רגשות לא בוחרים

פרק 22

מתיאו

כחכחתי בגרוני ומיהרתי להתניע את הרכב ולצאת לדרך. אני כבר לא מבין מה קורה לי. כמעט נישקתי את היילי. לעזאזל, פעם אחרונה שזה קרה זה נגמר מאוד לא טוב.
אני לא יכול שידור חוזר, אסור לי להפר את ההסכם בינינו. אמרנו שניהיה ידידים, בלי רגש, בלי רומנטיקה, בלי שום דבר מעבר. אסור לי לפשל כאן.
הגברתי את עוצמת המוזיקה כי המחשבות אכלו אותי. רציתי להשתיק את כל מחשבותיי ולהתרכז בדבר אחר. מדי פעם הגנבתי מבטים להיילי שישבה בשקט, והביטה על הנוף דרך החלון. שנינו לא דיברנו על מה שכמעט קרה וטוב שכך.
"על איזה עוגה החלטת בסוף?" שאלתי את היילי כדי להפיג את המתח שנוצר. "עוגת שוקולד וסוכריות. דן וג'יין אוהבים שוקולד בעיקר." היא הפנתה את ראשה לעברי וענתה.
הנהנתי והמשכתי לנסוע, מגיע לרחוב שלי תוך מספר דקות. נכנסתי באיטיות דרך שביל הגישה אל הבית שלי. היילי ביקשה שנעשה את זה אצלי, כי ג'יימס- אביה, נמצא כרגע בבית ולא היינו יכולים לתפקד כמו שצריך, בעיקר אני, בגלל הפיקוח שלו.
בחודש האחרון כל פעם שמצאתי את עצמי אצלם בבית, ג'יימס דאג להופיע. ואם כמה שאני אוהב אותו, אני לא יכול להתרכז כשהוא נושף לי בעורף.
חניתי את הרכב ויצאתי החוצה, לוקח את השקיות של היילי. נכנסנו לתוך הבית ואמי בירכה אותה לשלום. "תשתדל לא לשרוף את המטבח שלי," היא פנתה אליי רגע לפני שעלתה לקומה העליונה. גיחכתי בזמן שהיילי ואני התמקמנו במטבח.
אמי עוד זוכרת לי סיטואציה שקרתה לפני כמה שנים. אני בשלן גרוע, מאוד גרוע. כשהייתי בן שש- עשרה, ניסיתי לבשל לי, לקיארה, רפאל ואלה ארוחת ערב, כי ההורים שלנו יצאו לדייט, וכמעט שרפתי את המטבח.
קיארה נחלצה לעזרתי, אך בסופו של דבר מצאנו את עצמנו מזמינים פיצות. אמא התעקשה לפני שיצאה לבשל לנו, אך אני התעקשתי שלא. לא רציתי להטריח אותה, לכן אמרתי לה שנסתדר.
טעיתי וכך כמעט שרפתי את המטבח בבית.

היילי פיזרה את כל המצרכים שקנתה על השיש ופתחה את הנייד שלה, מתסכלת על המתכון שצולם כתמונה בטלפון שלה. "נתחיל?" שאלה והנהנתי.
אין לי מושג איך להכין עוגה, לכן נגררתי אחר ההוראות של היילי וההסברים שלה. כל מה שאמרה לי לעשות, עשיתי בלי להתנגד.
תוך כמה דקות כל המטבח היה מלוכלך בקמח, מכיוון ששפכתי אותו לכל עבר בטעות. הרמתי את שקית הקמח ויישרתי אותה, טופח עליה בלי לשים לב.
"מתיאו, אתה מלכלך אותי." היילי מלמלה בזמן שבטעות שוב גרמתי לשלל של קמח לעוף על פניה, כיוון שבאותו הרגע היא התכופפה.
"פאק, מצטער." התנצלתי וניסיתי שלא לצחוק. החנקתי את חיוכי ומיהרתי להניח את השקית בצד לפני שאעשה עוד נזק.
היילי ניקתה את הקמח מפניה ואיימה להרוג אותי בעיניה הירוקות והיפות. "אל תצחק." היא ביקשה, אך היה לי מאוד קשה להחניק את צחוקי.
רגע אחרי פרצתי בצחוק מתגלגל, כי כבר לא יכולתי לשלוט על עצמי. היילי דחפה מרפק לצלעותיי, והנפתי את ידי כדי לגרום לה להתרחק. "חכי," מלמלתי מבעד לצחוק שלא פסק.
היא נשכה את שפתה בכעס ושלחה את אגרופיה לעברי. התחלתי לתפוס במפרקי ידיה, לפני שהצליחה להחטיף לי מכות. "תיזהרי," הזהרתי אותה כי הבנתי מה עובר בראש הערמומי שלה.
היא רוצה ללכלך אותי בקמח כנקמה.
דחפתי אותה עד שאגנה התנגש בשיש. "תראה מה עשית לי, אל תגיד לי להיזהר." היא רטנה בכעס. נשכתי את שפתי כדי להפסיק לצחוק.
היילי הייתה מלוכלת בקמח בגללי. "זה היה בטעות." אמרתי כדי שהיא תירגע. היא גלגלה את עיניה וניסתה להשתחרר מאחיזתי, אך הידקתי את אחיזת ידיי בידיה.
"ברור," היא מלמלה בציניות ומשכה את ידיה אליה, אך בגלל שאחזתי בהן בחוזקה, היא משכה גם אותי וכתוצאה מכך, נצמדתי אליה.
שוב הלכתי לאיבוד בתוך עיניה הירוקות והיפות. בזמן האחרון אני לא יכול להפסיק להסתכל לתוך עיניה, לפעמים אני מחפש לטבוע בתוך השדה הירקרק שבעיניה.
היילי הפסיקה לנסות להשתחרר מאחיזתי, ושמטה את ידיה מטה. אני חושב שהזמן עצר מלכת, אני חושב שהפסקתי לנשום. היא לא הסיטה את עיניה מעיניי.
ליבי התחיל לפעום, בום, בום, בום. אני מתחיל להשתגע. בלעתי את רוקי בזמן שעיניי נדדו אל שפתיה הפשוקות.
זין, זין, זין. המוח שלי מאבד את זה, מאבד את זה לחלוטין.
יש לכם הסכם, תעמוד בו לעזאזל.
אני כל כך קרוב לנשק אותה שזה שורף לי את המוח.