קמרון (2)-

873 24 5
                                    

התעוררתי מתנועת גוף לצידי. שפשפתי את עיני הבוערות והסתכלתי הצידה, עוד ברונטית. עוד אחת מהאוסף המפואר שלי. עוד אחת שלא תחזור למיטה הזו לעולם. כי ככה זה אצלי. פעם אחת, בלי התחייבות, בלי אהבה. אני לא מאמין באהבה. אני יודע שאני לא תמים, אבל אם זה משפר משהו, אני הגון. אני מודיע להן לפני שאני פותח את רוכסן השמלה שלהן ומעניק להן את הלילה הקסום בחייהן. אני מעדכן אותן שזו פעם אחת ויחידה, כזו שלא תחזור. חלק חושבות שהן יצליחו לשנות אותי, שהן יהיו האחת שתצליח לרסן את קמרון קופר ולגרום לו להתמסד. לפעמים כואב לי לשבור להן את הלב, ולפעמים לא. יש אנשים שטוענים שמי שמשחק באש נכווה. אולי הם צודקים. ואולי הם לא. אני מאז ומעולם אהבתי לשחק באש. בעוד שאנשים אחרים פחדו מהשלכותיה, אני דאגתי להוכיח לכולם שמי שמסוגל מספיק, לא ייכווה גם אם ישחק באש לשארית חייו. הסוד תמיד היה להיות השולט. דאגתי להיות השולט מול כל אש שניצבתי לפניה. ידעתי לבצע מהלכים ולהפוך את האש למובלת, כאשר אני המוביל. גרמתי לאין-ספור עיניים להיפער, לאלפי ראשים להסתובב ולרבבות לסתות להישמט, אולי ככה זה כשקוראים לך קמרון קופר. הרבה אנשים עלולים לחשוב שאני מתנשא, וייתכן כי הם צודקים. הדבר היחיד שאי אפשר לומר עליי, הוא שאין לי כבוד. מכל חוויה שחוויתי או אפילו ראיתי, השכלתי ורכשתי כלים ועקרונות. צברתי שלושה חוקים בחיים - לכבד נשים, לא לדפוק מישהי שקשורה או אפילו הייתה קשורה לחבר והכלל האחרון והחשוב לא פחות, אם לא יותר, לא להתאהב. כיסיתי בשמיכה את שדיה העגולים של הברונטית ששכבה לצידי. אלו שדיים יפים, אני מוכרח להודות, אך אין צורך בהסחות דעת היום. למרות ההנגאובר המטורף שתקף אותי ללא רחמים, קמתי מהמיטה. שטפתי את פניי, צחצחתי שיניים ולבשתי את החליפה שנתפרה במיוחד עבורי. נשמעו מים מרשרשים וצעדי עקבים שהעידו על כך שהברונטית התעוררה. ירדתי לקומה התחתונה והכנתי שתי כוסות קפה, אחת לי ואחת לברונטית שאני חייב להיזכר בשמה. צעדי העקבים נשמעו במדרגות. הברונטית הופיעה בתחתית גרם המדרגות לבושה בתחתוני תחרה בלבד, מזל שאת העקבים היא זכרה לשים . היא התקרבה אליי בצעדים בטוחים, מנשקת את צווארי באיטיות ובחושניות, לפיה היה ניחוח משחת השיניים שלי. הלכתי שני צעדים לאחור, זה לא מה שסוכם והיא מודעת לזה, אמרתי לה את זה עוד כשמוחה היה נקי מאלכוהול.

"את מוזמנת לקחת בגדים מהארון שמיועד לביקורים של אחותי, הוא נמצא בקומה השנייה, החדר הראשון משמאל ולרדת לשתות קפה איתי." הבטתי בשעוני והוספתי "אני צריך לצאת בעוד שעה." יכולתי לראות את האכזבה בפניה. למזלי, היא לא התכוונה להילחם, לצרוח או לכעוס ולהתפרץ כמו משוגעת. אגב, היו לי כמה משוגעות כאלה. אבל כנראה שהברונטית הזו מבינה שגם היא וגם השדיים העגולים היפים שלה לא יגרמו לקמרון קופר ההולל להתמסד. היא הנהנה במבוכה ועלתה במדרגות . כעבור רבע שעה היא חזרה לבושה. תודה לאל.

"תודה," היא אמרה בחיוך נבוך ומשכה את כוס הקפה החדשה שהכנתי עבורה . אני אולי מניאק אבל עם כבוד. "דרך אגב, קוראים לי ג'ו. אתה קם, נכון?"

נפילה כואבתWhere stories live. Discover now