי, אני לא אוהב אותה מעבר לידידות. הלב שלי לא דופק בשבילה, אבל משהו בגוף שלה מושך אותי אליה, כמו שאני נמשך לבחורות שנראות טוב. שנאתי מאוד את העובדה הזאת. לא התכוונתי להפוך את היילי לעוד אחת מהבחורות המזדמנות שלי.
גם בגלל אביה, הוא יהרוג אותי באותה השנייה, אבל זאת לא הסיבה העיקרית. גדלתי איתה מהרגע שהיא נולדה. ראיתי אותה גדלה, מתפתחת, מתחברת אל קיארה באופן שלא ראיתי מעולם.
כשהיו מדברים איתי על משפחה, הייתי מדבר על הוריי ועל אחיי הקטנים, ואז מזכיר את הדוד האהוב עליי. ג'יימס. מזכיר את דודה קים, ואז את הילדים שלהם. היילי מעולם לא הייתה מעבר לבת דודה, אחות קטנה.
עכשיו כשהיא נראת כמו פאקינג אישה, היא גורמת לי לחשוב על דברים אסורים, אסורים כלפיה. הרגשתי כל כך בן זונה בזמן שאני בוחן את הגוף שלה.
היא נראת טוב, אף גבר לא היה נשאר אדיש למראה שלה. אבל לא יכולתי לשקוע בזה. כמו שלא הייתי רוצה שקיארה תהפוך לעוד אחת מהבחורות המזדמנות של גבר מניאק, לא הייתי מאחל אותו הדבר להיילי.
אולי אנחנו לא מסתדרים, אבל זה לא אומר שאני יכול להרשות לעצמי להימשך לגוף שלה ולהתנהג אליה כמו אחת כזאת. היא לא עוד אחת שאפשר להכניס למיטה ולהיעלם, כאילו לא קרה דבר.
אני גבר טיפוסי שנמשך אל המראה החיצוני ולא אל האופי הפנימי. לכן לא ציפיתי שכשאחזור תעמוד מולי פצצת מין יפיפייה, וממש לא יכולתי להיכנס לפינה הזאת. אני בן זונה מניאק שחושב רק על עצמו ועל משפחתו, אבל לא כלפיה. היא אסורה במקרה הזה, מתוך כבוד למשפחה הגדולה שלנו. חוץ מזה, איך אפשר לשכוח את הסיבה הנוספת? היא פאקינג מעצבנת אותי.

הסטתי את עיניי בכוח מגופה ולגמתי את שאריות הוויסקי במהירות. "כריס," קול מבוגר נשמע מבעד לדלת האחורית שמאחורי הבר, ומשם יצא גבר מבוגר שהנחתי היה בעל המקום.
"דנוור, מה שלומך?" כריס בירך ולחץ את ידו של האדם העונה לשם דנוור. "איך בעבודה?" הוא שאל את כריס. כיווצתי את עיניי בסקרנות, לא ידעתי שכריס עובד. "עבודה?" שאלתי.
כריס כחכח בגרונו. "כן, אני עובד אצל אבא שלך, עוזר לפעמים לקיארה." הוא השיב ונשכתי את שפתי. שוב הוא צמוד לקיארה. "אתה הבן של קאי די-ליאון?" דנוור שאל בפליאה.
הנהנתי לחיוב. עיניו נפערו והוא היה בהלם, אך שפתיו התעקלו לחיוך קטן. "אתה מחפש עבודה במקרה?" הוא הוסיף בשאלה, תופס אותי לא מוכן. היילי מיהרה לבטל את דבריו. "לא, הוא לא." היא השיבה במקומי.
גיחכתי והרמתי גבה בשעשוע, הסיטואציה מתחילה לשעשע אותי. "ואם אני כן?" שאלתי חזרה. לא באמת תכננתי לעבוד, ובטח שלא כאן.
אבל כשהיילי אומרת לא, משהו בי רוצה לומר כן. "זה יהיה מצוין אם הבן של קאי יעבוד כאן. לא בתור ברמן או מלצר, תוכל לעבוד כאחראי משמרת, תנהל את המקום בשבילי כשאני לא נמצא, במקום העובדת שעזבה." דנוור מנהל המקום אמר.
במהירות היילי פערה את פיה. "לא! ממש לא." היא סירבה בתוקף. "דווקא אני חושב שזה יהיה רעיון טוב."  הסכמתי. זה אומר שאהיה הבוס של היילי. מעניין.
"הו, יופי. מצידי תוכל להתחיל מחר." דנוור אמר ונעלם דרך הדלת. כריס והיילי הסתכלו עליי המומים. "אתה מתכוון לעבוד כאן?" כריס שאל בפליאה.
הנהנתי ומשכתי בכתפיי. "יש בעיה?" העברתי את עיניי מכריס אל היילי, בחיוך ערמומי על פניי. "כן, אתה לא תשרוד כאן דקה." היא קבעה ושילבה את ידיה על חזהה.
גיחכתי והרצנתי את פניי. "מי אמר? אני אהיה הבוס שלך, אם כבר לא בטוח שאת תשרדי תחת הניהול שלי." אמרתי ושיחקתי אם לשוני בתוך פי, כשהמון מחשבות ערמומיות על איך לעצבן אותה, עברו במוחי.
היא פשוט דרשה את זה.
היילי גרמה לי לרצות להילחם איתה, להתווכח איתה, לעשות ההפך ממה שהיא רוצה. אולי ככה אצליח למחוק מראשי את הגוף המטריף שלה.
היא חשקה את שיניה. "רוצה להתערב?" היא שאלה והניחה את ידיה על הבר, מתקרבת אליי עם גופה. עצמות הבריח שלה בלטו עם תנועתה, והחזה שלה בלט בנוסף. פאק.
"בהחלט." הסכמתי נחוש בדעתי לנצח. היא לא ידעה לאן הכניסה את עצמה, כשזרקה את שנינו למי הבריכה. כשהיא עשתה זאת, היא גרמה לי לרצות לעשות הכל ההפך ממה שהיא רוצה, כדי להחזיר לה בחזרה.
היא גרמה לי לרצות גם לשחק את המשחק איתה.

סליחה היילי, אבל שום גוף מטריף חושים לא יניע אותי מהחלטתי. הבאת את זה על עצמך.

—

מתנצלת שהפרק קצר, אני משערת שככה הפרקים יהיו מעכשיו, קצרים, כי נכנסתי לתקופה מאוד עמוסה ובקושי יש לי זמן לכתוב.
כן חשוב לי לעלות לכן פרקים, לכן הם הולכים להתקצר קצת. מתנצלת 🤍