"לך לעזאזל," אמרתי ובאתי לטרוק את הדלת בפניו של השטן היפה והמעצבן ביותר על פני האדמות. אבל לצערי הרב, הוא הקדים אותי ושלח את רגלו לעצור את הדלת. נאנחתי בייאוש.
"אמנם לא לעזאזל, אבל כן למלדיבים. תארזי מזוודה. אנחנו טסים בייבי," הוא השיב בחיוך המעצבן שלו, זה עם הגומה הסקסית בצד ימין שגורם לי לרייר. זה שאומר שהוא ישיג את כל מה שהוא רוצה, לא משנה מי או מה עומדים בדרכו. אוי נו, שילך להזדיין.
גיחכתי במרירות. "אה, כן? אתה חושב שאחרי שוויתרת עליי שוב אני אטוס איתך למלדיבים?"
הוא הנהן, פתח את הדלת -למרות התנגדותי הנחרצת- והתיישב בנוחות על הספה בסלון. לא ייאמן. איזה חצוף. לפני קצת יותר משעה הוא נפרד ממני והבהיר לי שהוא רוצה להתרחק ממני, ועכשיו הוא בא לכאן, לבית שלי, דורש ממני לארוז מזוודה ולטוס איתו למלדיבים? הוא החליק על השכל? הבטתי בו. הוא ישב עם רגליים פתוחות לרווחה בחליפת העסקים שלו והביט בשעונו לרגע לפני שמבטו שב ועלה אל פניי.
"נו, את אורזת? אנחנו מאחרים לטיסה," הוא אמר בקולו העמוק, זה שעושה לי דברים מוזרים בגוף. דברים שאני נחושה לגמרי להתעלם מהם עכשיו. שום אידיוט לא ישפיל אותי או יחליט עבורי, לא משנה כמה נפוח הארנק שלו או כמה החיוך שלו סקסי. ושובה, ומטריף, ומחרמן, הוסיפה תת ההכרה שלי. שתלך להזדיין גם היא.
"תספר לי מה לקחת, ובבקשה תביא לי גם. יש לי תחושה שזה חומר טוב," עניתי, דואגת לשזור לקולי תערובת של עוקצנות וזלזול. "כי אם אתה חושב שאני אבוא איתך למלדיבים, אתה בהזיות קשות בוס."
החיוך נמוג מפניו. ומבט מפחיד תפס את מקומו. "טעיתי. ולקחה לי פחות משעה להתחרט על זה. חשבתי שאת לא מוגנת איתי פה, אז פשוט בחרתי להרחיק אותך ממני. כדי לשמור עלייך. כי לעזאזל, את בין הדברים היקרים שיש לי. ואם זה אומר שאני צריך לוותר עלייך בשביל לשמור עלייך, אני אעשה את זה."
תודי שזה היה מרגש קצת, לדעת שלמישהו אכפת ממך, ציינה תת ההכרה שלי. מיהרתי לנפנף אותה.
"אז מה לעזאזל אתה עושה פה?" שאלתי. אם הוא עד כדי כך נחוש להרחיק אותי, למה הוא כאן? למה הוא רוצה שנטוס לפאקינג מלדיבים?
"כמו שאמרתי," הוא רכן קדימה, ועיניו הכחולות ננעצו בעיניי. "חשבתי שאת לא מוגנת איתי פה. ואז הגעתי למסקנה- אנחנו לא חייבים להיות פה. אנחנו נטוס לחופשה קצרה, עד שיאבטחו את הבית שלי שוב. ובזמן שאנחנו ננוח באופן סודי לחלוטין, החוקרים שלי יעשו כל מה שהם יכולים כדי למצוא את הבן זונה." הוא ענה בפשטות והעביר את ידו בשיערו העשיר. התנועה הקלה הזו גרמה למחשבות מגונות לעבור בראשי. פאק. מה לא בסדר איתי? אנחנו מדברים פה על דברים רציניים, וכל מה שעובר לי בראש זה הזין שלו?
YOU ARE READING
נפילה כואבת
Romance*הכתיבה משתפרת מאוד עם הפרקים. ברוק אוונס. בת 28. לב שבור. לא מאמינה באהבה. קמרון קופר. בן 29. מיליארדר. פלייבוי רציני. לא מאמין באהבה. לברוק אוונס יש חוק אחד, בלי גברים, הם יצורים בוגדניים שאין לסמוך עליהם. כשהיא פוגשת את המיליארדר קמרון קופר, ה...