במשך שלושה ימים הייתי סגורה בחדר. התעלמתי מאמא שלי ומאחי ואפילו החברה של החבר הכי טוב של טאן מצאה אותי איך שהוא ונסתה לגרום לי לצאת. התריסים היו מוגפים,וחשכה כמעט מוחלטת שררה בחדרי מלבד האור שבקע מהרווחים הקטנים שנשארו והאירו מספיק. אני לא אכלתי כבר קמה ימים ואני יושנת הרבה. "ברוקלין תפתחי" אני שומעת אותו אני נבהלת
"לך מכאן" אני מתחננת
"תפתחי או שאני אפתח" אני ממהרת לפתוח מתכווצת כשאני רואה אותו.
"זין את נראת נורא! מה עשית לעצמך?!" הוא צורח עלי,אני מתכווצת
"אל תפגע בי,בבקשה" אני מתחננת
"לעזאזל אני לא הולך לפגוע בך. אני הולך לטפל בך. בואי הנה" הוא תופס בידי בעדינות ואני רועדת "אני לא אפגע בך ברוקלין" הוא לוחש לאוזני,אני רועדת שוב..נרתעת מהקרבה שלו ונואשת להתרחק ממנו. אני הולכת מהר ויורדת במדרגות. יש לי בחילות מהבושם שלו והזיעה שלו שנדבקו לחולצה שלי
"אני .." אני מרגישה שהדם אוזל מפני
"ברוקלין לעזאזל איתך" הוא מדבר בקול מודאג בזמן שאני רצה אבל השרותיים ומנסה להקיא. אני מקיאה רק נוזלים. אני חוזרת למטבח
"אני.. צריכה להחליף" אני אומרת בקול חלש
"תלכי מהר,אני מכין לך אוכל" הוא מצווה עלי ואני עולה למעלה מהר לנקות את הפה ולהחליף חולצה שלא מריחה כמוהו.
אני יורדת בחזרה כשאני מסיימת ומהעיפות אני מועדת ותופסת את עצמי בקושי. "תיזהרי" הוא אומר,גופו מוכן לכל תזוזה שלי,אני משפילה מבט ומתיישבת בכסא "ברוקלין" הוא מתיישב מולי ואני נרתעת,מורידה את ידי מהשולחן
"אני מצטער" הוא נושף
"לא התכוונתי ל..אני אפילו לא יודע איך לקרוא לזה" הוא מניד בראשו "תני לי לנסות שוב" ישלי בחילה של גועל מהמילים שלו. שטויות. שטויות ובולשיט. זה מה שיוצא לו מהפה
"בסדר" אני רועדת בפחד
"אני יודע שלא. אני יכול לראות איך העיניים שלך רדופות. את מפחדת ממני. לא רציתי שזה יגיע לחרא כזה" הוא מסתכל עלי,אני מהנהנת במהירות כדי למנוע ממנו עוד פרץ של כעס. אני אוכלת את מה שהוא מכין לי וכשאני מסיימת אני עולה
"אני אבוא לפה רק כדי לדאוג שתאכלי. בבוקר ובצהריים והיום אני נשאר ללילה" בהלה תוקפת אותי. "אל תדאגי. עוד רבע שעה לינזי,גרייס וליאה צריכות לבוא" אני לא מבינה על מה הוא מדבר "החברה של ראיין,החברה של צ'אז והחברה של ג'ייק,חברים טובים שלי" הוא מחייך
"אני רוצה להיות לבד" אני אומרת בראש מושפל "בסדר. אבל בכל מקרה הן אהיו פה. ואת תמיד תוכלי לדבר איתן." הוא מחייך ואני בולעת רוק וחוזרת לעלות למעלה. במהלך השעה שאני נמצאת בחדר הבחילות שלי מתחילות להירגע..אני מרגישה פחות עייפה..אני מתחזקת.
"ברוקלין" קול נשי נשמע מעבר לדלת,אני רצה לפתוח כדי לא לעורר את כעסם של אחד מהם. הן נכנסות ואני מתכסה בפוך שלי.
"אחותי" אחת מהן ניגשת לחלונות
"את רואה משהו?" היא פותחת לאט את החלונות ואני מתכווצת בכאב מהאור. "את נראת נורא." החברה של ראיין שליד החלון מסתכלת עלי.
"אני חושבת שהיא עדיין יפה" הבנות מוציאות קולות הסכמה ואני מתכווצת
"תמיד הימרתי שזאת תהי את" אותה הילדה ממשיכה לדבר
YOU ARE READING
Trust
Jugendliteraturטאן דילר הוא טראבל מייקר שנותן ולוקח רק מה שהוא רוצה. עכשיו , הבאד בוי שלנו רוצה את ברוקלין..ילדה מפוחדת ושקטה שלא מסוגלת לתת לו שום דבר.. היא לא סומכת על אף אחד , היא שונאת שנוגעים בה , שמדברים איתה..ולא חסרות לה צרות בבית הספר ובמשפחה.. מה יקרה כ...
