Trust

trust-פרק 22

"את יודעת,את קשורה וזה ממש מפתה לבצע בך את זממי" הוא מסתכל עלי אזוקה לכסא המזדיין באזיקים המזדיינות " זה לא עצר אותך בעבר" אני אומרת בכעס "נכון" הוא קם ומתקדם לעברי לאט,הוא ניצב מולי ומתכופף כדי להיות בגובה העיניים שלי,הוא מחזיק את אחורי ראשי "אני אנצל את זה רק קצת" הוא מדביק את השפתיים שלו לשלי ואני מסרבת לשתף פעולה.. אני מרגישה חיוך מתפשט על שפתיו,במהרה היד שלו עולה במעלה המותן שלי אל השד שלי ולוחצת אותו בתאווה,הפה שלי נפתח,אבל אני ממש לא אשתף פעולה,אני אלחם בזה.אני חייבת. אני מחזיקה ביד שלו ומגרשת אותה עד כמה שזה אפשרי "אני צריך להזמין לך אזיקים קצרות יותר" הוא מסיט את השיער מהצוואר שלי ומנשק את צווארי,הואמתחיל לסמן אותי כשאני מתנגדת "שלא תחשוב על זה אפילו" אני מנסה להתחמק אבל מרחב התמרון שלי קטן ואין לי לאן לזוז "אני יכול להמשיך ככה כל היום ולסמן אותך ברוק,אני אוהב לראות את זה עליך והאחרון כבר דהה ממזמן. שאנשים לא יחשבו שויתרתי עליך" הוא מחייך "ואולי זה משהו שאתה צריך לעשות" הוא מתרחק ופולט צחקוק. הוא מוריד את הגופיה הלבנה שלו ונוגע ביד שלי,אני נאבקת אבל לבסוף עורי נפגש בעורו החם ואפשר להרגיש פעימות לב מואצות "זה למה אני לא יעשה את זה" לרגע אני מובכת ואז אני מחזירה את היד שלי לאחור "זה מרגיש טוב שאת נוגעת בי ברוקלין וגם כשאת מדברת ומקללת אותי ואני לא מצטער על שום דבר,אני לא מצטער על כל שניה לידך,על כל מילה שהוצאת או שאני הוצאתי,כל כל רגע מיוחד-טוב או גרוע. אני לא מתחרט על כלום" הוא מנשק את הלחי שלי בעדינות ולרגע..זה מרגיש טוב "אני רוצה שתחיי כמו מלכה,את תהי המלכה שלי.אבל את לא נותנת לי להיכנס"הוא אומר בתסכול "וזה אף פעם לא ישתנה" אני ממלמלת "אף פעם זאת תקופה ארוכה מאוד ברוקלין"הוא מסתכל עלי ונחישות בעיניו "אני יכול לחכות" אני נאנחת בתסכול.איך אני הולכת להיפטר מהאדיוט הזה? "קדימה ברוקלין.דברי"הוא משחרר את הרגליים שלי מהאזיקים ואאז משחרר את האזיק של היד השמאלית מהכסא,הוא מרים אותי ויושב על הכסא,מושיב אותי עליו ואוזק אותי חזרה "קדימה נסיכה"סירבתי לשתף פעולה "ברוקלין,את בוחנת את הסבלנות שלי" הידיים שלו אוחזות במותניים שלי והוא מלטף את בטני התחתונה "אולי צריך..לרכך אותך קצת" היד שלו יורדת במורד גופי,אל פנים הירך שלי ואני תופסת אותה שניה לפני שהוא מבצע בי את זממו "אל תיגע בי"אני משכלת את רגליי ומגרשת את ידו הוא מסיט את שיערי ומנשק את צווארי,אני מנסה להתרחק ומרוב שדעתי מוסחת אני לא שמה לב שאצבעותיו גולשות אל תחתוניו "תעזוב אותי" אני נאבקת בו "קדימה ברוק,פעם שעברה נהננו" פעם שעברה לא אנסו אותי! "תעזוב אותי בבקשה" השפתיים שלו מגעילות אותי,החום שנפלט מהגוף שלו מרתיע והידיים שלו דוחות אותי. אני רוצה ללכת להתקלח ולהתנקות מהזוועה הזאת "אני מתחננת בפניך" אני זזה באי נוחות כשהאצבעות שלו נכנסות עמוק יותר ,הוא נאנח "רק לפני שעות אמרת שאתה רוצה להיות טוב יותר" אני מתייפחת "למה אתה לא עומד בהבטחות שלך?" יש שקט לכמה דקות ואז הוא נאנח ומשחרר אותי מאחיזתו "את צודקת" הוא מנשק את כתפי ואני מתרחקת כמה שאני יכולה "בואי,אני אארגן לך בגדים,תשארי פה הלילה ואני אביא אותך לבית הספר מחר" מה השינוי הזה במצב הרוח?איך לעזאזל זה קורא כל פעם?הוא ממש טמבל. הוא משחרר את ידי מהאזיקים וקם ,אני קמה גם אני. הוא תופס ברגלי ובמותני ובתוך רגע אני באוויר,הוא מחזיק אותי. "אני מצטער" הוא מחייך אלי "לא התכוונתי לזה ברוק" הוא אומר נושא אותי במעלה המדרגות "תשני איתי הלילה" אני נאבקת לרדת אבל האחיזה שלו מתהדקת "אני רוצה להוכיח לך שאני יכול לעמוד בהבטחות שלי,שאני יכול להתנהג אליך יפה" אבל אני לא רוצה! הוא בועט בדלת חדרו,מניח אותי על מיטתו,מתגלגל מעלי ונשכב לצידי,פני מול פניו והוא מערסל אותי בידי,אל חזהו. "את כל כך קטנה ופגיעה" הוא מתקרב עוד "אני אוהב אותך ברוקלין.אני בטוח בזה" אני מרגישה את פעימות ליבו על הלחי שלי "אני לא יודע למה אני לא מצליח להראות לך את זה" הוא משלב את רגליו ברגלי "לכי לישון,את בטח עייפה" הוא מנשק את הלחי שלי. פתאום זה מרגיש נכון..מרגיש נכון להיות לידו,במיטה-לישון איתו. אני שמה את היד שלי על החזה שלו,נשענת עליו,הוא נאנח..אנחה רוטטת של עונג

