רגשות לא בוחרים

פרק 29

היילי

"בייב," מתיאו ניגש אליי עם חליפה כחולה בידו. "מה את אומרת?" הוא שאל והצמיד את החליפה אל גופו. בחנתי אותה בעיניי והנהנתי לחיוב. "מושלם."
החליפה מדגישה את עיניו התכולות. אנחנו בדיוק בחנות בוטיק בשביל לחפש חליפה ושמלה לחתונה של סופיה שתתקיים בעוד יומיים.
"מה איתך?" הוא נשק לשפתיי. "מצאת משהו?" שאל. שילבתי את זרועי בשלו ושוב רפרפתי בין השמלות התלויות. "עדיין לא," השבתי באנחה.
השמלות כאן יפות, אך לא הצלחתי לקלוע לטעם שלי. זאת החתונה של אחותו הגדולה לכן היה לי חשוב להתלבש בהתאם.
מתיאו בחן את השמלות בעיניו. "זאת תהיה יפה לך." הוא שלף שמלה חבויה בתוך מתלה במדף אחד לידינו. סמלת סאטן בצבע ירוק בקבוק, שחשפה את כתפיי. היא נצמדה לאורך גופי עם שסע לאורך הרגל השמאלית.
הרמתי גבה בחוסר אמונה. "מה קרה? חשבתי תלביש אותי בחליפה שתכסה את כולי." אמרתי ולקחתי מידו את השמלה. מתיאו גלגל את עיניו והוביל אותי לתא המדידה.
"בגלל שזאת החתונה של אחותי, אסכים לך. אבל את הולכת להיות צמודה אליי כל החתונה, כך שאף אחד לא יעז להסתכל או להתקרב אלייך." הוא לחש לאוזני ודחף אותי פנימה לתוך תא המדידה.
גלגלתי את עיניי. "היית מת." סיננתי רגע לפני שהוא כבש את פי בפיו וסגר את הדלת. אחזתי בפניו ונצמדתי אליו עוד יותר. גנחתי לתוך פיו ושוב התמלאתי בתשוקה כלפיו. הוא התנתק משפתיי, אך עדיין הבריש אותן על שלי.
"חפוז?" הוא שאל והסיט באצבעותיו את התחתונים שלי מתחת לשמלה הקיצית שלבשתי. התנשפתי ושמחתי בליבי שאין אף אחד בתאי במדידה כרגע. "לך על זה." השבתי וגרמתי למתיאו להסתער עליי שוב.

