אני. אוהב. אותך.
אני. אוהב. אותך.
אני. אוהב. אותך.
מהי ההגדרה של אהבה? לרצות שלמישהו יהיה טוב. לפעול כדי שלמישהו יהיה טוב. לרצות להיות בחברתו של מישהו. להרגיש את הלב פועם כמו ברכבת הרים בכל פעם שהאדם שאת אוהבת באזור. להרגיש את הלב מתרחב בכל פעם שהוא מחייך אלייך. להיות מוכנה להסיר את המגננות שלך בפניו ולעמוד מולו עירומה. עירומה לא רק מבחינה פיזית. אלא מבחינה נפשית. לתת לו לדעת על כל הפאקים הקטנים שלך. על החולשות שלך. על השריטות והסדקים שבך. לרצות שהוא יעבור על כל פצע וסדק שקיים בלב השבור שלך וינשק אותם. זאת אהבה? או שאולי אהבה היא משהו שלא ניתן להגדיר? משהו אינסופי? משהו שקשה לתאר במילים? איך בכלל שלוש מילים יכולות להכיל רגש כזה עצום? אני. אוהב. אותך. המילים עוברות בראשי שוב ושוב. כמו תקליט שבור. אני. אוהב. אותך. אני לא חושבת שאני יודעת מה זאת אהבה. ועל כן אני לא יכולה להגדיר אותה. אני חושבת שאף פעם לא אהבו אותי. אימא שלי נטשה אותי. אבא שלי נפטר והשאיר אותי לבד בעולם הזה. פול בגד בי וקמרון נטש אותי ברגע שהיה לו קצת קשה. והאבסורד פה? האבסורד פה הוא שהיום זה יום ההולדת שלי. היום הכי קשה בחיים שלי. היום שפול הוכיח לי בו שאין דבר כזה אהבה. היום שפול לימד אותי מה זה להיות לבד. היום שנפלתי בו לתהום שאי אפשר לצאת ממנה. ואז קמרון הגיע. ועם מילים יפות הוא גרם לי להיפתח אליו מחדש, לחייך בכל פעם שראיתי את הגומה הימנית שלו. הוא גרם לי לסמוך עליו אחרי ששכחתי מהי משמעות המילה לסמוך. הוא הפך את החודשים האחרונים שלי לקסומים. ואז, ברגע אחד, שהוא היה בו נסער, הוא בחר להאשים אותי! ראיתי את זה בעיניים שלו. הוא האשים אותי בפציעה של האנשים האלה שמסתבר שבכלל לא נפצעו. כמו שאני מכירה אותו הוא בטח חשב שגזלתי לו זמן חשוב לעבוד ובגלל זה אנשים נפצעו. איך אפשר לוותר על משהו שאתה כל כך אוהב ברגע אחד? אי אפשר. את זה לפחות אני יודעת. והוא בחר לוותר עליי, והוא עשה את זה ביום ההולדת שלי. הוא אפילו לא ידע שהיום יום ההולדת שלי. או שהוא שכח. או שהוא יודע וזה לא מעניין אותו. אני שונאת את יום ההולדת שלי. זה היום שמסמל את היום שמתי בו. היום שברוק מתה מבחינה נפשית. הייתי זומבית מהלכת. בקושי אכלתי. בקושי שתיתי. ובקושי קמתי מהמיטה. חשבתי שאוכל לעשות תיקון השנה עם קמרון. אבל הוא פגע בי גם. הוא פגע בי גם באותו יום ארור ומזורגג. אין מה לשמוח שנולדתי. אני שונאת את זה. אני שונאת את העובדה שאני חיה. אני שונאת את העובדה שאני לבד. אני. אוהב. אותך. המילים חוזרות לראשי כמו בומרנג. תת ההכרה שלי מתעוררת, רוצה לעשות בלגן. בחודשים האחרונים היא הייתה שקטה. היא הייתה שקטה כי הייתי מאושרת. או שלפחות חשבתי כך. אבל עכשיו? עכשיו אני מהורהרת. והיא תנצל את זה כדי לרסק אותי לחתיכות. אבל הפעם? הפעם אני לא בטוחה שיישאר מה להציל. הוא לא אהב אותך. הוא מעולם לא אהב אותך. היית כוס מהלך. רק כלי לסקס. הוא פלייבוי. ידעת את זה מההתחלה ובכל מקרה רצת לזרועותיו כמו מטומטמת. ובמקום לתפוס אותך, הוא הפנה לך את הגב. היא לחשה בראשי. אלוהים אני מתחרפנת. היא צודקת. אבל בבקשה, לעזאזל, תשתיק אותה. את כלי. את משחק. את רק סקס. צנחתי בכיסאי והרמתי את כובע הקפוצ'ון על ראשי. אלוהים, בבקשה שהטיסה הזו תעבור מהר יותר. הפניתי את מבטי אל קמרון. האידיוט עדיין ישב לידי. "אני רוצה שתלך." קבעתי. להפתעתי, הקול שלי לא היה מעורער או לא יציב. אלא להיפך, הוא היה חזק ונחוש. השפה של קמרון התעקלה בעצב. האידיוט עוד מעז להיות עצוב? הוא פתח את פיו כדי למחות. זקפתי גבה בתגובה והוא מיד סגר את פיו. הוא התרומם והתכוון ללכת לרביעייה הנגדית, לא לפני שהוא מלמל "אני מצטער" עלוב.
YOU ARE READING
נפילה כואבת
Romance*הכתיבה משתפרת מאוד עם הפרקים. ברוק אוונס. בת 28. לב שבור. לא מאמינה באהבה. קמרון קופר. בן 29. מיליארדר. פלייבוי רציני. לא מאמין באהבה. לברוק אוונס יש חוק אחד, בלי גברים, הם יצורים בוגדניים שאין לסמוך עליהם. כשהיא פוגשת את המיליארדר קמרון קופר, ה...