"ברוקלין" אני פוקחת את עיניי במהירות "קומי נסיכה,את צריכה ללכת לבית הספר"אני משפשפת עיניים "אין לי.."הוא קוטע אותי "בגדים?" אני מהנהנת "אמרתי לליאה שתעזור לי,היא הביאה תיק עם כל הדברים שאת צריכה" הוא שם את תיק העור הבורדו שאמא קנתה לי ליום ההולדת ה14 שלי "תודה" חיוך קטן מכסה את שפתי,הוא רוכן אלי ומנשק אותי "החיוך הזה כל כך יפה עליך" אני משפילה את ראשי במבוכה. "תתארגני אני אסיע אותך" הוא מנשק אותי שוב בעדינות,מלטף את לחיי..זה מרגיש טוב..אבל אין מצב שאני אי פעם אתן לזה להיות אמיתי..לא אחרי כל מה שעברתי בגללו.

עמדתי מול שער בית הספר,מוכנה להיכנס "ברוק" הוא תופס את זרועי ומושך אותי אליו. הוא תופס את פני ומתכופף אלי,שותל נשיקה על שפתי..הוא נותן לי עוד כמה נשיקות קטנות ואז מנשק את מצחי "נתראה אחרי בית הספר..אני אבוא לקחת אותך נסיכה" הוא נושק למצחי שוב "בסדר" אני אומרת בשקט והוא מחייך והולך.