נפילה כואבת

ברוק (17) חלק א'-

אהובות שלי!
הייתי בתקופת מבחנים באוניברסיטה ובגלל זה הרבה זמן לא העליתי פרק):
מקווה שעכשיו אעלה בתדירות גבוהה יותר ושתהנו מהפרק של היום. הפרק של היום מתרכז בעיקר בנקודת מבט של ברוק. וחכו להמשך כי יהיה בלאגן🤭
~~

כמה שעות קודם לכן:

אני עומדת מחוץ לבית המלון וממתינה לקול שיגיע לאסוף אותי לדייט המיוחל. אני משלבת את ידיי על גופי, מנסה להימנע מהרוח הקרה של פריז שגורמת לי לרעוד. ידעתי שהייתי צריכה לקחת מעיל. אבל בגלל כל הסצנה שקמרון עשה, פשוט שכחתי. אני נזכרת בדרך שהאצבעות שלו ריחפו על עורי בזמן שהוא ניסה לסגור את רוכסן השמלה שלי ומרגישה חמימות באותו אזור. שאר הגוף שלי עדיין רועד. אבל במקום שהוא נגע מקודם, אני מרגישה שנעים לי. אני שונאת את ההשפעה שיש לו עליי. ובו זמנית, אני אוהבת אותה. הפרצוף הכועס והקנאי שלו כשאמרתי לו שאני יוצאת עם קול פשוט מטריף אותי. זה לא שיש לו למה לכעוס, נכון? זה לא דייט אמיתי. אני עושה את זה בגללו. אני עושה את זה בשבילו. למה הוא מסרב להבין את זה? אבל רגע, למה אני עושה את זה בשבילו? למה אני ממשיכה לדאוג לו אחרי שהוא פגע בי? למה זה חשוב לי? הרהרתי בזה למשך כמה רגעים. התשובה היחידה שעולה לי היא שזאת המחויבות שלי בתור עובדת של החברה, זאת העבודה שלי, אני לא יכולה לשבת בצד ולתת לקול להוציא שם רע לחברה. תביעת ענק תעשה נזק עצום לחברה גם מבחינה כספית וגם מבחינה תדמיתית ותגרום לי לעבוד קשה הרבה יותר. תמשיכי לשקר לעצמך, לחשה תת ההכרה שלי. מיהרתי להשתיק אותה. זאת בוודאי הסיבה. זאת חייבת להיות הסיבה. וזאת סיבה מקצועית בלבד. הוא צריך להודות לי. לא לכעוס עליי. אני עושה את הדבר הנכון. אז למה אני מרגישה כאילו אני בוגדת בו? למה אני מרגישה שאני עושה את הדבר השגוי? למה הרגליים שלי פשוט רוצות לרוץ לחדר שלנו ולומר לו שקול לא מעניין אותי בכלל? למה כואב לי כשאני יודעת שהוא כועס ומאוכזב? אני יודעת למה. כי אני טיפשה. כי אני חסרת עמוד שדרה. הוא פגע בי. הוא האשים אותי במשהו שלא הייתי אשמה בו כלל. הוא בחר לזרוק אותי ביום ההולדת שלי. ביום הארור הזה. והוא אפילו לא ידע שזה יום ההולדת שלי! כל החקירות שהוא בטח עשה עליי ודווקא את זה הוא שכח? הרוח הקרירה כבר לא הפריעה לי, אלא להיפך. נהיה לי חם והיא רק הרגיעה במעט את העצבים שלי וקיררה את מזג הרוח החם שלי. נשפתי אוויר בתסכול. הוא חייב להיות כזה מעצבן? צפירה של רכב גרמה למחשבות שלי להפסיק לעשות בלאגן אצלי בראש. הסתכלתי אל המקום ממנו נבע הרעש. זאת הייתה מכונית למבורגיני כתומה ומרשימה. והאדם שיצא ממנה הוא לא אחר מאשר קול! הוא סרק את הרחוב וחיפש משהו, אותי כנראה. הייתי נטועה במקומי. לא הצלחתי לזוז. אולי כדאי לברוח? ואז עיניו מצאו אותי והתבייתו עליי. הרגשתי כמו כבשה שהזאב מצא אותה והוא רוצה לטרוף אותה. זה בשביל קמרון. לא. זה בשביל החברה. קול חייך אליי באדיבות ונשען על המכונית הכתומה שלו, לקחתי נשימה עמוקה וניגשתי אליו בצעדים בטוחים. זה בשביל החברה. כן, ברור, מה שתגידי, לחשה תת ההכרה שלי בחוסר אמון. הנדתי בראשי כדי לסלק אותה. יש לי משימה היום, ואני מתכוונת לבצע אותה בהצלחה.