הם ממשיכים לדבר אחד עם השני ומתחילים שיחה שטאן ואני לא מצטרפים אליה. אני מהרהרת והוא בוהה בקיר מולו. "טאן אתה רוצה להחליף איתי מקום כדי להיות ליד החברה שלך?" ליאה מרימה אליו גבות "לא אני בסדר פה" הוא ממלמל "בטוח?" הוא מסתכל עלי אבל אני ממשיכה להרהר ומתעלמת. בסוף הוא קם ומחליף עם ליאה את המקום. "את בסדר?"הוא לוחש בזמן שכולם מדברים בקולי קולות,אני מהנהנת "לא ידעתי שהוא אלים" הוא מדבר בשקט "אמרת שאמא שלי אמרה לך ש.."הוא קוטע אותי "היא אמרה לי שהוא שתוי הרבה ולא יציב והוא מאוד אוהב לצעוק אבל לא שהוא אלים עד כדי כך" העיניים שלי מתרוצצות לכל מקום "זה בסדר" אני ממלמלת "זה לא בסדר ברוקלין" הוא נראה כועס "למה הוא עשה את זה בכלל?" אני לא זוכרת "אני לא יודעת" אני מקמטת את המצח "אני לא מצליחה לזכור" אני ממלמלת "צריך לקרוא לרופא" הוא פונה לראיין "מה קרה?" הוא שואל "היא לא זוכרת כמה פרטים חשובים " הוא מסמן לו ללכת ולקרוא לרופא אחרי רבע שעה הרופא מגיע וג'סטין קם ו מסמן לשאר לצאת. "למה הזעיקו אותי?" הרופא ניגש אלי "היא לא זוכרת כמה דברים " הרופא מהנהן וניגש לשבת לידי. הוא מוציא פנס ופוער כל אחד מעיני בטורה "העובדה שהיא לא זוכרת הגיונית נראה שהמכות גרמו לזעזוע קל וזה פגם חלקים מהזיכרון של הימים האחרונים " הוא מסתכל על טאן "אוקי" טאן נושף "איך היא יכולה לנסות להיזכר?" הוא שואל אותו "שתנסה לשחזר את האירוע אולי כשהיא תחלים תיקח אותה למקום.." הרופא מציע "אוקי,אתה משוחרר" הוא מהנהן לרופא והרופא קם והולך "תנסי להיזכר ברוקלין" הוא נושף "איפה זה קרה?" אני רק זוכרת את קמרון מעליי*מסריח משתיה ומרביץ לי כמו בהמה,אבל לא יותר מיזה. "בבית שלך,בחדר שלך" באמת? "את לא זוכרת משהו? מילה ממה שהוא אמר? את לא זוכרת מה שאמא שלך אמרה?סירנות?" אני משתנקת ואז מתחילה להתשעל כי הזיכרון חוזר אלי בצורה מטושטשת ,הוא טופח לי על הגב "את בסדר?" הוא נראה מתוח "אני מנסה" אני עוצמת עיניים ומנסה להיזכר.התמונות רצות "הוא צועק מהדלת משהו כמו מדברת "היא לא נורמלית! היא נפרדה מהבן אדם היחיד שיכול לקחת אותה לאן שהוא" הוא צועק "אחותך מספיק.." הוא קוטע אותה "אחותי מטומטמת ומכוערת ושמנה והיא לא תגיע לשום מקום כי היא אפסית מחורבנת." " אני בולעת את גוש המדות שנתקע לי באמצע הגרון וממשיכה לנסות ""קמרון ת.." אני לא מצליחה להיזכר במילה עד הסוף " אני ממלמלת "תמשיכי ,עזבי את המילה הזאת " הוא מתיישב ליידי "אוקי" אני נושכת את השפה בנסיון מאומץ להיזכר " "איך אתה..." משהו שאני לא זוכרת שאמא שלי אומרת כדי להסיח את דעתו "הוא עזר לי למצוא עבודה היום ודיבר איתי על הזונה שמעבר למילה שמקוטעת ואיך שהיא דברה אליו.היא הולכת למות היום אני נשבע" הוא צורח בועט בדלת והיא נפרצת "בואי הנה חתיכת מטומטמת" " זהו. פה הכל נהיה שחור. "חתיכת חרא קטן" הוא מחייג למישהו ושם את האוזן מחכה שיענו "אני יודע שהתקשרתי למשטרה אני לא מטומטם תביא לי את ברנדון סטיב" הוא מחכה כמה דקות ואז עונים לו והוא מתחיל לחזור על כל מה שאמרתי "אם אתה לא מוודה שאילו אהיו שני מאסרי עולם אני אוודה" הוא עוד מעט נושף עשן "בסדר,תודה" הוא מגלגל עיניים "הייתי צריך להביא את האנשים שלי" הוא מניד בראשו " אל תכניס אותו לכלא" אני מדברת בקול חלש "בפעם האחרונה שזה קרה הוא הצליח לצאת , ברח מהמדינה וגרר אותנו אחריו" אני נושפת "אתה לא מכיר אותו" אני מנידה בראשי בתנועות קטנות "והוא לא מכיר אותי אז כדי לו להישאר שם כי החיים שלו שם אהיו הרבה יותר ורודים מהחיים שלו כשהוא ינסה לגעת בך שוב" הוא עונה לי "בעצם לא אהיו לו חיים" הוא מדבר בכעס "אל תתערב בעיניינים האלה" אני מבקשת "את רצינית?" הוא נראה מופתע ואני נשפתי. למה כל דבר שאני אומרת הוא מפרש בצורה כזאת?אוף "אין לי כוח לזה" אני נשכבת במיטה בסדר" הוא אומר בעצבים ואני שומעת את הצעדים שלו מתרחקים ואחר כך טריקת דלת. על מה הוא כועס? אלוהים מה לא בסדר איתו?
אני רוצה להודיע הודעה עצובה :
הרבה ילדות כבר ראו שמחקתי את הסיפור של קולט וג'ייד והכל ושאלו אותי למה..אמרתי שאני אענה ובסוף לא יצא לי..
אז הינה : אני עונה :
בתום הסיפורים צ'אבי לאבר וטראסט החלטתי לפרוש(אדיקטד יתפרסם כבר מהיום - בשם המשתמש 14O699)
אני עובדת בתל אביב על קמפיינים ודברים ואני עולה לי'א וזאת שנה עמוסה.
אני לא אוכל להתמודד עם העומס.
מצטערת.. כל כך אהבתי לכתוב לכן.. אבל לכל דבר יש התחלה וסוף.
YOU ARE READING
Trust
Teen Fictionטאן דילר הוא טראבל מייקר שנותן ולוקח רק מה שהוא רוצה. עכשיו , הבאד בוי שלנו רוצה את ברוקלין..ילדה מפוחדת ושקטה שלא מסוגלת לתת לו שום דבר.. היא לא סומכת על אף אחד , היא שונאת שנוגעים בה , שמדברים איתה..ולא חסרות לה צרות בבית הספר ובמשפחה.. מה יקרה כ...
