"ברוקלין תרדי לפה פאקינג ברגע זה" אני שומעת את קמרון צורח. אני לא עונה ונועלת את הדלת בשקט. אני שומעת אותו עולה במדרגות ועוד זוג רגליים
"קמרון בבקשה תרגע היא אחותך תפסיק" היוא בועט בדלת
"תפסיק!" מא שלי צורחת עליו בפעם השניה
"תסתמי את הפה שלך" הוא בועט בדלת ונראה שהיא הולכת להיתלש
"קמרון תרגע אתה שתוי" אמא שלי מדברת
"היא לא נורמלית! היא נפרדה מהבן אדם היחיד שיכול לקחת אותה לאן שהוא" הוא צועק
"אחותך מספיק.." הוא קוטע אותה
"אחותי מטומטמת ,מכוערת ושמנה והיא לא תגיע לשום מקום כי היא אפסית מחורבנת." הוא צורח ואני שומעת רעש שנשמע כמו סטירה.. תודה אח שלי.
"ברוקלין תפתחי עכשיו" משהו מתנפץ על הדלת שלי-אני משערת שזה בקבוק של שתיה חריפה
"קמרון תפסיק!איך אתה בכלל יודע?" אמא מנסה שוב להסיח את דעתו "
הוא עזר לי למצוא עבודה היום ודיבר איתי על הזונה שמעבר לדלת ואיך שהיא דברה אליו. היא הולכת למות היום אני נשבע" הוא צורח בועט בדלת והיא נפרצת
"בואי הנה חתיכת מטומטמת" הוא מתקדם אלי תופס אותי מהסווטשר
"הוא דרך המפלט היחידה שלנו חתיכת טפשה אחת" הוא אומר בזעם
"אני אפילו לא יודע מה הוא מצא בך" הוא נותן לי סטירה
"חתיכת מטומטמת זה מה שאת" הוא נותן לי אגרוף לפרצוף ואני נופלת לרצפה מההדף .
כל הצד הימני של הפנים שלי רדום מפעימות כאב. הוא מתחיל לבעוט בי על הרצפה והשפיץ של נעלי הספורט שלו נכנס לי לתוך הבטן.
הוא מתיישב מעלי על הברכיים שלו ומתחיל לתת אגרופים לפרצוף שלי בקצב קבוע 1,2 פיצוץ הפה שלי מתחיל להתמלא בדם,השדה ראיה שלי מלא בכתמים שחורים וקשה לי לנשום. אני מתחילה לשמוע סירנות ולא מבינה מה קורה. הוא נותן לי עוד אגרוף אחד לפני שמישהו מושך אותו ממני.
אני נשכבת על הצד ומתחילה להשתעל ולירוק דם. "ברוקלין את בסדר?" אני לא מצליחה לזהות את הקול כי אני מטושטשת "כואב לי" אני שמה יד על הצלעות שלי בתנועה חלשה.
"פאק" האיש מרים אותי ומוציא אותי מהחדר "קציה תתקשרי לאמבולנס דחוף" עכשיו אני מצליחה לזהות את הקול,אוף. "אני צריכה.." אני לא מצליחה לשמוע יותר מזה כי הכל כבר מתחיל להתערבב לי בראש לכאב אחד גדול .
"מתי היא אמורה להתעורר?" אני שומעת את הקול של אמא שלי
"עוד כמה רגעים" אני שומעת קול לא מוכר. אני פותחת עיניים לאט לאט מתרגלת לאור
"אמא" הקול שלי לא נשמע כמו הקול שלי. הוא צרוד וחנוק
"ברוקלין" היא ניגשת לכסא מולי ומחזיקה את ידי
"איך את?"היא שואלת
"כואב לי" אני שמה יד על הצלעות
"אני יודעת" הוא מנשקת את מצחי
"יש לך סדק באחת הצלעות ובלילה נקזו דם מהצלעות שלך כי הסדק גרם לדימום" היא נאנחת "
עצם הלחי שלך קצת מרוסקת וניתחחו לך אותה-את תהי בסדר" היא מחייכת
"שלשום כשקמרון הרביץ לך אז ירדתי למטה וקראתי לטאן. אני מצטערת אבל זה הבן אדם היחיד שאהיה לו אכפת. הוא שילם על האמבולנס ועל כל הטיפול הרפואי" היא מסתכלת עלי
"הוא בא עם שתי ניידות משטרה ורץ לחדר שלך ברוקלין וזאת הייתה דאגה אמיתית" אני עדין שונאת אותו
"אני רעבה" אני משנה נושא
"אמרו לי להביא לך רק נוזלים ודברים רכים בגלל המכות שספגת בלחי"היא מגישה לי מרק ירקות מבושלים עם אטריות והריח?ממש טוב.
"תודה" אני אומרת בשקט ומתחילה לאכול.
אחרי שעה הוא נכנס עם החבורה שלו.
"היי" ליאה נכנס ראשונה ומתיישבת ליידי
"היי" ראיין ,גרייס,לינזי וג'ייק נכנסים
"איך את מרגישה?" צ'אז נכנס "אני בסדר" אני עונה לו בשקט
"את נראת רע" לינזי אומרת רוכנת אלי
"זה ממש ממש כואב?" לא חשבתי על זה
"לא יודעת אני לא מרגישה את הפנים שלי ממש" אני אומרת
"מה קרה?" מה אני אגיד להן?
"היו לה גנבים בבית" טאן מתפרץ
"גם אמא שלה קיבלה כמה מכות,אבל לא משהו רציני" הוא משתדל להיות אמין
"לא נראה כאילו נלחמת בהם" לינזי מתבדחת. למה שאני אלחם?
אני אפסית מטומטמת ושמנה , אני שום דבר ואני אשאר כזאת אז מה זה משנה?
היה עדיף לתת לו להרוג אותי ,אני מושכת כתפיים בתגובה .
YOU ARE READING
Trust
Novela Juvenilטאן דילר הוא טראבל מייקר שנותן ולוקח רק מה שהוא רוצה. עכשיו , הבאד בוי שלנו רוצה את ברוקלין..ילדה מפוחדת ושקטה שלא מסוגלת לתת לו שום דבר.. היא לא סומכת על אף אחד , היא שונאת שנוגעים בה , שמדברים איתה..ולא חסרות לה צרות בבית הספר ובמשפחה.. מה יקרה כ...