⭒  ⭒  ⭒

חודשיים עברו מאותו לילה בו הכל השתנה לטובה. מתיאו ואני התפטרנו מהעבודה בבר, והתחלנו לעבוד אצל קיארה בחדר כושר.
מתיאו התחיל לאמן קבוצות נוער הגנה עצמית ואני התחלתי לעזור לו ולקיארה. אני עדיין שומרת על קשר עם קול, ואנחנו נפגשים מדי פעם.
לכבוד החתונה של סופיה, קניתי את השמלה שמתיאו הציע בסופו של דבר.
חיכיתי לצד מתיאו בעודינו יושבים על הכיסאות באולם האירועים בו מתקיימת החתונה. כל רגע סופיה צריכה להיכנס יחד עם קאי, אל בעלה לעתיד שמחכה ליד הכומר.
קיארה אמורה לשבת לידי, אך היא כרגע נמצאת ילד עם ליילה ואימי, והן מלוות את סופיה רגע לפני התחלת הטקס, וכריס יושב ליד קיארה ומחכה לה.
אבי יושב בשורה מלפניי לצד דן, ג'יין, רפאל ואלה, אליהם יצטרפו לאחר מכן ליילה, אימי וקאי.
שילבתי את זרועי בזרועו של מתיאו, שרקע ברגלו, כולו לחוץ ומתוח לקראת תחילת הטקס. "מתיאו," רכנתי לאוזנו בלחישה.
הוא הסיט את פניו אליי והפסיק לרקוע ברגלו. "תירגע אתה לחוץ." לחשתי כדי לא להפריע לטקס שכל רגע צריך להתחיל.
"אחותי הגדולה מתחנת ואני עוד לא מוכן נפשית לזה." הוא אמר ולקח נשימה עמוקה. נישקתי את שפתיו קלות בניסיון להרגיע את המתח שבגופו. "היא בידיים טובות." אמרתי בכוונה מלאה.
גם מתיאו יודע את זה. בכל החודשיים הללו הוא בחן את בעלה לעתיד מקרוב, והם הסתדרו יותר טוב ממה שמתיאו חשב בעצמו שיקרה.
"אני יודע, אבל זה עדיין קשה." הוא השיב והניח את ראשו בשקע צווארי. "אתה מתנהג כאילו אתה הולך לחתן את הילדה שלך." אמרתי אך מיד גופי התקשח לאחר שדבריי חלחלו עמוק בתוכי.
גם מתיאו קפא, אך לאחר רגע הרים את ראשו וזקר גבה בשעשוע. "הילדה שלי?" הוא חזר על דבריי בשאלה ובלעתי את רוקי, ללא יכולת לענות.
לחיי התלהטו והסמקתי בטירוף. "הבנת את הכוונה שלי," מלמלתי והסטתי את מבטי הרחק מעיניו. הרגשתי את הבל פיו החמים על אוזני. "הילדה שלי לא תתחתן נקודה." הוא לחש ומיד הסטתי את פניי אליו בכעס.
"הילדה שלך תתחתן, כל עוד זה תלוי בי אידיוט." אמרתי במהירות, בחוסר שליטה על מילותיי. שמחתי שאבי היה עסוק בדברים אחרים ולא שמע את השיחה בינינו.
שוב מתיאו זקר גבה. "כל עוד זה תלוי בך?" הוא שאל ונשכתי את שפתי בתסכול. הרגשתי את לחיי חמות ולוהטות.
"כל עוד זה תלוי בי." השבתי והמשכתי לזרום עם הסיטואציה, גם אם היא גרמה לי לחלום בהקיץ עליי ועל מתיאו, כזוג נשוי עם ילדים.
ליבי הלך לדפוק בחוזקה לנוכח הפנטזיה. מתיאו נשק לשפתיי. "הילדה שלי תישאר צמודה אליי, בלי בנים. תצטרכי להתרגל לזה בייב." הוא אמר וגלגלתי את עיניי.
מתיאו לפעמים יכול להיות אידיוט יותר מהאבות שלנו. "הילדה שלנו תתנשק, תבלה עם בנים ואפילו תקיים יחסי מין. תצטרך להתרגל לזה בייב." אמרתי בחזרה עם חיוך ערמומי על פניי, וניסיתי להסתיר את העובדה שליבי הולם בפראות עקב השימוש במילה "שלנו".
מתיאו חייך חיוך זדוני וליקק את שפתיו, בעודו רוכן אליי. "הילדה שלנו," הוא החל לומר בנימה ערמומית. "בהחלט תהיה הילדה הכי יפה עלי אדמות וזה יקשה עליי בטירוף." הוא השלים את דבריו והתרחק ממני לאחר שהמוזיקה המבשרת על תחילת הטקס הושמעה.
לא הספקתי להגיב, מכיוון שהטקס התחיל. עדיין הייתי המומה מדבריו.
בזמן בזה קיארה וליילה חזרו אלינו במהירות, וקיארה התיישבה במקום ביני לבין כריס. היא נשקה לשפתיו והוא ניגב את הדמעות שזלגו מעיניה בלי הפסקה.
לאחר רגע, מתיאו קם והלך אל קיארה, כשהוא אוחז בראשה ולוחש משהו באוזנה.
היא הנהנה והוא בתגובה נישק את קודקוד ראשה, כמו שנהג לעשות כשהם היו עוד ילדים קטנים.

