"ברוקלין לטובתך האישית תצאי עכשיו!"אני מתעוררת מהצעקות של טאן. בהלה תוקפת אותי. אני מציצה החוצה רואה אותו מתרחק לכיוון גוש ב של האוהלים,רחוק מפה. אני יוצאת בשקט ומתגנבת לבקתות של הפארק,אני מתחילה לרוץ לבקתה של המנהל כשאני רואה אותה,נכנסת מהדלת,הוא רואה אותי ומכניס את ידו לכיס,מוכן להתקשר. "בבקשה אל תתקשר" גבותיו מתחברות והאיש בעל הכרס וקרחת מסתכל עלי..הוא נראה איש טוב.אולי שווה לנסות. "אני מפחדת ממנו,בבקשה תחביא אותי"דמעות ניגרות על לחיי "אל תבכי יקירה"העיניים שלא מתרככות והבעתו מודאגת "אני לא רוצה שהוא ידע,בבקשה" אני מתחננת אל האיש המקריח "בסדר,תתחבאי בתקרה,אני אדאג להתקשר אליו ולאלתר משהו"אני מהנהן ומכין לי סולם לעלית הגג הקטנה והחונקת.
אחרי שאני מסתדרת בנוחיות הכי אפשרית הוא סוגר את העליה מעלי,אחרי חמש דקות אני שומעת מישהו נכנס אל הבקתה "איפה היא יורק?"הוא יורק לעברו" היא התחמקה מהמאבטחים"הוא אומר מקיף את השולחן שלו נעמד מולו בשילוב ידיים,טאן מחייך אליו חיוך ידעני,מתקרב באיום. שתי גונזילות לבושות שחורים נכנסות,אחד מהם סוגר את הדלת אחריו. המנהל מתכווץ,התגובות שלו מראות חוסר ודאות. טאן מרים את האקדח,מצמיד אותו לליבו של האיש והאיש נופל ארצה לאחר רעש מחריש אוזניים "תנקו את זה" הוא יורק אל האנשים הגדולים. אחד מהם גורר את האיש והשני מוריד את חולצתו,נשאר בגופיה שחורה,וסופג את מעט הדם שהצליח לזלוג עד עכשיו. אחרי שהוא מסיים הוא יוצא. טאן מקיף את השולחן,מתיישב על הכסא של המנהל,מרים את רגליו על השולחן ומשלב את רגליו. אני בהלם מהמהירות שבא הדברים נעשים אז אני לא מצליחה להגיד,כל מה שאני מרגישה זה חנק בגרון,רצון לצרוח בחילה בבטן וסחרחורת מהצפיפות. אני מתקרבת לפתח עוד קצת בנסיון לקבל עוד אויר,משתדלת לא להראות סימנים. "ברוקלין"הקול שלו נמוך ורגוע "אני יודע שאת פה מתוקה,תצאי בבקשה או שעוד אנשים יפגעו. אנשים חשובים לך,אפילו כאלה שאני מחבב..לא חבל?"אני בולעת רוק "היא דווקא מאוד אהבה אותי..אמא שלך..אבל לא תהיה לי ברירה.אני אוריד אחד אחד עד שלא ישאר לך אף אחד חוץ מימני אם לא תקשיבי" עיני נפערות "שמעתי גם סיפור אחד" הוא מוריד את רגליו מהשולחן "על מישהי בשם בתאני" אוף "חברה מאוד טובה שלך..חולת סרטן נכון?" טוב נו..אולי כדי שאני אמית אותה,זוהי המתת חסד"אני פורצת את הגג,יורדת מהר למטה בזמן שהוא משלב ידיים ,אני מחזיקה בקצוות ,משחילה את רגלי למטה,ומשחררת את ידיו מהאחיזה לאחר שאני קרובה מספיק לקרקע ,הוא מסתכל עלי "אני אזכור להשתמש בבתאני גם בפעמים הבאות " אני מחייכת אליו "ממש לא אכפת לי אם תהרוג כל אחד מהמכרים שלי,ממילא כולם עוזבים אותי" החיוך שלו יורד ועכשיו הוא מאוד מרוכז בדברים שלי. "בתאני הייתה החברה הכי טובה שלי עד שהיא התחילה לצחוק עלי ביחד עם כולם כדי שלא יצחקו על הקרחת שלה בגלל הטיפולים." אני משלבת ידיים ומסתובבת תלתלי סוטרים את האויר בתנופתם "האמת היא שאתה יכול להרוג את כולם" אני מחייכת חיוך מאולץ "אתה אף פעם לא תקבל ממני משהו מרצון" הוא מחייך "זה היה קטע של חרמנות,וזה לא יחזור,אם תיגע בי עוד פעם אני נשבעת לך שאני אעלם והפעם לא לכמה קילומטרים מהבית.אני לעולם לא אוהב אותך,לעולם" אני יורקת,מבטאת את מילותי בגועל,הוא מטה את ראשו,חיוך על פניו "לא ביקשתי שתאהבי אותי" הוא מחייך חיוך זומם "אבל אני מכריח אותך להיות שלי. ולא משנה לאן תלכי- אני תמיד אמצא אותך יקירה" אני מתרחקת כשהוא קם ומתקרב,הולכת אחורה אל הדלת "בעצם,את כבר שלי,אפילו העבירו לי את הסרטון שלנו בווטסאפ" הצטמררתי בגועל "את מאוד פוטוגנית אני חייבת להגיד" הוא מחייך בתמימות מתקרב. אני מוצאת את ידית הדלת "ברוקלין" הוא מזהיר ,אבל לפני שהוא מוסיף על דבריו אני כבר פותחת את הדלת ומתחמקת. אני מצליחה להתרחק עד שהגונדוזילות שלו באות ומחזיקות אותי במקום טאן יוצא,סוגר את הדלת של הבקתה המשרדית אחרי,מהנהן אליהם "תכניסו אותה אל הג'יפ שלי ,תאזקו אותה לאן שהוא ותחזרו לג'יפים שלכם-סעו אחרי." הוא מתרחק והם מצייתים.
אזהרה : פרק הבא מכיל תכנים קשים.
YOU ARE READING
Trust
Teen Fictionטאן דילר הוא טראבל מייקר שנותן ולוקח רק מה שהוא רוצה. עכשיו , הבאד בוי שלנו רוצה את ברוקלין..ילדה מפוחדת ושקטה שלא מסוגלת לתת לו שום דבר.. היא לא סומכת על אף אחד , היא שונאת שנוגעים בה , שמדברים איתה..ולא חסרות לה צרות בבית הספר ובמשפחה.. מה יקרה כ...
