"אל תסתתרי ממני ברוקלין" הוא לוחש "בבקשה" הוא מתחנן "אני יודע שאני חתיכת זין אבל אני מתחנן בפניך שתקשיבי לי"הוא נושם"אני לא הבן אדם הכי טוב במילים ואני עשיתי מעשה נוראי ואני לא יודע מה אני יכול לעשות כדי לגרום לך לסלוח לי" הוא מדבר לתוך האוזן שלי "אני אוהב אותך.. כל כך אוהב אותך ואני אפילו לא יודע למה.
את מוציאה ממני כל כך הרבה צדדים ברוק. לעזאזל אפילו חלקים שלא ידעתי שהם קיימים" הוא מהדק אותי אליו "אני לא יכול להתרחק מימך" הוא אומר בעצב "זה כאילו שהלב שלי נתון במחלציים" הוא נאנח ומגלגל את ראשו לאחור "מה אני עושה איתך ברוקלין?"הוא נושף "אני לא יכול לתת לך ללכת" אני שותקת לרגע "אתה צריך לעזוב אותי" אני ממלמלת "אני לא יכול" העיניים שלו כנות כל כך שזה כמעט חמוד. אני מנסה לצאת מבין זרועותיו "הייתי תמיד בגישה כזאת של הטאף גיי,זה שישאר לבד,זה שלא נותן מספיק לאף בחורה ..דפוק וזרוק כזה..אבל פתאום ראיתי אותך. והמבט העצוב הזה..כל כך רציתי לתלוש אותו מהפנים היפות שלך" הוא מחייך וראשו עדין מגולגל אחורה על משענת הספה "אני לא מצליח להוציא אותך מהראש" אני מסתכלת עליו,על הנסטר שלו ועל העור שנמתח שם,מטיילת במבטי לעיניו "אני רק רוצה להיות משהו שתרצי חזרה" הוא מחייך אל התקרה ולאחר מכן מרים את ראשו אלי "את לא יוצאת לי מהראש. וזה ככה מהרגע שפגשתי אותך. לעזאזל" מחבק אותי חזק יותר "אני מצטער ברוקלין.לא רציתי ש.." הוא עוצם עיניים בחוזקה לא מצליח לבטא את המילים ,הוא מרים את ראשי לעברו וראשו נדחף בעדינות בין ראשי לכתפי..הוא מנשק אותי נשיקות מדגדגות בצוואר ואני תופסת את שיערו בעדינות "ברוקלין!" אני שומעת את גרייס קוראת לי ונרתעת ממנו,נעמדת "אני פה" הוא נעמד מאחורי מחבק אותי ומצמיד אותי אליו "בואי" אני דוחפת אותו , היא מושכת אותי ואנחנו עולות לחדר שלי
"אז לאן נעלמתם?" ליאה מסתכלת עלי במבט שובב "דיברנו" אני ממלמלת "אז לנשק לך את הצוואר זה דרך חדשה לדבר?" אני מאדימה מהישירות של גרייס "גרייס,לעזאזל איתך!" ליאה אומרת לה בקדרות "מה?" היא שואלת באדישות "אה..לא יודעת..אולי" היא מהרהרת "אולי לא מדברים ככה לאנשים שאת פאקינג רק פגשת?!" היא מתפרצת עליה "אוח סתמו.ספרי לנו מה היה" לינזי משתיקה אותן "הוא.. אה..התנצל" אני ממלמלת מגרדת את עורפי במבוכה "על מה?" אני מהדקת את לסתי בכעס מהחטטנות של גרייס "אני חושבת שכדאי שתלכו" אני אומרת "ברוק.."אני קוטעת את ליאה "אני בסדר אני פשוט רוצה להיות לבד.זה היה יום ארוך מידי" אני אומרת "אבל רק צהריים" לינזי מסתכלת עלי ואני מושכת כתפיים "אוקי" ליאה מסתכלת עליהן "יש לך טלפון?" היא שואלת ואני מהנהנת מושיטה לה את המוטורולה הנפתחת שלי. אני יודעת שזה עלוב אבל קרעתי את התחת בחופש הגדול כדי שאהיה לי אותו. והאמת שאני לא ממש מתלהבת מגאג'טים וחידושים. אני ממש מעדיפה ישן ומוכר. "יש לך עכשיו את המספר שלי" ליאה מושיטה לי את הפאלפון וגרייס חוטפת אותו "עכשיו גם את שלי,ולי יש את שלך" היא אומרת לאחר שצלצול הודעה בוקע מהפאלפון שלי,היא מושיטה אותו ללינזי ולנזי חוטפת אותו ומקלידה גם היא את המספר. "עכשיו אנחנו פה מתי שתרצי" היא מחייכת מושיטה את הפאלפון ואני לוקחת את הפאלפון בזהירות "קראתי לעצמי ליז" לינזי מחייכת "אני כתובה כלי" ליאה מוסיפה "ואני כתובה כאני..כאילו גרייס" גרייס מושכת כתפיים והבנות מגלגלות עיניים "מה?"היא מסתכלת עליהן,ליאה ולינזי מסתכלות אחת על השניה ויוצאות,גרייס מסתכלת עלי ואחר כך יוצאת במהירות מהחדר,אחריהן. תוך רבע שעה,השקט חוזר ואני תוהה אם גם טאן הלך..עד שאני שומעת צעדים במדרגות . "ברוקלין? את ערה?" הוא דופק על הדלת שלי "כן" אני עונה בקול חלש הוא נכנס לחדר שלי מחייך אלי וסוגר את הדלת. אני מסתכלת עליו,על הדלת ושוב עליו ורעד חולף בי. חרא. ברוק תרגעי! "אני רוצה שנצא לדייט. אני לא אכפה עליך שום דבר. אני מבטיח. אני רק מבקש. פעם אחת. אני ואת. לאיפה שתרצי" עיניו מוצאות את שלי ואני מהססת מה להגיד.."זה בסדר אני יכול לחכות לתשובה" הוא מוסיף לאחר שהוא מתרגם את השקט שלי "בסדר" אני ממלמלת "נתראה מחר,אמא שלך הגיעה כבר" אני מהנהנת לעברו והוא יוצא.
YOU ARE READING
Trust
Jugendliteraturטאן דילר הוא טראבל מייקר שנותן ולוקח רק מה שהוא רוצה. עכשיו , הבאד בוי שלנו רוצה את ברוקלין..ילדה מפוחדת ושקטה שלא מסוגלת לתת לו שום דבר.. היא לא סומכת על אף אחד , היא שונאת שנוגעים בה , שמדברים איתה..ולא חסרות לה צרות בבית הספר ובמשפחה.. מה יקרה כ...