הוא חזר לשבת לידי. בזריזות הסטתי את ראשי אחורנית אל עבר סופיה שנכנסה לתוך האולם בשמלת הכלה שלה. קאי הלך לצידה בזמן שהיא שילבה את זרועה בזרועו, והם התקדמנו לעברנו.
סופיה מהממת בשמלה הלבנה שבחרה, וקאי הסתכל על הילדה שלו בגאווה והערצה. הדחקתי את המחשבות על השיחה המוזרה שלי ושל מתיאו, והתרכזתי בסופיה היפהפייה.
קאי התקדם איתה עד אל ברנדון, בעלה לעתיד, שם הוא הושיט את ידה אל ידו של ברנדון. הוא נישק את כף ידה והכומר התחיל בטקס.
מספר דקות לאחר מכן, הם אמרו את הנדרים שגרמו לקיארה לבכות עוד יותר, וגרמו למתיאו לבקש מכריס שירגיע את אחותו.
"אתה יכול לנשק את הכלה." הכומר אמר לברנדון שמיד נישק את שפתיה של סופיה בנשיקה עדינה ורכה. כשהם סיימו במהירות קמנו כולנו כדי לברך אותם לרגל הנישואים.
סופיה היא הילדה הגדולה של הבית. מי שלא מכיר אותה מקרוב, לא יכול היה לחשוב לרגע שהיא מאומצת. אני אוהבת אותה מאוד ושמחה שהיא התחתנה עם בכיר ליבה.
קאי וליילה חיבקו את סופיה ולאחר מכן, הוריי חיבקו אותה. כשהתפנתה מתיאו ניגש אליה וחיבק אותה חיבוק חם ואוהב. "אני גאה בך, אחותי. אני אוהב אותך מאוד." הוא אמר לה ונישק את ראשה.
לאחר מכן הוא שחרר אותה לקיארה שהתנפלה עליה בחיבוק נוסף.
מתיאו כרך את ידיו סביב מותניי והצמיד אותי אליו. הוא לא היה צריך לומר דבר, הוא דיבר רק בעזרת עיניו, וידעתי שהוא חושב בדיוק על מה שאני חושבת.
על העתיד שצפוי לנו.

⭒  ⭒  ⭒

החתונה הגיעה לסיומה, לאחר שעות רבות של ריקודים רבים ומסיבה גדולה. הלילה חזרתי עם מתיאו ומשפחתו, ובדיוק החלפתי בגדים לאחר מקלחת, לחולצה גדולה של מתיאו ותחתוני בוקסר שגם שייכים לו.
נשכבתי על המיטה לידו. הנחתי את ראשי על חזהו והתחלתי ללטף עם אצבעותיי את הקוביות השריריות שלו. "על מה אתה חושב?" שאלתי אותו לאחר שהוא התחיל לשחק בשיערי מבלי לומר דבר.
הרגשתי את ליבו פועם תחת אוזני. "סתם, על העתיד." הוא השיב מבלי לעזוב את שיערי. "על העתיד?" שאלתי בחיוך שלא יכולתי להסתיר.
כל החתונה חשבתי על העתיד איתו. אנחנו עוד צעירים, אין ספק. אני לא מתכוונת להתחתן עכשיו, אבל מתיאו הוא האחד שכן ארצה להתחתן איתו בשלב מאוחר יותר בחיי.
"כן, אבל בואי נתרכז בהווה." הוא ביקש והנהנתי, נושקת על חזהו החשוף. "אני אוהב אותך את יודעת את זה?" הוא הניח את ידו תחת סנטרי והרים את פניי אליו. "אוהב אותך מאוד, היילי." הוא הוסיף ורכן אל שפתיי.
"אני אוהבת אותך יותר, מתיאו." אמרתי בחזרה מבלי לחזור אל השיחה המקורית, העתיד. שנינו עוד צעירים ועוד יש לנו עוד הרבה מה לחוות יחד.
כמו שאמר, נתרכז בהווה.
מתיאו הצמיד את שפתיו לשלי, כשהוא סוחף אותי בנשיקה עוצמתית ומלאה ברגש. הוא התנתק משפתיי לאחר רגע. "היילי שלי," הוא לחש וגרם לי לחייך חיוך רחב בגודלו. הוא הסתכל עליי בעיניו התכולות והממכרות שאני כל כך אוהבת.
התכול הטהור ויפהפה. "אני שמח שנכנסת אל תוך חיי." הוא אמר וליטף את פניי. "תמיד הייתי שם, רק היית צריך להסתכל." השבתי, גוררת ממנו גיחוך.
"אין ספק, אבל העיקר שאת שלי עכשיו." ענה והסתער על שפתיי בתשוקה.
החזרתי לו בנשיקה סוערת ופראית.

בסופו של דבר, זה לא באמת משנה אם הוא היה צריך לשים לב לכך קודם או לא. העיקר שהוא שלי עכשיו ושום דבר לא ישנה את זה.

_____

פרק הבא- אפילוג 🤍