"ברוקלין" הטון שלו עצבני "לא" אני מנידה בראשי מסתובבת אליו "הייתי מבולבלת ,זה היה מהיר ,זה לא היה אמור לקרות" אני אומרת מחטטת במגירות. אני מוצאת כדורים למניעת הריון לוקחת שתיים ובולעת "אני לא מבין מה הבעיה שלך" הוא עצבני . נראלי שהוא התבלבל.כי אני עדין שונאת אותו. וזה שהייתי מגורה ומבולבלת...זה לא נחשב.
הוא קם,מקיף את המיטה ומסובב אותי מצמיד אותי בגסות למראה,הוא ערום ואני מסמיקה מהמבוכה. הוא תופס אותי קצת אחרי הישבן בשתי רגליי ומרים אותי,איברו לחוץ לאיברי "תעזוב אותי" אני מתחננת "את שלי ברוק,לא אכפת לי כמה תסרבי,את שלי,ראיתי אותך,נגעתי בך וסימנתי אותך.בפנים ובחוץ ואני לא מתכוון לצאת מהמערכת שלך בזמן הקרוב יקירה" הוא רוכן לצווארי נושך את ההיקי,אני נאבקת בו והוא מוריד אותי בסוף. אני פותחת את הארון שלו,לוקחת מכנסיים כל שהם "מה את עושה?" הוא שואל ברוגז..כנראה לא אוהב שנוגעים לו בדברים "מסתלקת" אני ממלמלת בקול זעיר,לובשת את המכנסיים "את עיפה" הוא מתקרב אלי "אל תתקרב אלי,זה לא היה אמור לקרות,אבל זה קרה. וזה לא הולך לשנות שום דבר ביננו.סך הכל סקס מזוין,תפסיק לחשוב שהצלחת לתפוס אותי." אני אומרת בקול נמוך,אבל מספיק כדי שישמע אותי.הוא צוחק"בייבי,אני לא חושב ,אני הצבתי עובדה.אני בן אדם של מעשים.וכל עוד את מסומנת בהיקי שלי אף אחד לא נוגע בך,כולם מתנהגים אלייך כמו כוסיות נחמדות וטובות" הוא מחייך בשחצנות "אני לא צריכה את זה,אני לא רוצה את זה"זה לא אמור היה להיות ככה. נתתי לו לנשק אותי!יכלתי למנוע את זה בדיוק כמו בחופש הגדול,כשכל פעם דאגתי לקבור את הראש שלו במקום אחר. "אז אני מניח שאין מה לעשות,כי מעכשיו את שלי.גם אם את לא רוצה להודות בזה" הנדתי בראשי בזעם ופילסתי את דרכי אל הדלת ואבל הוא משך אותי בחוזקה אחורה והפיל אותי על המיטה,התכווצתי בכאב בזמן שהוא עלה מעלי וניסיתי לדחוף אותו "לילה טוב ברוקלין" הוא עטף את המותניים שלי,מוודא שהידיים שלי נמצאות גם הן שם,כדי שאפסיק להאבק. הוא שילב את הרגליים שלו כשרגליי בינהן כדי שלא אצליך להזיז את רגלי ואני המשכתי להאבק
"אני שונאת אותך" אני לוחשת בעצב "זה ישתנה" הוא מהדק את החיבוק שלו ונושם עמוק,אפו על שיערי. אני שונאת שאנשים נוגעים בי אוף! "תעזוב אותי כבר" אני מתחננת בבכי "זה לא יעזור לך ברוק,תפסיקי להאבק,דמעות לא יעזרו" אני צובטת אותו אבל זה לא מזיז לו ,הוא מהדק את רגליו סביב רגלי. "את מותשת ברוקלין.לכי לישון" אני נלחמת כמה שאני יכולה גם אחרי שהוא נרדם,אבל העיקשות שלי מובילה אותי לשום דבר. אז אני פשוט נרדמת בסוף.
בבוקר אני מתעוררת כשאני מרגישה שהוא קם מהמיטה.
צעדים,עוד צעדים,עוד צעדים,דלת נפתחת,דלת נסגרת,צעדים,זרם מים נפתח
זה הסימן שלי ללכת!
אני קמה במהירות,יוצאת מהמיטה ולוקחת את כל הדברים שלי מאתמול. אני פותחת דלת בשקט ולא טורחת לסגור אותה,יורדת במדרגות ופותחת את הדלת הראשית. אני באה לסגור אותה כשאני שומעת אותו קורא לי ואז אני נבהלת ומתחילה לרוץ רחוק משם. אני לא הולכת לחזור הביתה.אמא שלי משתפת פעולה,קמרון גם ישתף איתו פעולה. אני צריכה מקום כלשהו. התחלתי לשבור את הראש בעודי רצה בדרכים המוכרות של העיר ואז עלה לי רעיון..יש קמפינג לא רחוק מפה ויש שם אוהלים שלא עולה כסף ללון בהם כי פתחו את זה לקהל הרחב. אני מתחילה לרוץ ישר במורד הרחוב ,הרגליים שלי כואבות מהאבנים שחדרו לי לרגליים אבל אני לא מוותרת. אני אגיע לשם,אהיה שם שלושה ימים
לפחות ואחר כך אני אמצא תחליף.
(5)
YOU ARE READING
Trust
Teen Fictionטאן דילר הוא טראבל מייקר שנותן ולוקח רק מה שהוא רוצה. עכשיו , הבאד בוי שלנו רוצה את ברוקלין..ילדה מפוחדת ושקטה שלא מסוגלת לתת לו שום דבר.. היא לא סומכת על אף אחד , היא שונאת שנוגעים בה , שמדברים איתה..ולא חסרות לה צרות בבית הספר ובמשפחה.. מה יקרה כ...
