Trust

trust-פרק 21

"תוציא אותי זה לא מצחיק" אני כבר חצי שעה ככה,דופקת על הדלת ומתחננת שישחרר אותי. הדלת נפתחת ואני נרתעת אחורה,הפנים שלי רטובות ותקווה וחוסר ודאות שוררות בעיניי. "תרדי לאכול" הטון שלו מקפיא,אני מתייפחת,מקללת את עצמי על הרגל טיפוח התקוות האדיוטי שלי. "אני מחכה" הוא אומר ,לא ממש סבלני.. אני הולכת אחורה ,לא מסכימה להקשיב יותר.אז מה הוא יעשה?יאנוס אותי?ירביץ לי?שום דבר שאני לא יכולה להתמודד איתו. "אני צריך אותך בחיים ברוקלין" הוא אומר בטון פחות קריר ,אני מגלגלת עיניים ,הוא נאנח וסוגר את הדלת "את יודעת מה?את יכולה לשנוא אותי כמה שבאלך זה באמת לא מעניין אותי. אני מנסה להיות טוב אבל את בכלל לא מעריכה את זה אז פאקינג רדי ברוקלין.לפני שאני ממש אתעצבן" הוא אומר בקול קפוא,אני עוקפת אותו ויורדת למטה. אני אוכלת וכשאני מסיימת אני קמה מהכסא "את לא הולכת לשום מקום" הוא מסמן לי לשבת ואני מתיישבת בחוסר רצון,עצובה "תספרי לי על עצמך ברוקלין"הוא מחייך אלי "אני רוצה להכיר אותך" אני שונאת אותך.זה משהו. "התחקיר שעשיתה עלי לא הספיק?" אני מתבלת את הטון שלי בחריפות וארסניות. "לא,בהחלט לא."הוא מחזיק בחיוך האדיש והמעצבן הזה "בכל מקרה אני לא הולכת לספר לך כלום" אני מגלגלת עיניים "ולמה לא?"הוא נשען קדימה "אני באמת אצטרך לחזור על המילים ' אני שונאת אותך'? " אני מתעסקת עם המזלג שלי "כנראה שכן" הוא נשען לאחור בחיוך ,אני נועלת את הלסת שלי "אני משוחררת כבר?" אני מרימה את גבותי "לא עד שתספרי על עצמך קצת" בעיות רצניות בהבנה אחי. "קוראים לי ברוקלין פירס,אני שונאת אותך ואני בת 16" אני מסננת "מספיק?"הוא מניד את הראש בחיוך ואני מקדירה פנים  "החלומות שלך,התחביבים שלך,השאיפות שלך,לא דברים שאני ממילא יודע" הוא מסכל את רגליו "החלום שלי זה להיפטר מימך,השאיפה שלי היא לצאת מפה והתחביבים שלי הם לציין כמה אני שונאת אנשים כמוך" הוא צוחק בתשובה "קדימה ברוקלין,אני יכול לשבת כל הלילה ולבהות בך אז או שתעשי מה שאני אומר וככה לא תצטרכי לראות אותי יותר הערב או שאנחנו יכולים לשחק חתול ועכבר כל הלילה" הוא לוגם מהמשקה בכוס שלו. "למה אתה פשוט לא יכול לעזוב אותי?" אני אומרת ביאוש רב מכל הפעמים האחרות "אתה פשוט לא מבין שאני לא רוצה את זה?אותך?למה אתה מתעקש?ואל תמציא לי ' כי את מה שאני רוצה' תפסיק לדבר ברמזים ופאקינג תדבר כבר"אני אומרת בעצבים "בגלל שאני אוהב אותך" שתיקה. "מספיק טוב?" הוא אומר בחיוך והקיא עומד לי בגרון ואני בולעת אותו "טיפש,אתה אפילו לא שווה את האנרגיות שלי." אני קמה "ברוקלין תחזרי לשבת,עכשיו."הוא פוקד,אני מתעלמת ממשיכה ללכת ועולה במדרגות,שתי הגונזילות שלו תופסות אותי ומושכות אותי למטה "הינה עוד שני אנשים לרשימה השחורה שלי" אני אומרת בנימה מרירה כשהם מושיבים אותי על הכסא חזרה,הם אוזקים לי את הרגליים והידיים ואני נאבקת בהם,אבל נכשלת "אני מתעבת אותך" אני שולחת לו מבט של שנאה טהורה. הוא מסתכל על הענקים והם פונים לעבר הדלת ויוצאים. "עכשיו,ספרי לי"הוא אומר בזחיחות אני מסיטה את מבטי ממנו ולא מסכימה לדבר איתו "את יודעת,את קשורה וזה ממש מפתה לבצע בך את זממי" הוא מסתכל עלי אזוקה לכסא המזדיין באזיקים המזדיינות " זה לא עצר אותך בעבר" אני אומרת בכעס "נכון" הוא קם ומתקדם לעברי לאט,הוא ניצב מולי ומתכופף כדי להיות בגובה העיניים שלי,הוא מחזיק את אחורי ראשי "אני אנצל את זה רק קצת" הוא מדביק את השפתיים שלו לשלי ואני מסרבת לשתף פעולה.. אני מרגישה חיוך מתפשט על שפתיו,במהרה היד שלו עולה במעלה המותן שלי אל השד שלי ולוחצת אותו בתאווה,הפה שלי נפתח,אבל אני ממש לא אשתף פעולה,אני אלחם בזה.אני חייבת. אני מחזיקה ביד שלו ומגרשת אותה עד כמה שזה אפשרי "אני צריך להזמין לך אזיקים קצרות יותר" הוא מסיט את השיער מהצוואר שלי ומנשק את צווארי,הואמתחיל לסמן אותי כשאני מתנגדת "שלא תחשוב על זה אפילו" אני מנסה להתחמק אבל מרחב התמרון שלי קטן ואין לי לאן לזוז  "אני יכול להמשיך ככה כל היום ולסמן אותך ברוק,אני אוהב לראות את זה עליך והאחרון כבר דהה ממזמן. שאנשים לא יחשבו שויתרתי עליך" הוא מחייך "ואולי זה משהו שאתה צריך לעשות" הוא מתרחק ופולט צחקוק. הוא מוריד את הגופיה הלבנה שלו ונוגע ביד שלי,אני נאבקת אבל לבסוף עורי נפגש בעורו החם ואפשר להרגיש פעימות לב מואצות "זה למה אני לא יעשה את זה" לרגע אני מובכת ואז אני מחזירה את היד שלי לאחור "זה מרגיש טוב שאת נוגעת בי ברוקלין וגם כשאת מדברת ומקללת אותי ואני לא מצטער על שום דבר,אני לא מצטער על כל שניה לידך,על כל מילה שהוצאת או שאני הוצאתי,כל כל רגע מיוחד-טוב או גרוע. אני לא מתחרט על כלום" הוא מנשק את הלחי שלי בעדינות ולרגע..זה מרגיש טוב "אני רוצה שתחיי כמו מלכה,את תהי המלכה שלי.אבל את לא נותנת לי להיכנס"הוא אומר בתסכול "וזה אף פעם לא ישתנה" אני ממלמלת