נחתנו בבוסטון. לאחר חיפוש מתיש אחר המזוודות שלנו לקחנו מונית ונסענו לדירה ששכרנו מראש. הדירה נראתה טוב יותר מבתמונות. האמת היא שגם אם היא הייתה נראית מזוויעה, היינו נשארות, לפחות עד שנמצא עבודה. מול דלת הדירה נמצא הסלון, מוצבת ספה נחמדה, שולחן קטן וטלוויזיה גדולה. בהמשך נמצאת המרפסת. על רצפת המרפסת הונח דשא סינטטי ובמרכזו ניצבו שולחן עגול מזכוכית ושני כיסאות. מימין לדלת הדירה נמצא המטבח. אמנם המטבח קטן אך הוא כולל את כל מה שאנחנו צריכות. יש דלפק קטן וכיסאות בר. מעל השיש הלבן, על הקירות , תלויים ארונות מטבח מעוצבים. במסדרון יש שני חדרים מרווחים וכל אחד מהם כולל מיטה, ארון, שולחן, שידה עם מראה וחדר שירותים-אמבטיה . נשמעה דפיקה בדלת. הדברים שהזמנו מהסופר וחבילות נוספות לציוד הבית הגיעו. אני ואלכס התחלנו לפרוק את הציוד שלנו וכעבור שלוש שעות, הבית היה נקי ומאורגן. הבטן שלי זעקה לאוכל .
"אלכס אני גוועת והיום אני לא מוכנה לסבול את החביתה השרופה שלך. אנחנו יוצאות לאכול."
"כלבה" יכולתי לשמוע את החיוך בקולה. "האמת שגם לי לא יזיק לאכול אוכל טעים. תחפשי מסעדה, תוך עשר דקות אני מוכנה."
"ראיתי בדרך לפה פיצרייה, מתחשק לך פיצה?"
" כן, כל דבר שישתיק את הבטן המקרקרת שלי." היא השיבה ואני צחקקתי.
נכנסתי לחדר להתארגן. לבשתי טופ קטנטן וג'ינס. אספתי את שערי החום ושמתי מעט מסקרה שהדגישה את עיני הירוקות. משחתי את שפתיי בגלוס אדום, שמתי סומק על לחיי ונעלתי סניקרס לבנות.
"את מוכנה?" צעקתי לאלכס מחדרי בעודי מחפשת את התיק השחור שלי.
" כמעט. רק נועלת נעליים." היא ענתה.
כעבור שתי דקות היינו בחוץ. החלטנו ללכת ברגל כי הפיצרייה קרובה ומזג האוויר טוב. הפיצרייה לא הייתה עמוסה והאווירה הייתה נעימה. ביקשנו מהמלצר שני בקבוקי מים ומגש פיצה עם אקסטרה גבינה ופטריות. הפיצה הייתה מעדן, אנחנו ללא ספק נחזור לפה שוב. בדרכנו חזרה הביתה, נתקלנו במודעת דרושים. כתוב כי יש צורך בברמניות אנרגטיות לפאב חדש שנפתח באזור. חייכתי לאלכס והיא חייכה אליי. אנחנו יודעות לדבר בלי מילים.
"את יודעת שאת מאוד אנרגטית אחותי. נכון?" היא אמרה בחיוך שובב.
"בהחלט. גם את מאוד אנרגטית. את מודעת לזה?"
"כמובן" היא השיבה." אז למה שלא נלך לפאב הזה ונראה להם עד כמה אנרגטיות אנחנו?" היא שאלה בעוד חיוך ענק מרוח על פניה .
"אין שום סיבה שלא נלך." עניתי בחיוך גדול והזמנתי מונית . באתי לבוסטון בשביל לשנות אווירה , להפוך את ברוק הדיכאונית לכזאת עם קצת שמחת חיים, זאת חתיכת משימה אבל אני מקווה שאעמוד בה בגבורה. עם זאת , אני עדייו זקוקה לעבודה כברמנית משום שהרעש שבתוכי עדיין לא הפסיק.
YOU ARE READING
נפילה כואבת
Romans*הכתיבה משתפרת מאוד עם הפרקים. ברוק אוונס. בת 28. לב שבור. לא מאמינה באהבה. קמרון קופר. בן 29. מיליארדר. פלייבוי רציני. לא מאמין באהבה. לברוק אוונס יש חוק אחד, בלי גברים, הם יצורים בוגדניים שאין לסמוך עליהם. כשהיא פוגשת את המיליארדר קמרון קופר, ה...
