רגשות לא בוחרים

פרק 10

היילי

בצהריים למחרת התארגנתי לקראת אימון בחדר כושר, שקאי קנה לפני כשלוש שנים והפך אותו לחדר כושר הכי מוצלח בניו-יורק. יש בו הכל מהכל.
הוא נתן לקיארה לנהל אותו, עקב אהבתה לספורט, ואני כמותה, מוצאת את עצמי הרבה בחדר כושר הזה.
היא סיפרה לי שמתיאו לא בבית, לכן היא ניצלה את ההזדמנות כדי לחמוק ולצאת עם כריס.
זאת הסיבה שכרגע אני הולכת לשם לבד, למרות שבדרך כלל קיארה מצטרפת אליי, ואנחנו הולכות לשיעורי פילאטיס יחד.
הפעם אני מתכוונת ללכת לרוץ קצת, כדי לשחרר את המחשבות שלי. להתנתק מהעולם לכמה שעות, לפני העבודה בלילה.
הייתי בהלם מוחלט כאשר מתיאו הסכים לעבוד בבר שאני עובדת בו. אני מנסה לחשוב מה הקשר, מה- למה? מה הוא מנסה להשיג בכך?
עד עכשיו אין לי תשובה. בכל מקרה, שיעשה מה שהוא רוצה, כל עוד הוא לא מערב אותי בשטויות שלו.
התארגנתי ויצאתי, לוקחת את הרכב של אמי, נוסעת היישר אל חדר הכושר. חניתי בחניה צמוד לכניסה, שלפתי מתוך הרכב אוזניות, טלפון, בקבוק מים ומגבת קטנה.
עברתי דרך הקבלה, מהנהנת לברכת שלום אל עבר העובדת בקבלה. "שלום, מיס קלפינו." היא בירכה אותי חזרה, פותחת בשבילי את המעבר לתוך חדר הכושר.
כולם כאן יודעים מי אני, מי זאת קיארה ומי זה רפאל. גם רפאל עצמו, מגיע לכאן המון כדי להתאמן.
בתור הילדים של קאי, ואני בתור הילדה של ג'יימס.
"אמרתי לך כבר," עברתי את הגלגלת בחיוך. "תקראי לי היילי." הוספתי והעובדת הנהנה.
פניתי ימינה והתחלתי לרדת גרם מדרגות קטן, מגיעה לתוך חדר הכושר. קאי דאג לטפח אותו ולהגדיל אותו, כדי שיענה לכל צרכי המתאמנים פה.
ניגשתי אל ההליכונים הרבים שעמדו בשלוש שורות, אחד אחרי השני, ועליתי על אחד מהם. הנחתי את הבקבוק שלי בצד ליד המגבת והטלפון, דחפתי את האוזניות באוזניי, הפעלתי מוזיקה והתחלתי לרוץ.
לאחר כארבעים וחמש דקות של ריצה, עצרתי לאט את ההליכון, מורידה את המהירות ומתחילה ללכת כדי להוריד דופק.
ירדתי מההליכון ולגמתי מהבקבוק שהבאתי. ניגבתי את הזיעה במגבת וליפפתי אותה סביב צווארי, ממשיכה לנגב את פניי.
המשכתי לשתות והתקדמתי למרכז חדר הכושר, כדי לגשת אל מתקני הכוח. עברתי ליד חדר אימונים עם קירות זכוכית, שניתן היה לראות מה קורה בפנים, אך בתוך החדר הזה ניתן היה להוריד וילונות ולחסום את שדה הראייה.
עיניי נתפסו על גבר שהחזיק במקל מעץ, והתאמן איתו בלחימה. הוא עמד עם גבו אליי, בטרנינג שחור וחולצה שחורה קצרה וצמודה, שהבליטה את שריריו.
הוא זז עם המקל בתנועות כל כך חינניות, שהרגיש טבעי לגמרי. רק גבר אחד יכול להתנהל ככה, כאילו האומנויות הלחימה הן חלק ממנו, חלק מגופו.
ברגע שהוא הסתובב אליי עם פניו, לא הופתעתי לראות את מתיאו. לא יכולתי להסיט את עיניי, למרות שממש לא רציתי שיתפוס אותי בוהה בו.
זה הדבר האחרון שאני צריכה. הוא לא יפסיק להציק לי היום בלילה, כאשר נעבוד יחד בפעם הראשונה. לא ידעתי אם אני מתרגשת לקראת הלילה, או לא.