הוא הלך. והחליף אותו שטר של מאה דולר. אכזבה מילאה את ליבי וזה הפחיד אותי כהוגן. ניסיתי לשרת את כל הלקוחות כראוי, ניסיתי להתאפס אבל לא יכולתי. פחדתי. פחדתי ממה שהרגשתי. ממה שאני מרגישה. אני לא מוכנה לעבור את זה שוב . שלוש שנים שלא הדליקו אותי ככה , שלוש שנים שלא גרמו לי להתחרפן ככה . אני לא יכולה להרשות לעצמי את זה . להתאהב זו חולשה. מבט קטן בעיניו הכחולות , בפניו השזופות, בלסתו המסותת והבנתי שאני בבעיה. הוא לבש חולצת טי שחורה, היא נצמדה לבטנו השטוחה וחזהו המוצק. רציתי לקרוע אותה ולעבור בלשוני על כל מה שיש מתחת. רציתי להיות החולצה הזאת, ושנאתי את זה . אם להיות כנה, אני חושבת שהשם חולצת טי לא מתאים לחולצה שהוא לבש, עדיף לקרוא לה משמידת תחתונים. כן, משמידת תחתונים בהחלט הולם אותה. אני צריכה סקס חסר משמעות, לעזאזל.
"היי בובי, אני יוצאת להפסקה." צעקתי לו מעל ערימת הכוסות.
"לכי על זה ברוק, אני מסתדר פה," הוא השיב ומילא את הכוס של בחורה בלונדינית ששמה עליו עין מהרגע שנכנסה לפאב. רצתי לחדר הצוות , נכנסתי לאחד מתאי השירותים וסגרתי אחריי את הדלת. סגרתי את מכסה האסלה והתיישבתי, הטיתי את ראשי לאחור וניסיתי לנשום . פחדתי לחטוף עוד התקף חרדה , אני במקום אחר עכשיו , אני לא יכולה להרוס את זה . יצאתי ושטפתי פנים. הבטתי בדמות שנגלתה אליי מהמראה והבטחתי לה שזה לא יקרה, הבטחתי לי שזה לא יקרה. אני לא אעשה לנו את זה שוב. אני חייבת לשמור על השגרה שלי, אני נמצאת פה במטרה לחיות , לבלות, אני לא יכולה לחזור על אותה טעות עוד הפעם. רק טיפשים חוזרים על טעויות פעמיים, ולהתאהב זו טעות, טעות שאם אחזור עליה אהפוך לטיפשה. אני לא רוצה להיות טיפשה . עברתי שלוש שנים מייסרות , שלוש שנים שכלום טוב לא קרה בהן . בכיתי מספיק בשביל לדעת שאסור לי לבכות ככה שוב , להתפרק ככה שוב. עטיתי על עצמי חיוך, לא בשביל אחרים, בשבילי, בשביל שהוא יחדור לתוך הלב השבור שלי ויעשה שם משהו. אני לא יודעת בדיוק מה, רק שירפא אותו, שיאחה את השברים שכנראה כבר מזמן אי אפשר לאחות. יצאתי מחדר הצוות לדלפק עם חיוך דבילי מרוח לי על הפנים, חיוך שעדיין לא חדר לליבי, והמשכתי לשרת לקוחות.
הערב נגמר יחסית רגוע, הצלחתי להתאפס על עצמי ואני ואלכס חזרנו הביתה.
"מה היה לך עם הגבר החתיך ההוא בפינה?" היא שאלה כשהגענו הביתה. אלוהים, הכלבה הזאת פשוט לא מפספסת כלום, זה לא ייאמן.
"כלום, רצה ויסקי מזגתי לו ויסקי. זה התפקיד שלי, לא?" מיהרתי לגונן על עצמי. רגע, למה אני מגוננת על עצמי? אני לא צריכה להתגונן. פאק. אלכס חייכה כמי שתפסה אותי על חם.
"התפקיד שלך הוא למזוג וויסקי, לא להתלהב מעיניים כחולות וחולצה מסנוורת." היא הרימה גבה משועשעת. חוצפנית. אני מתכוונת להחזיר מלחמה.
YOU ARE READING
נפילה כואבת
Storie d'amore*הכתיבה משתפרת מאוד עם הפרקים. ברוק אוונס. בת 28. לב שבור. לא מאמינה באהבה. קמרון קופר. בן 29. מיליארדר. פלייבוי רציני. לא מאמין באהבה. לברוק אוונס יש חוק אחד, בלי גברים, הם יצורים בוגדניים שאין לסמוך עליהם. כשהיא פוגשת את המיליארדר קמרון קופר, ה...
