נפילה כואבת

ספוילר ❤️

בנות אהובות שלי, הפרק הבא הולך להיות מ-ט-ו-ר-ף. ביומיים האחרונים התקדמתי בכתיבה בצורה משמעותית ואני מקווה שהוא יעלה בקרוב. ועד אז, דאגתי לספוילר קטן 🤭
____

השאלות החודרניות ממשיכות להגיע בקצב מסחרר מאזורים שונים, ובכולן יש מוטיב חוזר- בכולן יש נימת האשמה כלפיי. בטח, כי תמונות שלו ושל הברונטיות הזולות שישבו עליו לא מרוחות בכל מקום ברשת. אני היחידה שהייתה במרכז העניינים, ואני היחידה שצריכה לשאת בתוצאות. הברכיים שלי נחלשות, הלב שלי מתחיל לדהור והכול סביבי מסתחרר. נקודות שחורות מופיעות בשדה ראייתי ואני מנסה להיאבק בהן נואשות. אני לא יכולה. אני לא יכולה להתעלף. לא כשאני לגמרי לבד מולם. לעזאזל קמרון, איפה אתה? הרעשים החיצוניים מתגמדים בהדרגתיות עד כדי כך שאני כמעט ולא שומעת אותם והפאניקה בתוכי מתגברת. אני מרגישה שאני נופלת, אבל הכאב של הנפילה לא מגיע אליי. אני מרגישה ידיים חזקות שעוטפות אותי. אולי הוא הגיע? התחושה שאני מוגנת משתלטת עליי, ואני מרשה לעצמי לעצום את עיניי ולהיכנע לאפלה.